ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
9668-06
29/03/2007
|
בפני השופט:
1. משה רביד - אב"ד
2. אורית אפעל-גבאי
3. אהרן פרקש
|
| - נגד - |
התובע:
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. "אבנר" חברה לביטוח נפגעי רכב בע"מ
עו"ד אורי ירון
|
הנתבע:
ביטוח לאומי-סניף ירושלים
עו"ד נעמה בכר
|
| פסק-דין |
עו"ד ירון: אני הגשתי אתמול הודעה לבית המשפט, ואני מגיש אותה עתה, שכן נמסר לי שהיא לא הגיעה לחברי ההרכב, לפיה במהלך הדיון בתביעת הנפגע בבית משפט השלום בבאר שבע נוצר ספק ממשי, העולה מן הראיות שהובאו שם, בדבר חבותינו בתאונה. בהליך מול המל"ל לא כפרנו בחבות, ואולם אי קבלת הערעור שהגשנו תביא מבחינתנו למצב של מעשה בית דין בתביעת הנפגע, כאשר לא נוכל לכפור שם בשאלת החבות.
הדיון שם היה ב- 12.3. בעקבות הדיון גם שם, פנינו לבוחן תאונות מהנדס שאנו עובדים איתו שייתן חוות דעת, חיכינו עד היום האחרון כי חשבנו שחוות הדעת תהיה מוכנה, משלא הייתה מוכנה הגשנו את ההודעה תוך ניסוח זהיר בדבר ספקות ממשיים. את מלוא פסק הדין שילמנו פה לביטוח הלאומי.
אני מבקש או להתלות את הערעור, או שתינתן לנו שהות עד שכל העניין של החבות יתברר בבית המשפט בבאר שבע.
עו"ד בכר: אני אגיב לכל הנושא של הודעת חברי. הודעת חברי מתבססת על תצהיר של עו"ד זוכוביצקי. עליה היא מתבססת. התצהיר הוא בבחינת ראיה לכל דבר ועניין ואני לא אכנס לקבילות שלה ולמשקל שלה לתביעה הנדונה כאן.
יש כללים שקבועים בתקנות בנוגע להגשת ראיה נוספת בהליך של ערעור. הכלל הוא שככלל לא מתירים להגיש ראיה נוספת ויש טעמים מיוחדים.
גם מי שמבקש להגיש ראיה נוספת יש דרך להגיש כל דבר. הדרך להגיש בקשה ולנו יש אפשרות של תגובה.
לגופו של עניין, אם יש פה תצהיר של פרקליט שבה ומצהיר שהיו ספקות יש לי זכות לחקור אותו.
אני לא מצויה בהליך בין הנפגע לחברת הביטוח.
אני אומרת ממה נפשך? אם חברי אומר תקבלו את הערעור במובן שהכסף יוחזר לי.
עו"ד ירון: אני לא אומר את זה.
עו"ד בכר: הביטוח הלאומי בכלל לא היה מודע למחלת הפרסט. הגיע אדם שעד לתאונה עבד והשתכר במומו, מחלה שחברי טוען שהוא נפגע בה בגיל 15. המחלה לא מנעה ממנו בהיותו בן 24 להשתכר כנהג הסעות. גם קיצור הרגל לא הפריע לו. קרתה תאונה מאוד קשה, של שבר בחוליה גבית, שהצריך ניתוח מורכב בגב שגרם לפגיעה עצבית, של שבר בכתף. הבן אדם היה מאושפז בבית חולים לוינשטיין ובעקבות התאונה הוא הפסיק לעבוד. כשאדם הלך לוועדה רפואית הוא לא דיבר על מחלת הפרסט. כל הנכויות בביטוח לאומי כולל הנכות בעצב הפמורליס קשורות לתאונה.
אני מפנה לחוות הדעת של קורצין. קורצין בעצמו נתן את אותו סעיף כקשור לתאונה והוא נתן לו 20 אחוזים ובמל"ל נתנו לו 10 אחוזים. הדבר היחידי שלא קשור לתאונה שנקבע במל"ל הוא קיצור הגפה.
אותו סימן שאלה של העצב הפמורליס ניתן לפתור אותה בחוות הדעת של קורצין שהוא קשור לתאונה.
עו"ד ירון: אני לא רופא אך אני מסתכל על חוות דעתו של פרופ' גנאל בעמ' 4 בתיק המוצגים שלנו בתחתית העמוד, בפיסקה האחרונה נספח ה' "מעברו הרפואי..." (מצטט).
עו"ד בכר: אני מפנה לשאלות ההבהרה שהועברו אל ד"ר גנאל והוא שם אמר שדלדול היקף הירך אינו נובע ממחלת הפרסט. למחלת הפרסט אין שום היבט בהחלטות של המלל.
עו"ד ירון: משום שהמלל לא היה מודע לזה.
עו"ד בכר: הביטוח הלאומי על סמך כל הנכויות שהיו לו, נתן נכות. גם במחלה הקודמת האדם עבד עד לתאונה. כאן זה לא המצב כמו פרלה עמר. גם הנכות בקיצור הרגל לא נכללה בנכויות של הביטוח הלאומי. זאת נכות מנופה. נכות מנופה על פי תקנות המל"ל מפנה לתקנות 1 ו- 2 ביטוח נכות קביעת אחוזי נכות התשמ"ד - 1984 שקובעות שהליקויים הם לפי רשימת הליקויים למעט הליקויים המופיעים בתוספת. אחד הליקויים שלא נקבע בקביעת נכות זה אותו קיצור רגל של בין 3-5 ס"מ.
בגין אותם חמישה אחוז של קיצור רגל הוא עבד והתפרנסו היה בכושר עבודה מלא לפני התאונה. לאחר התאונה הוא היה בבית לוינשטיין. אותו אדם מה אכפת לו לספר על מחלת הפרסט והוא יקבל אותו כסף, אך זה אדם שעבד והשתכר.
ביטוח לאומי לא היה ער לתאונות שלא קשורות לתאונה. גם אם לא הייתה מחלת הפרסט ברקע הוא היה מקבל את הנכות.