ע"א
בית המשפט העליון
|
8997-09,9558-09
15/06/2011
|
בפני השופט:
1. כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין 2. י' דנציגר 3. ע' פוגלמן
|
- נגד - |
התובע:
איילון חברה לביטוח בע"מ עו"ד חיים מאיר
|
הנתבע:
1. עזבון המנוחה ל.א. 2. עזבון המנוח מ.א. 3. א.א. 4. נ.א. 5. י.א.
עו"ד אבנר אמוראי
|
פסק-דין |
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
1. הוריהם של המערערים 2 ו-3 מצאו את מותם בתאונת דרכים. האב נהרג במקום והאם נפטרה מספר ימים לאחר מכן. המערערת 4 היא סבתם של המערערים 2 ו-3. בני-הזוג המנוחים חזרו בתשובה, בשלב מסויים, לאחר נישואיהם, והאב המנוח החל ללמוד הלכות שחיטה ומילה אצל חותנו. לאחר התאונה נטלה המערערת 4 את היתומים הקטינים תחת חסותה וגידלה אותם. התביעה שנתבררה בבית-המשפט המחוזי היא תביעת העזבונות של בני-הזוג המנוחים.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת בסיס השכר של בני-הזוג המנוחים, שממנה נגזרה שאלת הפיצוי בגין אובדן השתכרות וכן שאלת גובה הפיצוי בגין הצורך בעזרת הזולת.
2. בית-המשפט המחוזי מצא כי האם המנוחה, בת 26 שנים במותה, לא עבדה ולא השתכרה עובר לתאונה; בית-המשפט הביא בחשבון קביעותיו את העובדה כי המנוחה חזרה בתשובה ולא שוכנע כי היא עסקה "בעבודות קטנות ומזדמנות". עם זאת, הביא בית-המשפט המחוזי בחשבון כי בשלב כלשהו בחייה הייתה המנוחה צפויה לעבוד במשרה חלקית על מנת לסייע, במעט, לפרנסת המשפחה, והעמיד את הפסד השתכרותה על הסכום של 2,000 ש"ח לחודש בממוצע לכל אורך תקופת השתכרותה.
אשר לאב המנוח הביא בית-המשפט המחוזי בחשבון החלטתו את העובדה כי סמוך לפני התאונה עבד כחשמלאי והשתכר בסכום ממוצע של 4,500 ש"ח לחודש, אך גם את העובדה כי חזר בתשובה והחל להשתלם בלימודי השחיטה והמילה. לאור העדויות שבאו לפניו בדבר שכרם של מוהלים, מצא בית-המשפט להניח כי שכרו החודשי הממוצע של האב המנוח, אלמלא התאונה, לאורך כל שנות השתכרותו היה מגיע "ל-8,000 ש"ח נטו".
3. בית-המשפט המחוזי נדרש לתביעת העזבון של כל אחד מבני-הזוג המנוחים בנפרד, כיוון שאין לראותם כמי שמתו כאחד, ובשל שעל-פי דיני הירושה ירשה האם המנוחה את בעלה יחד עם הקטינים והם, הקטינים, ירשו אותה. תביעת העזבון של האב המנוח חושבה כתביעת עזבונו של נשוי ואב לשני ילדים (6 ידות) על-פי קופה משותפת של 10,000 ש"ח, ותביעת עזבונה של האם המנוחה חושבה כתביעת עזבונה של אלמנה אם לשניים (5 ידות) על-פי הכנסתה בלבד - 2,000 ש"ח. לצד אלה נפסקו פיצויים בסכום גלובלי של 60,000 ש"ח בגין הפסדי פנסיה ופיצוי בגין נזק לא-ממוני (בשיעור 25% מן הסכום המכסימלי) לכל אחד מן העזבונות; שכר אפוטרופסות בשיעור 50,000 ש"ח והוצאות נסיעה בשיעור 20,000 ש"ח. מסכום הפיצויים נוכו סכומי קצבאות השאירים של המוסד לביטוח לאומי בסכום של 707,000 ש"ח. כמו כן "הקפיא" בית-המשפט המחוזי סכום של 500,000 ש"ח עד להתגבשות שאלת הזכאות לקבלת דמי אומנה מן המוסד לביטוח לאומי.
4. בצד תביעות העזבון נפסקו לתלויים פיצויים בגין אבדן שירותי אב ואם. כאמור, המערערת 4, סבתם של הקטינים, מטפלת בהם בדירתה והיא משמשת להם כאב וכאם. בית-המשפט המחוזי לא שוכנע כי המערערת 4 נאלצה להפסיק עבודתה בשל הצורך לטפל בקטינים. בית-המשפט קבע, כי שומת הפיצוי בגין מילוי תפקידם של כל אחד מן ההורים המנוחים עולה על "חיבור" שומת שירותי האב מצד אחד ושירותי האם מצד אחר, והעניק את הפיצוי הכולל לקטינים, בגין ראש נזק זה, בסכום כולל של 1,258,000 ש"ח.
5. מצאנו להתייחס לשתי הסוגיות המרכזיות - כפי שהן תוארו בסיכומי הצדדים ובטיעוניהם בעל-פה בפנינו.
