ע"א
בית המשפט העליון
|
8340-10,7635-11
30/01/2013
|
בפני השופט:
1. כבוד המשנה לנשיא מ' נאור
2. ח' מלצר
3. י' עמית
|
| - נגד - |
התובע:
עו"ד ד"ר משה וינברג
עו"ד ד"ר משה וינברג
|
הנתבע:
עו"ד יורם הירשברג
עו"ד יורם הירשברג
|
| פסק-דין |
השופט י' עמית:
שני ערעורים מאוחדים הנובעים מעסקה אחת ועניינם בחבותם של המערערים במס שבח לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק).
רקע
1. מעשה בשלוש אחיות: חיה גלמונד, רבקה הרן ואהובה וינברג ז"ל (להלן: אהובה) שהיא אמם של המערערים 3-2 בע"א 7635/11, עו"ד ד"ר משה וינברג ותמר ריינר (להלן ובהתאמה: וינברג וריינר). שלוש האחיות רכשו זכויות בשלושה נכסים שונים בתל אביב (שני בניינים וחנות שייקראו להלן: הנכסים). הזכויות נרכשו לשיעורים במועדים שונים בשנים 1938, 1953, 1978, 1982, 1983 ו-1987, כך שבסופו של יום, כל אחת מהאחיות החזיקה בשליש בלתי מסויים בנכסים.
בנכסים בוצעו שלוש עסקאות בגינן התנהלו בין המערערים לבין מנהל מס שבח (להלן: המשיב) התדיינויות משפטיות עניפות שכל אחת מהן הגיעה אף לפתחו של בית המשפט העליון. ההליכים המשפטיים בנוגע לעסקאות התנהלו בשלוש מערכות נפרדות, עליהן נעמוד להלן, ואקדים ואומר כי ענייננו מתמקד במערכה השלישית בלבד.
מערכה ראשונה: העסקה מיום 8.7.1998
2. ביום 8.7.1998 מכרה גלמונדאת חלקה בנכסים לאחותה אהובה ולחברה משפחתית בבעלותו של וינברג בשם מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ (להלן: מ.ע.ג.ן), בחלקים שווים ביניהם (1/6 כ"א), תמורת סך של 1,100,000 דולר "נטו" (הרוכשים נטלו על עצמם את תשלום מס השבח). בעקבות העסקה הפכה אהובה לבעלת מחצית הזכויות בכלל הנכסים - שליש הזכויות שהיו בבעלותה קודם לכן ושישית מהזכויות שרכשה מגלמונד.
המשיב הוציא הודעת שומה בגין עסקה זו. השגות שהגישו אהובה ו-מ.ע.ג.ן על גובה המס נדחו, ערר שהוגש על ידם נדחה על ידי ועדת הערר בפסק דינה מיום 25.4.2006 (עמ"ש 280/99 ועמ"ש 366/99) וערעור לבית המשפט העליון נדחה אף הוא (ע"א 5192/06 מיום 17.3.2008). בכך מסתיימת המערכה הראשונה שאינה מענייננו.
מערכה שניה: שתי עסקאות בין אהובה לבין מ.ו השקעות
3. ביום 23.5.1999 נחתם הסכם מכר בין אהובה לבין חברה משפחתית נוספת שבבעלות וינברג ואשתו בשם מ.ו השקעות בע"מ (להלן: מ.ו השקעות או החברה). לפי ההסכם, אהובה מכרה לחברה את מחצית החלק שרכשה מאחותה גלמונד, תמורת התחייבותה של החברה להחזיר לה את תשלומי ההלוואה שנטלה מהבנק כדי לרכוש את הזכויות מגלמונד (להלן: ההסכם הראשון).
ביום 14.5.2000 חתמו הצדדים על הסכם נוסף להעברת המחצית השניה של החלק שרכשה אהובה מגלמונד לחברה, אף זאת תמורת החזר תשלומי ההלוואה שנטלה אהובה מהבנק (להלן: ההסכם השני).
לטענת המערערים, שתי העסקאות נעשו מאחר שאהובה התקשתה לעמוד בהחזרי התשלומים החודשיים לבנק.
