השופט י' עמית:
רקע עובדתי
1. המערערת זכתה במכרז של משרד הבינוי והשיכון להקמת יחידות דיור ברכס חלילים במבשרת ציון (להלן: הפרוייקט). המערערת, שחפצה בליווי בנקאי לפרוייקט, פנתה אל המשיב 3, מנהל סניף בנק לאומי בגבעת שאול בירושלים של המשיב 1 (להלן: ברק והבנק בהתאמה). לטענת המערערת, ברק, ששמו הקודם הוא ברזאני, כפה עליה לצרף לפרוייקט כשותפה את חברת "י.ד. ברזאני בע"מ" (להלן: ברזאני), למרות שיכולה היתה לקבל ליווי בנקאי בבנקים אחרים בתנאים עדיפים אף ללא שיתופה של ברזאני בפרוייקט. המשיבה 4 (להלן: כץ) היא בעלת תפקיד במערך בנייה ונדל"ן בסקטור קבלנים של הבנק, וטיפלה מטעם הבנק בהסכם הליווי לפרוייקט.
2. ביום 13.2.2002 נחתם בין הבנק לבין המערערת וברזאני הסכם עקרונות לליווי פיננסי לפרוייקט (להלן: מסמך העקרונות), המופנה למערערת או לחברה חדשה שתוקם בבעלות המערערת וברזאני. אדגיש כבר כעת, כי בניגוד למשתמע מכתב התביעה, מתצהירו של מנהל המערערת ומסיכומיה בערעור דכאן, מסמך העקרונות נחתם הן על ידי המערערת והן על ידי ברזאני, ואין בו הגדרה של ברזאני כערבה בלבד (נכתב כי שתי החברות תערובנה לחברה החדשה המשותפת שתוקם). ובקיצור, ממסמך העקרונות עולה כי שתי החברות ניצבות מול הבנק כשותפות בפרוייקט.
ביום 19.2.2002 נפתח חשבון הליווי הפיננסי של הפרוייקט (להלן: חשבון הליווי או החשבון). החשבון נפתח על שמה של המערערת בלבד, אך ברזאני והמערערת הודיעו לבנק כי זכויות החתימה הן של מורשה החתימה מטעם המערערת יחד עם מורשה החתימה מטעם ברזאני.
במהלך חודש יוני 2002 נמכרו כמעט כל הדירות בפרוייקט "על הנייר" (56 דירות מתוך 58) תוך מספר ימים, ורוכשי הדירות - שחלקם נטלו הלוואת משכנתא מבנק לאומי למשכנתאות (להלן: בלמ"ש) - הזרימו את תמורת המכירות בסך של כ-30 מיליון ש"ח לחשבון הליווי. במצב הדברים הרגיל היה על הבנק להנפיק לרוכשי הדירות ערבויות בנקאיות לפי חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974 (להלן: ערבויות חוק המכר). אלא, שבשלב זה גבה טורא בין המערערת לבין ברזאני לגבי השותפות בפרוייקט, והמערערת הודיעה ביום 15.7.2002 על שינוי בזכויות החתימה בחשבון באופן שרק חתימת מנהלה בצירוף חותמת החברה תחייב את החשבון. הבנק הודיע על כך למחרת לברזאני, בציינו כי בדעתו לפעול בהתאם להודעתה של המערערת. בו ביום הגיבה ברזאני במכתב לבנק בו נאמר כי כל הזכויות בחשבון משותפות לברזאני ולמערערת וכי ערבותה של ברזאני לפרוייקט מותנית בכך, והבנק מוזהר שלא לבצע כל פעולה חד-צדדית ללא הסכמת ברזאני.
3. לאור עמדתה של ברזאני, הודיע הבנק במכתבו מיום 17.7.2002 אל המערערת ואל ברזאני כלהלן:
"בשל אי הבהירות בדבר זכויות החתימה בחשבון שבנדון, ובשל המחלוקת הקיימת (כך הבנו) בין החותמים בחשבון, ובמיוחד הואיל ובחשבון מצויים סכומי כסף גדולים ביותר שהופקדו ע"י צדדים שלישיים, אנו לא נאפשר בשלב זה ביצוע כל פעולה שהיא בחשבון אלא בהסכמת נציגי שתי חברות (גדעון פנחס ובניו בע"מ וי.ד. ברזאני בע"מ), במשותף, או בכפוף לקבלת צו משפטי. למותר לציין, כי הבנק אינו אחראי לכל נזק שנגרם/ייגרם אם נגרם/ייגרם לכם, או למי מכם, בשל המחלוקת ביניכם, אולם מכל מקום וכדי למזער את הנזקים העלולים להגרם לכם, נבקשכם למסור לנו הנחיות מיידיות במשותף כיצד לפעול בחשבון".
באותה עת טרם נחתם הסכם הליווי שהיה אמור להחתם בין הבנק לבין המערערת וברזאני, ואשר נשלח על ידי הבנק למערערת ולברזאני לחתימה כבר ביום 5.6.2002. המערערת "נזכרה" להזדרז לחתום על הסכם הליווי באופן חד-צדדי ביום 17.7.2002 - הוא היום בו שלח הבנק את המכתב הנ"ל - אך ברזאני והבנק לא חתמו על הסכם הליווי. הדבר לא הפריע למערערת לטעון בהליך דכאן, כי הסכם הליווי כבר נחתם או כי תנאי הליווי כבר הוסכמו בינה לבין הבנק. לא למותר לציין כי בהליכים שניהלה המערערת כנגד ברזאני, טענה המערערת כי ברזאני סירבה לחתום על הסכמי הליווי והמסמכים שהוכנו על ידי הבנק (סעיף 15א לתצהיר מנהל המערערת מוצג 219).
