ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט צבי כספי) מיום 11.8.10 בת.א. 722456/06, לפיו נתקבלה תובענת המשיב, יוסי חנס (להלן:"
חנס"), נגד המערערת (להלן:"
רסקו") . המערערת חוייבה לשלם לחנס סכום של 817,518 ש"ח + מע"מ על הפרת חוזה וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 125,000 ש"ח.
רסקו הקימה פרויקט בניה המכונה "כתר דוד" במתחם "י.מ.ק.א בירושלים (להלן:"
הפרויקט").
חנס הוא מהנדס במקצועו המנהל עסק בשם "ח.נ.ס. הנדסה וביצוע".
המשיב 2 - (להלן:"
יואב") ניהל את הפרויקט מטעם רסקו. יואב נתבע גם הוא על ידי חנס אך התובענה נגדו נדחתה בפסק הדין.
רסקו ניהלה מו"מ עם חברת דניה סיבוס שנבחרה לשמש כקבלן ראשי בפרויקט לצורך הקמת מערכת מיזוג האויר. בסופו של דבר הוחלט לבצע את עבודות המיזוג באמצעות קבלן חיצוני.
לצורך כך ערכה רסקו מסמך שכותרתו "
הזמנה להציע הצעות לביצוע עבודות מיזוג אויר גוש
C
מגורים מתחם י.מ.ק.א ירושלים".
חנס מסר הצעה לביצוע העבודות ליואב ומאוחר יותר נערך מסמך שהוכתר כזיכרון דברים עליו חתמו חנס ויואב. בסופו של דבר רסקו הודיעה לחנס שאין ברצונה להתקשר עימו בחוזה לביצוע העבודות ומכאן התביעה שהגיש חנס כנגד רסקו ויואב.
בכתב התביעה שהוגש בסד"מ הכתיר חנס את מסמך זכרון הדברים כהסכם (ראו סעיפים 14 ואילך לכתב תביעה בסד"מ מיום 31.12.06) וטען כי לאחר שנחתם קיבל שיחת טלפון מיואב אשר מסר לו כי התקבלה הצעת מחיר נמוכה מקבלן אחר, כי הוא מתבקש להגיע לפגישה עם המנהל שמעליו מר ויקטור קריאף (להלן:"
ויקטור") ושיכין עצמו לתת הנחה. בישיבה שהתקיימה עם ויקטור ועם מנהל נוסף שמעון אבודרהם (להלן:"
אבודרהם") נדרש ממנו לתת הנחה בשיעור 5% אשר בלית ברירה הסכים לה. בכל זאת התכחשה רסקו להסכם, ולא היתה מוכנה לקיימו אף לא כנגד ההצעה ליתן הנחה כפי שדרש ויקטור ואף שלא פרטה נימוקיה. "
ניתן היה להבחין כי לטענתה ההסכם לא מחייב אותה משום שלא נכרת ע"י מורשי חתימה כדין". את סכום התובענה ביסס חנס על טענתו כי מדובר "
בהסכם פואשלי והתקבול מוגדר וסופי (4,210,000 ש"ח) כך גם לגבי ההוצאות שסכומן קבוע ומוגדר בהצעות מחיר פאושליות מספקי הציוד ומקבלני משנה והינו 3,160,932 ש"ח, כמפורט בטבלה הרצ"ב ומסומנת כנספח ז'. ההפרש בין הסכומים 1,049,068 ש"ח ובתוספת מע"מ סכום התביעה הינו 1,211,674 ש"ח".
בתצהיר מטעמו של יואב אשר צורף לבקשת הרשות להגן מטעם רסקו נטען בין השאר כי המסמך הנושא כותרת "זכרון דברים" נערך לבקשת חנס ובנוכחותו "
אך רק לצורך שיפור יכולתו לנהל משא ומתן עם ספקים פוטנציאליים לצורך הוזלת עלויות, כך שיוכל להגיש הצעתו לביצוע העבודות במחר אטרקטיבי ולנעול מחירים מול הספקים. מטרת המסמך ככזו היתה ברורה לשני הצדדים באופן שאינו משתמע לשני פנים".
כמו כן נטען ע"י יואב כי לא היה מורשה חתימה מטעמה של רסקו, מעולם לא היה כזה ולא הציג עצמו ככזה בפני חנס. לשני הצדדים היה ברור כי ההסכם בין חנס לבין רסקו לביצוע העבודות בפרויקט יחתם רק לאחר הליך לבחירת קבלן מתוך מספר מציעים וכי הסכם מול רסקו יחתם רק באמצעות מורשי החתימה מטעמה.
ובקיצור - המו"מ בין הצדדים לא הבשיל להסכם מחייב והמסמך המדובר על נסיבות חתימתו וללא נספחים או צרופות ללא מפרטים תכניות וסעיפים הכרחיים החייבים להיכלל בהסכם מסוג זה, אינו בגדר הסכם מחייב.
בכל מקרה סכום התביעה מופרז ושגוי.
