השופט ע' פוגלמן:
1. במוקד הערעורים שלפנינו ארבע נחלות חקלאיות בתחום משבצת הקרקע של האגודה השיתופית נחושה - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: האגודה). על משבצת הקרקע האמורה חל החוזה המשולש, המתחדש מעת לעת, בין "המשכיר" - מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), "המיישבת" - הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: הסוכנות) והאגודה.
2. האגודה הוקמה בראשית שנות ה-80, כמושב עובדים המונה שלושים משפחות. בגדר החוזה המשולש, השכיר המינהל לסוכנות את המשבצת על מנת שזו האחרונה תקים בה יישוב חקלאי. הסוכנות מסרה את המשבצת לאגודה על מנת שזו תממש את המטרה האמורה כבת-רשות. בשנת 1994, אושרה הפיכת המושב ליישוב קהילתי המכיל 200 מגרשים למגורים לצד 50 נחלות חקלאיות. ככלל, הקצאת נחלות חדשות טעונה הסכמה של האגודה לקבלת המועמד להתיישבות כחבר וכן הסכמת הסוכנות והמינהל. בתחילת שנות ה-2000 הקצו המינהל והסוכנות 11 מתוך 20 הנחלות הפנויות למשפחות שנקלטו קודם לכן ושוכנו עד אז באתר קרוואנים זמני. 8 מתוך 11 המשפחות לא נקלטו כחברות באגודה, אך המינהל והסוכנות הקצו להן את הנחלות לפי סעיף 26 לחוזה המשולש, שמאפשר למינהל ולסוכנות לפעול לפי שיקול דעתם "במקרים חריגים", גם ללא הסכמת האגודה. ניסיונות האגודה למנוע הקצאה זו באמצעות נקיטת הליכים משפטיים - לא צלחו. בשנת 2001, פנו הזוגות שפירא, אלזס וסרי (המשיבים 6-1 בע"א 7094/10, להלן: שלוש המשפחות), שאינם מתגוררים במושב, יחד עם משפחות נוספות, אל הסוכנות ואל איגוד המושבים של הפועל המזרחי (להלן: איגוד המושבים) בבקשה להיקלט במושב ולקבל בו נחלות פנויות. לאחר הליך מיון שכלל בדיקות התאמה וראיונות אישיים, החליטו הסוכנות ואיגוד המושבים לאשר את קליטתן של חמש משפחות, בכללן שלוש המשפחות (החלטה מחודש ספטמבר 2004). אלא שוועד ההנהלה של האגודה (להלן: הוועד) פעל במקביל לקליטתן של תשע משפחות אחרות (המשיבים 27-12 בע"א 7094/10; להלן: מומלצי האגודה) ולהקצאת הנחלות הפנויות להן. מרבית מומלצי האגודה (הזוגות חן, סימון, כהן, טייבי, פרפרה ומזרחי) הם בנים של בעלי תפקיד באגודה ובני זוגם. בני הזוג שמואל-הכהן הם רב המושב ורעייתו.
3. ביום 5.9.2004 החליטה ועדת הקליטה של המושב להקצות חמש נחלות פנויות למשפחות ישי, חן, סימון, כהן וטייבי ולקבלם כחברים באגודה, והחלטה זו אושרה למחרת על-ידי הוועד. בישיבת האסיפה הכללית של האגודה מיום 22.6.2005 התקבלו חמש משפחות אלה כחברות באגודה. ביום 31.5.2005 החליט הוועד לקבל את בני הזוג צורן כחברים באגודה ולהקצות להם נחלה; בישיבת האסיפה הכללית שהתקיימה ביום 21.9.05 התקבלו גם אלה כחברים. ביום 4.11.05 החליט הוועד לקבל את משפחות פרפרה ומזרחי ולהקצות להן נחלות. משפחת שמואל-כהן (רב היישוב ורעייתו) התקבלו כחברים במושב עוד בהחלטת האסיפה הכללית ביום 4.2.2000, ולמחרת אותו יום אושרה להם הקצאת נחלה ספציפית. עם זאת, רק בחודש ספטמבר 2004 ניתן היה לקדם את ההקצאה לאחר שהוסר צו עיקול שהוטל על הנחלה. כל ההחלטות הללו הובאו לידיעת המינהל והסוכנות בשנת 2005.
4. לאחר הגשת התביעה על-ידי שלוש המשפחות, הגישו גם מומלצי האגודה בקשה להקצאת הנחלות. הסוכנות מצאה כי גם הם, כמו שלוש המשפחות, ראויים להקצאה, והעבירה את הבקשות כולן למינהל. בדיון שקיימה הנהלת המינהל ביום 13.2.2006 עם נציגי הסוכנות הוחלט שלא להפעיל את סעיף 26 לחוזה המשולש, אלא להקצות את הנחלות הפנויות למומלצי האגודה. ההחלטה התקבלה הגם שבאותו דיון הביעו נציגי הסוכנות את דעתם "כי רצוי להקצות את הנחלות במכרז פומבי". בסופו של יום, מתוך תשע הנחלות הפנויות, החליט המינהל על הקצאת חמש נחלות כלהלן: נחלה 30 למשפחת שמואל-כהן (רב היישוב ורעייתו); נחלה 33 למשפחת טייבי; נחלה 39 למשפחת פרפרה; נחלה 49 למשפחת כהן; ונחלה 50 למשפחת ישי. לגבי ארבע הנחלות הנוספות (31, 32, 34 ו-38), הן נושא הערעורים שלפנינו, ניתן בחודש נובמבר 2006 צו מניעה זמני האוסר על הקצאתן למומלצי האגודה האחרים עד להכרעה בתביעה.