במכתב מיום 25.7.2002 שהופנה למערערת ולברזאני, חזר הבנק והודיע לצדדים כי עד שלא יוסדר הסכסוך ביניהם, לרבות נושא המימון הבנקאי של הפרוייקט בהתאם למתכונת עליה הוסכם, הבנק יתקשה להמשיך לנהל את חשבון הליווי. מאחר שבחשבון הופקדו כספים של צדדים שלישיים, ביקש הבנק להודיעו תוך שלושה ימים כיצד בדעת החברות להסדיר את מכלול הזכויות, כאשר בשלב זה הבנק ייאלץ שלא לאפשר ביצוע פעולות בחשבון. עוד נכתב כי בהעדר הסדר מתאים הבנק ייאלץ לפנות לערכאות שיפוטיות על חשבון שתי החברות לצורך קבלת הנחיות. מכתב בנוסח דומה נשלח על ידי הבנק גם לבא כוחה של המערערת.
4. המערערת חזרה ודרשה מהבנק לפעול על פי זכויות החתימה בחשבון, בטענה כי הסכסוך בינה לבין ברזאני אינו מעניינו של הבנק.
במכתבו מיום 4.8.2002 השיב הבנק למערערת כי מסמך העקרונות פקע, שכן טרם נחתם הסכם הליווי על נספחיו; כי החשבון נפתח תוך הוראות בדבר שיתוף ברזאני בזכויות החתימה וברזאני חתמה על ערבות להבטחת האשראים שהועמדו בחשבון; כי בנסיבות אלה התעלמות מזכויות ברזאני עשויה לחשוף את הבנק לתביעות ולביטול ערבות ברזאני; וכי אם בימים הקרובים לא יוסדר הנושא בין המערערת לבין ברזאני, הבנק ייאלץ לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת הוראות מתאימות.
במקביל, שלח הבנק באותו יום מכתב לב"כ ברזאני ובו התרה כי יממש את ערבויותיה של ברזאני; כי הבנק יראה את ברזאני אחראית לכל נזק שייגרם כתוצאה מהקפאת הפעילות בחשבון; ואם תוך 7 ימים לא יומצא לבנק צו של בית משפט מוסמך המורה אחרת, הבנק יפעל על פי הוראות המערערת או יפנה לבית המשפט ביוזמתו לקבלת הוראות.
במענה למכתב זה, חזר בא כוחה של ברזאני והפנה תשומת לב הבנק כי זכויות החתימה בחשבון היו משותפות מהיום הראשון וכך פעלו הצדדים לכל אורך הדרך; כי מסמך העקרונות נחתם על ידי שתי החברות; וכי אם יועבר סכום כלשהו מהחשבון או יבוצעו בו פעולות חד צדדיות הבנק ישא באחריות.
ביום 15.8.2002 חזר הבנק ופנה למערערת, והפנה את תשומת לבה כי אין להמשיך לקבל כספים מרוכשי דירות, וכי לא יאפשר משיכת סכום כלשהו מחשבון הליווי.
מנהל המערערת חזר ביום 18.8.2002 והתריע בפני הבנק כי אין מקום להקפיא את החשבון, שאם לא כן "נפנה במהרה לבית המשפט לעצירת 'שפיכות הדמים' אשר מבוצעת על ידיכם". לאור פניית המערערת, אישר הבנק לכבד שיק שנמשך לפקודת מע"מ, למרות התנגדות ברזאני, וחזר על עמדתו במכתביו הקודמים.
5. ביום 3.9.2002 פנתה ברזאני לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה למינוי כונס נכסים זמני למערערת. ביום 12.9.2002 הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור), כי החשבון יעוקל להבטחת הכספים הנמצאים בו, וכי זכויות החתימה בחשבון ימשיכו להיות כפי שהיו בעת פתיחת החשבון, קרי, נציג מטעם ברזאני ונציג מטעם המערערת.
חמישה ימים לאחר מכן, ביום 17.9.2002, הגיעו ברזאני והמערערת להסכמה לפיה ברזאני תצא מהפרויקט כנגד הסכום של 4.2 מליון ש"ח שישולם לה על ידי המערערת, וכי ליווי הפרוייקט יעבור מהבנק לבנק פאג"י. ביום 7.1.2003 חתמה המערערת על הוראה לבנק להעביר את הסכומים לבנק פאג"י. ברזאני חתמה על הוראה דומה ביום 14.1.2003, ובתאריך זה החל בנק פאג"י להנפיק ערבויות חוק מכר לרוכשים. לטענת המערערת, הבנק עיכב משך יומיים את העברת הכספים, מה שהביא לתקרית בין מנהלה לבין פקידי הבנק, שאף הזמינו משטרה כדי להרחיקו.
6. בשנת 2006, כארבע שנים לאחר האירועים שתוארו לעיל, הגישה המערערת את התובענה מושא הערעור שלפנינו, בה טענה לנזק של 20 מיליון ש"ח, שאותו העמידה לצורכי אגרה על 8 מיליון ש"ח. הסעיף הראשון לכתב התביעה מתמצת את עילות התביעה כלהלן: "תביעה זו עניינה קנוניית זדון של בנקאי יחד עם גורם מסחרי המקורב לו, לסחוט את התובעת ולהזיק לה. לצורך ביצוע קנוניה זו הפר הבנק הסכם ליווי, עצר אשראי בלא כל סיבה נראית לעין, הסב נזק רב לפרוייקט בניה ...".