כב' השופט שאהר אטרש
זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט יוסף סוהיל), אשר דחה את תביעת המערערת וחייבה בתשלום הוצאות משפט למשיבים.
עיקרי העובדות הצריכות לעניין
1. העובדות המהותיות במקרה דנן אינן שנויות במחלוקת. הן מעוגנות בכתובים; מכאן ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, לפיו "יוגשו סיכומים בכתב ובית המשפט ייתן פסק דין מנומק (שלא עפ"י 79א'), על סמך כתבי הטענות על צרופיהם ותצהירי עדות ראשית על צרופיהם" (עמ' 1, ש' 13-11, ישיבה מיום 16.6.09).
2. בתאריך 3.12.96 חתמו המשיבים 1 ו- 2 (להלן: "
המשיבים") על הסכם עם חברת ברזל התבור דבוריה בע"מ (להלן: "
חב' ברזל התבור"), לפיו, התחייבה האחרונה לבנות ולהקים מבני מגורים על קרקע של מינהל מקרקעי ישראל בשכונת נוף הירדן בבית שאן וכן לבנות ולמכור למשיבים דירה, שסומנה כדירה מס' 1 במבנה הידוע כמס' 406 (להלן: "
הדירה").
3. במהלך ביצוע עבודות הבניה, נקלעה חב' ברזל התבור לקשיים כלכליים והפסיקה את העבודה ואף ניתן נגדה צו פירוק [פש"ר 130/01 מחוזי נצרת]; בעקבות כך נחתמו שני הסכמים: אחד, הסכם משולש מיום 26.4.98 בין משרד הבינוי והשיכון, חב' ברזל התבור והמערערת (בשמה הקודם "חברת עאטף חביב אללה לבנין ותשתיות בע"מ"), לפיו, קיבלה המערערת על עצמה את כל הזכויות וההתחייבויות של חב' ברזל התבור על-פי החוזה שבין משרד הבינוי והשיכון לבין חב' ברזל התבור. השני, הסכם מיום 24.12.98 (להלן: "
ההסכם") בין המערערת (בשמה הקודם) ובין המשיבים, לפיו, המערערת מוכנה לבנות ולהשלים את הדירה ובתמורה מתחייבים המשיבים לשלם למערערת את יתרת הכספים שהתחייבו לשלם לחב' ברזל התבור בסך 90,000 ש"ח וכן לעשות את כל הדרוש על מנת שהכספים שיתקבלו מהחלפת הערבות הבנקאית שניתנה על-ידי חב' ברזל התבור, במסגרת ההסכם הקודם, על סך 247,000 ש"ח בצירוף פירותיהם יועברו לחשבון הבנק של המערערת.
מהוראות ההסכם עולה, כי "שלד הדירה הושלם לחלוטין", וכי המשיבים כבר שילמו לחב' ברזל התבור, עד למועד חתימת ההסכם, כולל כספי המשכנתא (בסך 247,000 ש"ח) שנטלו ממשיב מס' 3 בנק משכן (להלן: "
בנק משכן"), סך כולל של 356,308 ש"ח.
4. להבטחת הכספים ששילמו המשיבים לחב' ברזל התבור, מסרה האחרונה כתב ערבות בהתאם לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה - 1974, מיום 25.5.97 שהוצאה על ידי משיב מס' 4 בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "
בנק מרכנתיל"), עד לסכום כולל בסך 247,000 ש"ח (להלן: "
הערבות" או "
הערבות הבנקאית"). (הכל מסכימים, כי נפלה טעות סופר בערבות הבנקאית שהופנתה לחב' ברזל התבור במקום למשיבים).
בנוסף חתמו המשיבים על "הוראה בלתי חוזרת להסבת כספים", מיום 25.5.97, לפיה, הורו המשיבים לבנק מרכנתיל לשלם תחילה לבנק משכן מתוך סכום הערבות שיגיע להם את יתרת חוב ההלוואה (המשכנתא) שיהיו חייבים לבנק משכן.
5. המערערת השלימה את בנית הדירה בחודש נובמבר 1999; המשיבים קיבלו את החזקה בדירה בחודש דצמבר 1999 ושילמו למערערת את יתרת התמורה בסך 90,000 ש"ח.