5. שלוש המשפחות הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בדרישה להקצות להן את הנחלות 31, 32 ו-34. לדברי התובעים, הם היו הראשונים שהציגו מועמדות לקבלת הנחלות והיחידים שנמצאו ראויים לכך על ידי הסוכנות ואיגוד המושבים. כמו-כן, נטען כי נפלו פגמים קשים בהתנהלות האגודה בטיפול בבקשתם שבאו לידי ביטוי, בין היתר, בקידום הקצאת הנחלות - שהם רכוש הציבור - לבנים ולמקורבים של חברי הוועד. הסוכנות והמינהל הודיעו לבית המשפט כי אין מניעה מבחינתם כי הכרעתו תחליף את קביעת האגודה, וכי אם ייקבע כי האגודה נהגה שלא בתום לב והפעילה שיקולים זרים - תישקל הפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש (הקצאה ללא הסכמת האגודה). האגודה ומומלציה התנגדו לתביעת שלוש המשפחות, וסמכו ידיהם על הליך קבלתם של האחרונים כחברים באגודה ועל ההחלטה להקצות להם את הנחלות האמורות.
6. במקביל, הוגשה לבית המשפט המחוזי תביעתה של משפחת ברוך. בני משפחת ברוך התקבלו כחברי האגודה עוד בשנת 1991, והתגוררו ביישוב במבנה טרומי. מאוחר יותר, הם עזבו את היישוב לתקופה מסוימת, ועברו להתגורר בשכירות מחוצה לו. בשנת 1997, לאחר שהוועד אישר את קבלתם לנחלה 45, שבה משפחת ברוך להתגורר באתר קרוואנים זמני ביישוב. כעבור שנה, עזבו בשנית את היישוב לטובת מגורים בשכירות ביישוב אחר. הסיבה לעזיבת היישוב, לדבריהם, הייתה תנאי המחייה הקשים בשני הקרוואנים שהוקצו להם, והדבר נעשה בהסכמת נציגי האגודה כי הם יוכלו לשוב למושב ולבנות את ביתם בנחלה 38 (היא, לפי קביעת בית המשפט המחוזי, אותה נחלה שהובטחה להם שמספרה היה 45). לטענתם, הסכמה זו לא כובדה. משפחת ברוך לא צורפה ל-11 המשפחות שלהן הוקצו נחלות פנויות בראשית שנות האלפיים. בהמשך, הודיע הוועד למשפחת ברוך כי הוחלט על ביטול חברותם באגודה (החלטה מיום 28.9.2004). לאחר שאלה האחרונים מיאנו להשלים עם החלטה זו, הודיע להם הוועד כי חברותם תקפה עד להחלטה אחרת (הודעה מיום 12.4.2005).
- פסק דינו של בית המשפט המחוזי
7. בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' סובל) בפסק דין מפורט ומנומק היטב, קיבל את התובענות בחלקן והצהיר על ביטול החלטת המינהל והסוכנות בדבר הקצאת נחלות 31, 32, 34 ו-38 למומלצי האגודה. בפסק דינו, קבע בית המשפט קמא כי למינהל ולסוכנות נתונה הסמכות, בהתאם לסעיף 26 לחוזה המשולש, להקצות את הנחלות שלא בהסכמת האגודה (כפי שאף נעשה בתחילת שנות האלפיים כמפורט בפסקה 2 לעיל), הגם שסמכות זו שמורה למקרים חריגים. נקבע כי קיומה של סמכות זו הינו הכרחי לשם שמירה על עקרונות יסוד של תקינות המינהל וצדק חלוקתי בכל הקשור להקצאת מקרקעי המדינה, הגם שיש ליתן משקל לעמדת האגודה השיתופית בבחירה חבריה. בנסיבות העניין נמצא כי מהלכי האגודה בנוגע להקצאת הנחלות הפנויות הונעו משיקולים זרים, הן ביחס לאופן שבו נבחרו המומלצים, הן באופן הטיפול בבקשת התובעים להתקבל כחברי האגודה. נקבע כי ועד ההנהלה של האגודה פעל מתוך ניגוד עניינים, בחוסר תום לב ומשיקולים זרים, לקידום הקצאת נחלות במושב לבניהם ולמקורביהם של חברי הוועד, תוך הפרה של הוראות הדין והתקנון באשר להליך קבלת חברים לאגודה והקצאת נחלות בה, ובמטרה למנוע מהתובעים שעליהם המליצה הסוכנות, כמו גם ממעוניינים אחרים, להתקבל לאגודה ולהתמודד על הנחלות. בית המשפט הורה למינהל ולסוכנות לשקול בשנית את עמדתם ולקבל החלטה חדשה בשאלת הפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש בנוגע לנחלות האמורות. בצד האמור נתן בית המשפט קמא לתובעים היתר לפיצול סעדים כספיים, וחייב את האגודה ומומלציה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 100,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
