פסק-דין בתיק ע"א 6931/09

השופט י' דנציגר:

           לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת א' דודקביץ) בת"א 5726-08-07 שניתן ביום 27.5.2009.

1.       מר אליעזר זילברבוים (להלן: זילברבוים) הוא בעל הזכויות והמחזיק בחלקה 89 בגוש 6717 (להלן: החלקה ו-המקרקעין בהתאמה). המקרקעין היו בעבר בתחום שיפוטה של עיריית פתח תקווה, ובשנת 1995 הועברו לתחום שיפוטה של המועצה המקומית גני תקווה (להלן: המועצה). עיריית פתח תקווה יזמה תכנית איחוד וחלוקה מחדש ותכנית לשינוי ייעוד המקרקעין מקרקע חקלאית לקרקע שבה יוענקו זכויות בנייה שונות (להלן: התב"ע). תחילה התנגדה המועצה לתב"ע וכך גם חלק מבעלי הזכויות במקרקעין, עליהם לא נמנה זילברבוים, אשר פנו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהמרצות פתיחה (ה"פ 2049/95 וה"פ 2141/95). בשנת 1997 אישר בית המשפט המחוזי ונתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה עליו חתמו בעלי הזכויות שפתחו בהמרצות הפתיחה לעיל, אשר במסגרתו הסכימו כי ינקטו ויסייעו בכל הפעולות הדרושות לביצוע התב"ע שיזמה המועצה ויחתמו עמה על הסכם פיתוח. במקביל, הודיעה המועצה לבית המשפט המחוזי כי היא מסכימה להסדר הפשרה שנחתם בין בעלי הזכויות האמורים ותפעל כיזם התב"ע לשם אישורה. זילברבוים סירב להצטרף להסכם הפשרה, הגיש בקשה למתן צו המונע את ביצועו לגבי החלקה ובעקבות זאת נתן בית המשפט המחוזי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה הסכם הפשרה לא יחול על חלקתו. כמו כן, הגיש זילברבוים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עת"מ 39/98) כדי למנוע את יישום התב"ע, אולם זו נדחתה בשנת 1998 וערעורו לבית משפט זה (ע"א 3198/98) נדחה בשנת 2000. יצויין, כי התב"ע אושרה בשנת 1998. עו"ד יעקב בויאר (להלן: בויאר) שימש כיועץ המשפטי של המועצה בין השנים 2004-1994. במשך השנים ניהלו המועצה וזילברבוים הליכים מנהליים, הליכים פליליים, הליכי הוצאה לפועל והליכים אחרים זה נגד זה בערכאות השונות.

2.       על רקע האמור לעיל הגיש זילברבוים בשנת 2002 את התביעה נשוא הערעור, בה עתר לפיצויו בסך 3,672,102 ש"ח, וטען את הטענות הבאות: בויאר והמועצה רדפוהו והפלוהו לרעה בשל התנגדותו לתב"ע; ההליכים בהם נקטה נגדו המועצה מגבשים קיומה של עוולת הנגישה לפי סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; המועצה הוציאה דיבתו רעה; התנהלות המועצה ביחס לתב"ע היא בבחינת רשלנות תכנונית; בויאר היה נתון בניגוד עניינים ורדף אותו משיקולים לא ענייניים; וכתוצאה מן האמור לעיל נגרמו לו נזקים שונים. במסגרת עדותו העלה זילברבוים את הסברה כי המקרקעין הועברו מתחום שיפוטה של עיריית פתח תקווה לתחום שיפוטה של המועצה במטרה להיטיב עם  מי שיזם לטענתו את התב"ע, אשר עתיד היה להיות הבעלים של תחנת הדלק שיועדה להיבנות עם אישורה של התב"ע ואשר שכר את שירותיו של בויאר בשנת 1995 (להלן: היזם). כמו כן העלה זילברבוים טענות שונות באשר להתנהלותו של בויאר מול ועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין לקבלת אישור להמשך ייצוג המועצה והיזם ולהיכרותו המוקדמת עם ראש המועצה.