6. המערערת פנתה לבנק מרכנתיל ודרשה חילוט הערבות הבנקאית והעברת תמורתה לחשבונה בבנק ערבי ישראלי בע"מ; תחילה פנתה המערערת לבנק מרכנתיל באמצעות מכתבם של המשיבים (ללא תאריך - נספח ג'2 לתצהיר מר חטיב ג'מיל, מנהל המערערת); המשיבים אף חתמו על מכתב מיום 22.9.99 המופנה לבנק משכן, לפיו, הם מסכימים להעברת תמורת הערבות למערערת; גם בנק משכן, במכתבו מיום 6.10.99 המופנה לבנק מרכנתיל הודיע, כבעל זכות ההסבה, על הסכמתו לשחרור הערבות והעברת תמורתה לחשבון המערערת בבנק ערבי ישראלי; אף חב' ברזל התבור במכתבה מיום 24.8.98 הודיעה לבנק משכן על הסכמתה לכך, כי בנק משכן ידרוש את מימוש הערבות הבנקאית והעברת הכספים שיתקבלו לחשבונה של המערערת שממשיכה בבניית הפרויקט.
7. בנק מרכנתיל דחה את כל הפניות למימוש הערבות; לבנק משכן הודיע, כי מכתבו אינו עונה על דרישות סעיף 2 לכתב הערבות, שכלל לא הוצאה לטובתו (נספח ו' לתצהירו של מר חטיב ג'מיל); גם לב"כ המערערת הודיע, כי המערערת אינה צד לערבות.
8. א. משלא הצליחה לקבל את כספי הערבות הבנקאית שהם לשיטתה יתרת התמורה
המגיעה לה (בסך 247,000 ש"ח קרן), הגישה המערערת ביום 24.4.03 כתב תביעה נגד המשיבים בטענה כי הם הפרו את ההסכם הפרה יסודית וכי בנסיבות העניין התקיים התנאי המתלה שהביא לבטלותו של ההסכם; המערערת עתרה לסילוק ידם של המשיבים מן הדירה, לתשלום דמי שימוש ראויים בסך 350$ לחודש (ובסה"כ 70,000 ש"ח) ולתשלום הפיצוי המוסכם בסך 27,800 ש"ח.
ב. בישיבה מיום 12.11.03 קיבל ב"כ המערערת את הצעת בית המשפט (כב' סגן הנשיא, השופטת מויאל ז"ל) לצירוף בנק משכן כנתבע נוסף.
ג. בכתב התביעה המתוקן (מיום 10.2.04) נטען, כי לולא מכתבו ואישורו של בנק משכן, המערערת לא היתה מסכימה למסור את הדירה למשיבים; עוד נטען, כי היה על בנק משכן להורות לבנק מרכנתיל לפרוע את הערבות ולהעביר את כספה לחשבון המערערת; בנוסף, נטען, כי התנהגותו של בנק משכן היא שהביאה לגרם הפרת ההסכם בין המערערת ובין המשיבים. המערערת עתרה לחיוב בנק משכן בתשלום סכום התביעה או לחלופין לחייבו לפעול לפרעון הערבות הבנקאית ולהעברת כספה לחשבון המערערת.
ד. בישיבה מיום 3.5.07, ולאחר ששמעו את הערות בית המשפט (כב' השופט סוהיל יוסף) הסכימו ב"כ המערערת והמשיבים 3-1, כי בנק מרכנתיל הינו צד נחוץ ומכאן צירופו של זה כנתבע נוסף בתיק.
9. המשיבים טענו מצדם, כי הם שילמו את מלוא התמורה עבור הדירה ועמדו בכל התחייבויותיהם ואף קיבלו את החזקה בדירה; לטענת המשיבים, מקורו של הסכסוך נעוץ בהתנהגותה הרשלנית של המערערת בעניין החלפת הערבות הבנקאית, חובה שהוטלה על המערערת בהתאם להסכם אשר נוסח ע"י המערערת.
10. בנק משכן טען מצדו, כי הערבות הבנקאית לא ניתנה לטובתו והוא לא החזיק באף שלב בערבות המקורית או בכספי הערבות, ואין לו כל יכולת לגרום למימוש הערבות או להעברת הכספים לחשבון זה או אחר. בנק משכן הוסיף וטען, כי הוא מחזיק בכתב הסבה של הערבות בלבד, וככזה - זכותו היא לקבל ראשון את כספי הערבות, אם וכאשר זו תמומש. בנק משכן הדגיש, כי מעולם לא התחייב כלפי המערערת לפעול למימוש הערבות או להעביר את כספי הערבות אליה; יחד עם זאת, לאור פניות המערערת, נתן בנק משכן ביום 6.10.99, כבעל ההסבה, את הסכמתו לבנק מרכנתיל להעביר את כספי הערבות לחשבונה של המערערת בבנק ערבי ישראלי בע"מ, בכפוף ולאחר קבלת בטחונות חלופיים להבטחת ההלוואה שנתן למשיבים. עוד טען בנק משכן, כי הוא לא גרם להפרת ההסכם ואינו אחראי להעברת כספי הערבות למערערת; לטענתו, החלטתה של המערערת למסור למשיבים את החזקה בדירה נעשתה על דעתה ומשיקוליה ואין לה כל קשר למכתב ההסכמה שלו.