אשר לפיצוי בגין אבדן שירותי אב ואם, בצדק קבע בית-המשפט המחוזי כי האבדן המצרפי עולה על "חיבור" כל חלקי השלם. אין ספק כי מקום בו אחד מבני-הזוג מוצא את מותו בתאונה, נותרת לקטינים נחמה של ממש בהיוותר אחד מן ההורים כמשענת של אהבה ותמיכה. מי שאיבד את שני הוריו כאחד יקשה למצוא לו תחליף של אמת להפסד הנורא. חסר זה יש להביא בחשבון הפיצוי. עם זאת, גם בראש נזק זה מוצאים אנו עיגון בפסיקה המתמשכת של בתי המשפט לאורך השנים. רמת הפיצוי כפי שנתגבשה בפסיקה משמשת את הצדדים בהערכת סיכויי התביעה בעת משא ומתן ועל-מנת לכלכל את צעדיהם במשפט. בהביאנו כל אלה בחשבון ובהתחשבנו גם בשיעורי הפיצוי שנפסקו בראשי הנזק האחרים אנו מעמידים את סכום הפיצוי הכולל בראש נזק זה על הסך של 800,000 ש"ח נכון ליום פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
6. בית-המשפט המחוזי בחר, כאמור, לפצל את תביעת עזבונם של בני-הזוג המנוחים ולפסוק לעזבונו של האב פיצויים בנפרד ולעזבונה של האם פיצוי נפרד. המשיבה בתיק ע"א 9558/09 (היא המערערת בתיק ע"א 8997/09 הנתבעת בהליך דלמטה) חולקת על דרך החישוב הזו. היא מציינת כי המערערים עצמם גידרו את תביעתם לתביעה משותפת של עזבון שני בני-הזוג המנוחים וכי בחישוב שהציעו ראו את האירוע התאונתי כאירוע אחד שבו מצאו את מותם שני בני-הזוג. המערערים נמנעו מלהתייחס לשאלה זו גם בסיכומיהם הכתובים, כפי שהוגשו בערעור. בטיעוניהם בעל-פה בפנינו הם ציינו כי מקובלת עליהם דרך החישוב הזו של בית-המשפט המחוזי.
7. דין הערעור בשאלה זו להתקבל. נזקם של המערערים נגרם כולו בגינו של אירוע תאונתי אחד בו נפצעו שני בני-הזוג פציעות קטלניות. העובדה שאם המערערים מצאה את מותה ימים אחדים לאחר התאונה אין בה כדי להצדיק חישוב נפרד של תביעת עזבונה בצד תביעת העזבון של בעלה המנוח. בנסיבות כמות אלה שבפנינו בהן פצעי התאונה הביאו למות שני בני-הזוג, אין ספק כי שני בני-הזוג המנוחים איבדו את כושר השתכרותם כולו ביום התאונה המשותפת. ביום זה איבדו השניים את כושר ההשתכרות של שניהם כאחד. אלמלא התאונה היו השניים בחיים ומשתכרים יחד כשיעור הקופה המשותפת. בשל התאונה קיפחו השניים את חייהם ואיבדו כאחד את כושר ההשתכרות המשותף.
8. יתרה מכך, אפילו מצאנו לנכון לערוך את חישוב ההפסדים בנפרד, ראוי היה להביא בחשבון השכר ממנו תחולץ ידת הקיום של בת-הזוג המנוחה גם את שכרו של המנוח, שהרי על-פי דיני הירושה שבית-המשפט המחוזי נדרש להם בבחירתו לערוך חישוב מפוצל ונפרד כאמור, הייתה זוכה בת-הזוג בחלק היחסי המתאים מהפיצוי לעזבון המנוח. אלא שדיני הירושה לחוד ודיני הפיצויים לחוד. במסגרת דיני הפיצויים נדרשים אנו למאזני הרווח וההפסד היפים לכל חישוב (ראו ע"א 140/00 עזבון אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (2004)), ואלה ראויים לגשר על הפער שבין מצבם הכלכלי של התובעים אלמלא התאונה לבין מצבם הקיים בשל התאונה. במאזן זה נחתך שיעור הפיצויים בהתחשב באסון המשותף שאירע לבני-הזוג שהביא להפסד אחד.
חישוב ההפסד צריך שיערך, איפוא, במשותף. כבסיס לחישוב תשמש שיטת הידות הכוללת את ידת החיסכון ובסיס השכר יהא סכום הקופה המשותפת, שמתוכה יחולצו ידות הקיום של שני בני-הזוג המנוחים. פסק-הדין יתוקן בהתאם והחישוב ייערך כאמור.
לא ראינו מקום להתערב ביתר קביעותיו של בית-המשפט המעוגנות היטב בחומר הראיות שבא לפניו.
התוצאה היא שהערעור בתיק ע"א 8997/09 מתקבל בחלקו כאמור בפסק-דין זה. הערעור בתיק ע"א 9558/09 נדחה. בנסיבות המקרה לא ראינו לעשות צו להוצאות.
המשנה-לנשיאה
השופט י' דנציגר:
אני מסכים.
ש ו פ ט