בסעיף 2 להסכם השני נקבע כי אם אהובה תחוייב בתשלום מס שבח בגין העברת הזכויות על פי ההסכם הראשון, היא תהא זכאית להודיע לחברה שההסכם הראשון מבוטל תוך 7 ימים מיום ההודעה, ובמקרה כאמור, תיערך השבה הדדית, אלא אם ביקשה החברה לקיים את ההסכם הראשון למרות זאת, שאז תשא החברה במס השבח במקום אהובה. בסעיף 17 לאותו הסכם, נקבעה הוראה דומה לגבי ההסכם השני, ולפיו אם אהובה תחוייב בתשלום מס שבח בגין העברת הזכויות על פי אותו הסכם, היא תהא זכאית להודיע על ביטול ההסכם.
4. בגין שתי עסקאות אלה הוציא המשיב שומות מס שבח. אהובה והחברה הגישו השגה על השומות, בטענה כי מהותם של שני ההסכמים היא המחאת הזכות שנרכשה על ידי אהובה מגלמונד AS-IS, מבלי שנוצר לאהובה כל רווח מהעסקאות, באשר התמורה שקיבלה זהה לגובה ההלוואה הבנקאית שנטלה למימון הרכישה מגלמונד. המשיב דחה את ההשגה בהסתמך על ההלכה שנפסקה בע"א 208/78 מנהל מס שבח מקרקעין נ' סבו, פ"ד לב(3) 613 (1978) ואושררה בע"א 45/80 קלמס נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד לו(4) 695 (1982) (להלן: עניין קלמס). נספר לקורא בתמצית, כי הלכת קלמס קובעת כי נישום אשר קיבל לידיו זכויות במקרקעין בתקופות שונות, ימוסה בעת מכירת חלק מזכויותיו כמי שמכר חלקים יחסיים מכלל החזקותיו שאותם רכש במועדים שונים. דהיינו, לא ניתן לזהות את החלק הנמכר עם רכישה מסוימת שהתבצעה במועד מסוים, ויש לראות את החלק שנמכר כ"מעורבב" עם כל החלקים שנרכשו בזמנים שונים. זאת, לאור עקרון הבלתי מסוימות האמור בסעיף 27 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ולפיו בעלותו של כל שותף במקרקעין מתפשטת על כל המקרקעין ואין לשותף חלק מסויים בהם.
5. על ההחלטה בהשגה הגישו המערערים הגישו ערר שנדחה על ידי ועדת הערר בפסק דינה מיום 1.7.2003 (כב' השופט בדימוס י' בן שלמה, רו"ח א' מונד ורו"ח ט' גרינברג בו"ע (ת"א) 1120/00).
על פסק הדין של ועדת הערר הגישו המערערים ערעור לבית המשפט העליון.ביום 2.9.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, בו נקבע בדעת רוב כי יש להותיר את הלכת קלמס על כנה ולכן יש לדחות את הערעור (ע"א 345/04). ביום 20.5.2009 נדחתה בקשה לדיון נוסף שהגישו המערערים (דנ"א 8496/08) ולאחר מכן נדחתה בקשה לעיון חוזר על ההחלטה שלא לאפשר דיון נוסף. בכך מסתיימת המערכה השנייה.
ביני לביני, בעוד הערעור תלוי ועומד בבית המשפט העליון, אהובה נפטרה ביום 15.6.2006 ובחלוף שישה חודשים נפטר גם בעלה. ילדיהם, המערערים ויינברג וריינר, ירשו את עזבונם, ובנקודה זו אנו עוברים למערכה השלישית שהיא מושא דיוננו.
מערכה שלישית: ביטול עסקאות המקרקעין
6. לאחר פטירת הוריהם - ובעוד הערעור במערכה השניה תלוי ועומד בבית המשפט העליון - שלחו המערערים ביום 31.7.2007 בכובעם כיורשיה של אהובה, הודעה לחברה על ביטול שני ההסכמים. זאת, בהסתמך על סעיפים 2 ו-17 להסכם השני. עוד באותו יום חתמה ריינר על הסכם לפיו היא מסתלקת מזכויותיה בנכסים לטובת וינברג.