ערעור בני הזוג צורן (ע"א 7094/10)
8. בני הזוג צורן נמנים עם מומלצי האגודה שההחלטה להקצות להן נחלה עוכבה, ומאוחר יותר בוטלה בפסק-דינו של בית המשפט קמא. במישור הפרטני, מלינים בני הזוג צורן על כך שעניינם נכרך בזה של מומלצי האגודה האחרים בפסק הדין קמא. לדבריהם, בית המשפט נתפס לכלל טעות בקביעה זו שכן אין חולק כי אין להם קרבה משפחתית או כל קרבה אחרת לחברי הוועד. לפיכך הקביעה כי ההחלטה בעניינם נגועה בניגוד עניינים בחוסר תום לב ובשיקולים זרים - איננה יכולה לעמוד. לדבריהם, ככל שנפלו פגמים טכניים בהליך קבלתם לאגודה ובהקצאת הנחלה - הרי שאלה נרפאו על-ידי אישור האסיפה הכללית, וממילא יש להחיל את תורת הבטלות היחסית בשל אופי הפגמים, שהם דיוניים באופיים. במישור הכללי, נטען כי בית המשפט קמא החיל באופן בלתי מידתי את כללי המשפט הציבורי בדבר איסור ניגוד עניינים ושיקולים זרים על גוף מהמשפט הפרטי בעל מאפיינים ייחודיים. נטען כי לא ניתן לעגן החלה של אמות מידה אלה על האגודה, לא באמצעות דיני החברות ואף לא באמצעים אחרים; וכי אין מקום להחיל על אגודה שיתופית קטנה המונה 30 משפחות את הכלל בדבר ניגוד עניינים במלוא עצמתו. צורן מוסיפים כי בית המשפט קמא לא נקט אמצעי זהירות מספיקים בהחלת כללי המשפט הציבורי על האגודה, הגם שמדובר, לכל היותר, ב"גוף דו-מהותי" עם מאפיינים מיוחדים. בני משפחת צורן טוענים כי התערבות בית המשפט קמא בהקצאת הנחלות חותרת תחת הנוהג המושרש שלפיו יש לכבד את החלטת האגודה השיתופית בכל הנוגע לקבלת חברים חדשים. המסר היוצא מפסק הדין קמא, לשיטתם, הוא שקיימת חובת מכרז ציבורי על הקצאת נחלות במושבים - וזאת בניגוד למדיניות ולהלכה הפסוקה בנדון.
- ערעור שכנגד מטעם התובעים (ע"א 7094/10)
-
9. התובעים (שלוש המשפחות ומשפחת ברוך) סומכים ידיהם על קביעות בית המשפט קמא בדבר הפגמים שנפלו בהליך, אך טוענים כי היה על בית המשפט המחוזי להורות להקצות להם את ארבע הנחלות שהקצאתן למומלצי האגודה בוטלה, ולא להחזיר את הסוגיה לבחינת הסוכנות והמינהל. לחילופין, מבקשים הם להורות על ביטול כל תשע ההקצאות למומלצי האגודה. לשיטתם, הפגמים שנפלו בהקצאת נחלות אלה הם אותם הפגמים שנפלו בהליך הקצאת ארבע הנחלות נושא פסק הדין, וכל ההבדל הוא שבעניינן של חמש הנחלות הנוספות לא ניתן צו מניעה זמני. לדבריהם, תביעתם לא הייתה לנחלה ספציפית, אלא לכל אחת מהנחלות הפנויות. המצב שנוצר בעקבות פסק הדין הוא שארבע המשפחות נדרשות להתחרות, ביחד עם ארבע משפחות מבין מומלצי האגודה - על ארבע נחלות בלבד (סיכוי של 50%), בעוד שביטול כלל ההקצאות והתמודדות של התובעים וכלל מומלצי האגודה עליהן היה מביא להתמודדות הוגנת יותר (סיכוי של כ-70%).
10. בתשובתם, טוענים בני הזוג צורן כי אין להיעתר לבקשת התובעים להקצות להם במישרין את ארבע הנחלות. לדבריה, בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, ולכן אין לבקש ממנו ליתן צו שיפוטי בדבר הקצאת נחלה כזו או אחרת לפלוני. כקו חלופי למקרה שערעורם שלהם יידחה בסופו של יום, בני הזוג צורן אינם מתנגדים לבקשתם החלופית של התובעים לביטול כלל ההקצאות.