פסק-דין בתיק ע"א 8883-01-12

השופט, ד"ר קובי ורדי

1.     לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת, יעל אילני) מיום 21.11.11 (ת"א 62118-06) אשר קיבל את הודעת צד ג' שהגישה המשיבה 2 (להלן: "קרנית") וקבע כי המערערים והמשיב 1 חייבים לשפות את קרנית על מלוא הוצאותיה מכוח סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).

הרקע והמחלוקת בין הצדדים

2.     ביום 31.5.05 פגע במר מוסטפא גאנם (להלן: "מוסטפא"), אופנוע שהיה נהוג על-ידי המשיב 1 (להלן: "יקי"). יקי נהג באופנוע ללא רישיון נהיגה מתאים וללא ביטוח חובה.
            האופנוע נרכש על-ידי המערער 2 (להלן: "גיא"), שעסק בקניה, שיפוץ ומכירה של אופנועים מסוגים שונים. גיא רשם את הבעלות על האופנוע על-שם אחיו - המערער 1 (להלן: "נתי"), שהינו נכה בשיעור 100% ואינו מסוגל לרכב על אופנוע.           
יקי היה חברו הקרוב של גיא, וחודשים ספורים לפני התאונה, עבר יקי להתגורר בדירתו של גיא, לבקשתו של גיא שנסע לטיול בחו"ל על מנת לשמור על הדירה ועל כלבו של גיא.           
גיא השאיר בדירתו את מפתחות האופנוע והמסמכים הנוגעים לו.

בשל פגיעתו ובנסיבות המתוארות, הגיש מוסטפא את תביעתו לפיצויים כנגד קרנית, וקרנית מצידה הגישה הודעת צד ג' כנגד יקי שנהג באופנוע, כנגד נתי שהיה בעליו הרשום של האופנוע וכנגד גיא שהיה מחזיקו בפועל של האופנוע, וזאת בטענה שהתירו את השימוש באופנוע ללא רישיון וללא ביטוח. נתי וגיא הגישו מצדם הודעת צד ד' כנגד יקי בטענה שעליו לשפותם בכל סכום, במידה ויחויבו לשלם לקרנית.         
בתביעתו של מוסטפא כנגד קרנית הושג הסכם פשרה, והמחלוקת בין הצדדים נותרה בנוגע לתביעת החזרה של קרנית כנגד הצדדים השלישיים, כאשר יקי הודה בחבותו לשפות את קרנית על הוצאותיה.            

הנה כי כן, המחלוקת בבית משפט קמא התמצתה למעשה בשאלת חבותם של גיא ונתי, כאשר יקי טען בבית משפט קמא שגיא התיר לו במפורש לעשות שימוש באופנוע ולרכב עליו, וכי הוא מעולם לא אסר עליו לרכוב על האופנוע.

מנגד, טען גיא כי טרם נסיעתו לחו"ל הוא נעל את האופנוע בסלון ביתו על מנת שאיש לא ירכב עליו, וכאשר נודע לו במהלך שהותו בחו"ל שיקי עושה שימוש באופנוע הוא יצר עימו קשר ואסר עליו לעשות שימוש כלשהו באופנוע.       
נתי טען, כי הוא אינו הבעלים של האופנוע על-אף רישום הבעלות על שמו, אלא אחיו גיא, וכי הוא ידע שגיא אסר לעשות שימוש באופנוע בזמן שהותו בחו"ל, ולא ידע שיקי עושה שימוש באופנוע.

פסק דינו של בית משפט קמא

3.     תחילה, דן בית משפט קמא במחלוקת העובדתית בנוגע לשאלה האם ניתנה הרשאה ליקי לרכב על האופנוע. בית משפט קמא קבע, לאחר שבחן את עדויות הצדדים והראיות שהונחו לפניו, כי הוא מעדיף את עדותו של יקי שהייתה כנה, מהימנה ועקבית על-פני עדויות אחרות וכי הוא שוכנע שגיא התיר ליקי לעשות שימוש באופנוע על-אף שידע כי אינו מבוטח ואינו מחזיק ברישיון מתאים לנהיגה באופנוע.

בית משפט קמא ביסס קביעתו זו, על התרשמותו מחקירתו הנגדית של גיא בבית משפט קמא ממנה עלה כי עד לנסיעתו לחו"ל נהגו הוא ויקי לרכב על האופנוע, ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה מתאים, עדות שהתיישבה עם עדותו של יקי אודות אווירת ההפקרות ששררה בקרב גיא, אחיו וחבריו בכל הקשור לרכיבה על אופנועים ונהיגה ברכבים תוך זלזול בהוראות החוק הנוגעות לרישוי וביטוח.       
כן קבע בית משפט קמא כי עדותו של גיא לפיה גם טרם נסיעתו לחו"ל יקי היה רוכב על האופנוע ללא רשותו וכשהדבר היה נודע לו, בדיעבד, הוא היה כועס עליו ואוסר עליו לעשות זאת, הינה  עדות לא משכנעת שאינה מתיישבת עם ההיגיון, שכן על-אף ההתנהגות הנטענת הנ"ל, יחסיהם של גיא ויקי היו קרובים מאוד, וגיא אף ביקש מיקי לשמור לו על דירתו והשאיר ליקי את האופנוע, המפתחות לאופנוע ומסמכיו.

הוסיף בית משפט קמא וקבע כי העובדה שגיא בעצמו היה נוהג לרכב על האופנוע ללא רישיון וביטוח מלמדת על הלך רוחו בנושא זה וזלזולו בדרישות החוק, ומחזקת את המסקנה, כפי שהעיד לגביה יקי, שכפי שנהג גיא בעצמו כך הוא נהג כלפי חברו הטוב, והתיר לו לרכב על האופנוע ללא רישיון.