ע"א
בית המשפט העליון בירושלים
|
836-03
09/09/2003
|
בפני השופט:
1. דורית ביניש 2. אדמונד לוי 3. אסתר חיות
|
- נגד - |
התובע:
1. סעדון את פדידה בע"מ 2. מנורה - חברה לביטוח בע"מ
עו"ד עוזי לוי עו"ד ענת רובין-קימלמן
|
הנתבע:
אחמד עיד עו"ד יונתן דייויס עו"ד אהוד כליף
|
פסק-דין |
השופטת א' חיות:
1. המשיב (המערער שכנגד) נפגע בתאונת דרכים מיום 24.6.1998 וכתוצאה מכך נקטעה רגלו השמאלית מתחת לברך. בעת אירוע התאונה עבד המערער כנהג משאית והתאונה התרחשה במהלך עבודתו. אי-לכך, נקבעה למערער על-ידי המוסד לביטוח לאומי בגין פגיעתו נכות רפואית מעבודה בשיעור 50%. המשיב הגיש נגד המערערות בבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעה על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ובפסק-דינו קבע בית-המשפט המחוזי כי מכלול נזקיו של המשיב בגין התאונה עולה כדי 1,776,488 ש"ח. בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי יש לנכות מתוך סכום זה תשלום תכוף ששולם למשיב וכן גמלאות שהמשיב קיבל ועתיד לקבל כתוצאה מהתאונה. סכום הניכויים האמור הסתכם בסך של 1,580,436 ש"ח. בית-המשפט המחוזי חייב את המערערות לשלם למשיב את ההפרש שבין סכום הפיצוי ובין סכום הניכויים וכן קבע כי מתוך סכום ההפרש "יוקפא" סך של 91,000 ש"ח ויוחזק בידי המערערות, על-מנת לאפשר למשיב לממש את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי בגין קצבת ניידות, הכל כמפורט בסעיף 20 לפסק-הדין.
2. המערערות מלינות בפנינו על סכום הפיצוי שנפסק למשיב, שהינו, לטענתן, גבוה ובלתי מוצדק וכן הן מלינות על כך שהסכום שהוקפא בגין קצבת ניידות, אינו תואם את הסכום הצפוי להתקבל בגין קצבה זו. המשיב - המערער שכנגד - מלין מצדו על כך שסכום הפיצוי אשר נפסק לו נמוך מן הראוי וכן הוא מלין על מיעוט שכר הטרחה שנפסק לטובתו ועל חיובו בתשלום האגרה.
3. הלכה פסוקה היא, כי בית-משפט שלערעור אינו נכנס לבדיקה ולבירור מלא ומפורט של חישובי הנזק לראשיו, שכן הערעור נועד לתיקון טעויות בולטות ולבחינת סבירותו של הסכום הכולל שנפסק. לשון אחר, בית-משפט שלערעור לא יתערב בהערכת הנזק של הערכאה הראשונה ולא ימיר את הערכתה בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר בנסיבות העניין, או שנתגלתה טעות בולטת בשיקולי בית-המשפט (ראו: ע"א 2904/92 עיריית תל-אביב-יפו נ' עיזבון המנוח לטרהויז על-ידי מנהל עיזבונו אפרים אוריון ואח', פ"ד נ(1) 754, 768; ע"א 2245/91 ד"ר בנדיקט ברנשטיין ואח' נ' ניסים עטיה, פ"ד מט(3) 709, 724; ע"א 577/88 זיווה מירון ואח' נ' רזיה ישראלי ואח', פ"ד מו(2) 286, 294; ע"א 18/81 אידל קלייר נ' ארתור גולדנברג ואח', פ"ד לז(4) 656, 659).
במקרה שלפנינו, ניתח בית-משפט קמא באופן מקיף ויסודי את חומר הראיות ואת הנתונים הצריכים לעניין, ובהם: נכותו של המשיב, גילו, כישוריו, השכלתו ומגבלותיו התפקודיות כתוצאה מהתאונה. הסכומים אותם קבע בית-משפט קמא, הן בצד הפיצוי והן בצד הניכויים, הינם סבירים, במכלול, ואין למצוא בהם פגם בולט המצדיק את התערבותנו.
4. בא-כוח המשיב הגיש במסגרת הערעור בקשה להגשת ראיה נוספת, המתייחסת להתפתחות שחלה לאחר מתן פסק-הדין בכל הנוגע לגמלת הניידות ולסכום המענק לרכב שיוכל המשיב לקבל מן המוסד לביטוח לאומי. בקשה זו דינה להידחות, ומן הראוי שהמשיב יפנה בעניין זה אל הערכאה הדיונית, על-מנת שזו תשקול האם בעקבות ההתפתחויות המפורטות בבקשה, יש מקום "להפשיר" את הקפאת התשלום בסך 91,000 ש"ח, עליה הורתה, או לשנות מן התנאים אותם קבעה לעניין זה.
הערעור והערעור שכנגד נדחים, איפוא, ולנוכח תוצאה זו אין צו להוצאות בערכאתנו.
ניתן היום, י"ב אלול, התשס"ג (09.09.03).
שופטת שופט שופטת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.