3.         בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה בתוקף וקבע כי לא עלה בידי זילברבוים להרים את הנטל הראייתי המוטל עליו וכי בחלק לא מבוטל מן המקרים אף סתר עצמו והפריך את טענותיו בראיותיו שלו. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי: טענת זילברבוים כי המועצה היא שיזמה את כל ההליכים שננקטו נגדו נסתרה על ידו כבר בראשית עדותו; אין ממש בטענה לפיה מאחר שבויאר ייצג הן את המועצה והן את היזם היה הוא נתון בניגוד עניינים; כלל לא הוכח כי מי שיזם את התב"ע הוא היזם, בויאר או המועצה; השינוי שחל בעמדת המועצה כלפי התב"ע נבע ממשא ומתן ארוך ומשינויים שחלו בהוראותיה; אין ממש בטענת זילברבוים לפיה התנגדותו לתב"ע וסירובו להצטרף להסכם הפשרה הובילו לכפיית ההסכם עליו ולמסע הרדיפה נגדו; ועיון במסכת ההליכים שננקטו נגדו מוביל למסקנה הברורה שאין ממש בטענתו כי הוא נרדף על ידי המועצה באופן אישי ומשיקולים זרים. נוכח זאת נקבע כי זילברבוים לא הצליח להוכיח את הטענה המצויה בבסיס תביעתו וכי עקב סתירות מהותיות שהתגלו בתצהירו ובעדותו נותרה גרסתו "מחוררת ככברה והיא אינה מחזיקה מים". כמו כן נקבע כי לא התקיימו במקרה דנן יסודותיה של עוולת הנגישה וכי התנהלות המועצה אינה בבחינת רשלנות תכנונית. למעלה מן הצורך נבחנו נזקיו הנטענים של זילברבוים ונקבע כי הוא לא הוכיח את קיומם. בנוסף, נדחתה התביעה נגד בויאר מהטעמים הבאים: זילברבוים לא הוכיח כי הוא אכן נרדף על ידי המועצה או על ידי בויאר ולא הרים את נטל ההוכחה באשר לניגוד העניינים בו היה מצוי לכאורה האחרון; לא הוכח קשר סיבתי בין הפעולות המשפטיות בהן נקט בויאר בשם המועצה לבין נזקיו הנטענים של זילברבוים ואף לא הוכח קשר סיבתי בין ייצוגו את היזם לבין השינוי בעמדת המועצה באשר לתב"ע. עם זאת, נקבע כי בגרסת בויאר נתגלו אי התאמות באשר לתאריכים בהם החל לייצג את היזם, אם כי לא מדובר בסתירות מהותיות המצדיקות קבלת גרסתו של זילברבוים. עוד נקבע כי קשה להתעלם מתמיהות נוספות שעולות מעדות בויאר ומבקיעים שנתגלעו בה, אולם אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה אף בעניינו של בויאר.

עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי הוכחה טענת זילברבוים כי בויאר הוציא דיבתו רעה כאשר טען באוזני איש עסקים העובד עם זילברבוים כי המחאות שמשך זילברבוים חוללו. בית המשפט פסק לזכותו של זילברבוים פיצוי סטטוטורי בגובה 25,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע). למעט קבלת טענתו זו של זילברבוים דחה בית המשפט המחוזי את כל יתר טענותיו ואת תביעתו וקבע כי עליו לשאת בהוצאות המועצה בסך 75,000 ש"ח. בנסיבות העניין נוכח קביעות פסק הדין לא ניתן צו להוצאות בגין התביעה נגד בויאר, הגם שהיא נדחתה ברובה.

4.         בערעורו טוען זילברבוים כי בית המשפט המחוזי התעלם מסעיף 8 לחוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי), התשל"ו-1975, כמו גם מהלכות בעניין ניגוד עניינים ובדק את סבירות פעולות המועצה במנותק משאלת ניגוד העניינים. עוד נטען כי קביעות בית המשפט המחוזי באשר להתנהלות בויאר אינן משתלבות עם המסקנה המשפטית אליה הגיע וכי בנסיבות העניין נטל הראייה היה צריך לעבור לבויאר ולמועצה. בנוסף, חזר זילברבוים על טענותיו כלפי התנהלות בויאר מול ועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין והיכרותו המוקדמת עם ראש המועצה. עוד טען זילברבוים כי בית המשפט המחוזי התעלם ממעשים המהווים עבירות פליליות חמורות, כגון אישור התב"ע על ידי המועצה וההתעמרות בו על ידי בויאר מטעמי שוחד ושחיתות.