בפסק הדין נתקבלה גרסת חנס כי זכרון הדברים הוא בגדר הסכם מחייב בין הצדדים. חנס זכה בפיצוי הנתבע על ידו מכח הפרתו של ההסכם בדמות "שיעור ההפסד הגולמי". התביעה כנגד יואב נדחתה.
המערערת משיגה בערעורה על קביעת בית המשפט כי זכרון הדברים הינו חוזה תקף. לטעמה בית המשפט לא בחן את הענין שלפניו כדבעי, לא עמד על הדרישה לגמירות דעת ומסויימות על כך שהיה אך שלב בניהול המו"מ בין הצדדים וזאת כאשר ברור לחנס שרסקו מנהלת מו"מ גם עם קבלנים נוספים, על שנאמר בזכרון הדברים במפורש שהסכם מחייב יחתם בעתיד וכן על נסיבות החתימה והגיון הדברים. בנוסף סכום הפיצוי על הפרת ההסכם נקבע מלי שחנס הוכיח את נזקיו. גם לא היה מקום להעניק לו פיצוי בגין "שעור ההפסד הגולמי" מבלי לנכות את ההוצאות לצורך יצירת ההכנסה. חנס מצידו מגן על כל קביעותיו של בית משפט קמא.
לאחר שעיינו בכל חומר הראיות שעמד לפני ערכאה דיונית ובטיעוני הצדדים לפנינו בכתב ובע"פ, ראינו להתערב בפסק הדין ולקבוע כי על פי התשתית העובדתית שנפרשה בבית משפט קמא, זכרון הדברים המדובר היווה במקרה דנן לכל היותר חלק ממשא ומתן לקראת כריתת חוזה מחייב. אין לראות בו משום הסכם מחייב.
חנס הודה בחקירתו כי הלכה למעשה עד לחתימת המסמך ביום 22.8. לא נערך מו"מ בינו לבין יואב על תנאי ההסכם כי אם כדלקמן:
"
המו"מ שנערך ביני לבין יואב עד 22.8. יום חתימת ההסכם הנוכחי, התנהל רובו ככולו על יכולת שלי לעמוד במתן שירות בעתיד, יכולת שלי לעמוד בתקציב, יכולת שלי לעמוד במסגרת ההתחייבויות ולא נגע בכלל לשום מהות של הסכמים שהם חלק בלתי נפרד מההסכם. כלומר הניסוח של הנייר הזה, על כל סעיפיו וסעיפיו, לא היה חלק מהליך מו"מ. זה לא ששנינו קיבלנו טיוטה וכל אחד הלך ועבר עליה והתלבט עליה, ודנו על איזה שהוא נייר טיוטה, נייר ההסכם הזה נכתב באותו יום כהחלטה של יואב לזמן אותי וכאינטרס שלו להוציא נייר חתום ומחייב.
ש. אתה מסכים איתי שעל כסף לא דיברתם במשך השלושה חודשים האלה.
ת. ... אני אסביר את מהות הבסיס של ההסכם מבחינתי ומבחינת יואב... בכל משא ומתן מדברים על כסף, אני מבקש להסביר לבית המשפט מדוע במשא ומתן הזה לא רק שאי אפשר היה לדבר על כסף, אלא בפועל בסופו של יום יואב העלה קצת את המחיר שאני נתתי, ואני מבקש להסביר את זה... בסיס רעיון הביצוע שאני מביא לשוק הוא שונה, הוא לא סטנדרטי. אני בא ליזם ואומר לו - אני מתמחר את העבודה במחיר קוסט. עלות. כשאני מכפיל את מקדם רווח בכל סעיף ב- 1.00 דהיינו 0 רווח פר כל סעיף וסעיף. משמעו שכשאני הבאתי ליואב הצעת מחיר של 4,196,221, סך כל הסכום הזה בנוי על עלויות קוסט, כמה שעולה לי. אם הלכתי לחברה שמיצרת לצורך הענין... ובנוסף הוספתי בסוף מחיר עלות פרויקט זאת אומרת, אם הערכתי את הפרויקט הזה למשך 10 חדשים או 18 חודש, אמרתי כך וכך , אני מבקש, ואז יצא איזה 141,000 ש"ח עבור ניהול הפרויקט. ואז אני בא למזמין ואומר לו, זה העלות האמיתית כמה שעולה לקבלן מיזוג אויר, תקרות ורווח, והכל הכל. ועכשיו אני בא ואומר, זאת ההתחייבות שלי ועליה אני מוכן לתת ערבות בנקאית כמו שהייתי מוכן לתת גם פה. אבל, במידה ובמהלך ביצוע העבודה אני מנהל מו"מ עם ספקים, ומוריד בשקל 2 או 10 זה מתחיל להיות הרווח שלי. זאת אומרת, שבמהלך הגשת העבודה אם אני אנהל מו"מ כספי, אני עושה שקר לעצמי. דהיינו לא תמחרתי נכון את העבודה. כאילו יש לי איזה בשר. לכן לא יכול היה להיות מו"מ כספי על המכירה".