 מנגד, טוען בויאר כי הערעור מופנה רובו ככולו לקביעות עובדתיות ולממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, כאשר הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהם אלא במקרים חריגים במיוחד. עוד טען בויאר כי לא פעל בניגוד עניינים וכי התב"ע שונתה ללא קשר אליו, כאשר הוכח כי השינויים בה החלו עוד כאשר היו המקרקעין בתחום שיפוטה של עיריית פתח תקווה ובטרם נתמנה כיועץ המשפטי של המועצה. כמו כן, לטענת בויאר, ועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין קבעו באופן חד משמעי כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו וכי ייצוגו את היזם הותר על ידי ראש המועצה, שכן עניינו של היזם התמקד בעיר אחרת ובעניין אחר. זאת ועוד, טוען בויאר כי נטל ההוכחה מעולם לא הועבר לכתפיו או לכתפי המועצה, כי זילברבוים בחר שלא להעיד כל עד החיוני להוכחת גרסתו וכי לא נמצאו חיזוקים לעדותו. במסגרת הערעור שכנגד טוען בויאר כי הוא לא הוציא את דיבתו של זילברבוים ושגה בית המשפט המחוזי בקובעו אחרת. עוד לטענת בויאר מדובר בסעד ובעילה שכלל לא נתבעו ואף אם אכן יקבע שיש לראות באמירותיו משום לשון הרע, הרי הוא זכאי להגנה מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. לחלופין, נטען כי הפיצוי שנפסק לזילברבוים בלתי סביר. בנוסף, טוען בויאר כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא פסק הוצאות לטובתו.

המועצה טוענת כי זילברבוים מנהל נגדה מלחמת התשה חסרת בסיס מזה למעלה מעשור במטרה לעקוף את חוקי הארנונה, חוקי התכנון והבנייה, חוקי רישוי עסקים וחוקי המנהל התקין ברשות. עוד לטענתה, תיאוריית רדיפת זילברבוים וטענת ניגוד העניינים נדחו בפסק הדין ללא עוררין. עוד נטען כי הטענה על העברת נטל ההוכחה היא טענה חדשה וכי אין לפצות את זילברבוים על נזקיו הלכאוריים נוכח התנהלותו. כמו כן, לטענת המועצה די בשלושת הטעמים הבאים כדי לדחות את הערעור: על המקרה דנן חל הכלל של מעשה בית דין ומתקיימים הרציונלים העומדים בבסיסו; זילברבוים הפר בשיטתיות לאורך השנים הוראות חוק רבות והגיש את התביעה כאשר כפיו אינן נקיות ולכן יש להחיל על ענייננו את הכלל לפיו מעילה בת עוולה אין צומחת זכות תביעה; ויש לראות במעשיו האמורים של זילברבוים כאשם תורם בשיעור של 100%.

5.       לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אין להתערב בפסק דינו המפורט והמנומק היטב של בית המשפט המחוזי, אשר מתפרס על פני 70 עמודים והכולל התייחסות ודיון מעמיק באשר לכל אחת מטענות הצדדים. כמו כן, הממצאים העובדתיים הרבים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי ואין לדחותם. בנוסף, אין לגלות בפסק הדין משום טעות שבחוק. לפיכך, אנו מאמצים את ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי ודוחים את הערעור ואת הערעור שכנגד על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בנסיבות אלה ונוכח קביעותיו של בית המשפט המחוזי נדחים הערעור והערעור שכנגד ללא צו להוצאות. אנו תקווה כי בכך הגיע לקיצו הסכסוך המשפטי שנתגלע בין הצדדים, אשר במסגרתו דנו הערכאות השיפוטיות במשך שנים רבות בהליכים השונים שנקטו הצדדים זה נגד זה.

          ניתן היום, ז' באדר ב' תשע"א (13.3.2011).

          המשנה לנשיאה                             ש ו פ ט                               ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il