פסק-דין בתיק ע"א 52518-02-12

1.                  ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג (כתוארו אז)) מיום 10.1.12 בת.א. 8591/05.

2.                  בתביעה שהגיש המשיב 1 והמערער שכנגד (להלן: "המוסד"), נתבעו המערערות וכן המשיבות 4-2 (להלן: "המשיבות") לשיפוי המוסד על הגמלאות ששילם לנפגע בשל תאונת עבודה שאירעה ביום 23.9.1998.

3.                  בפסק הדין מושא הערעור התקבלה תביעת המוסד בחלקה; נקבעה חלוקת אחריות בין המערערות, המשיבות והמעביד ונקבע כי סכום הנזק שנגרם לנפגע עולה על סך הגמלאות. בית משפט קמא מצא כי יש מקום להפחית חלק מסכום הפיצוי בשל שיהוי. בפסק הדין לא ניתנה התייחסות לשאלת אפשרות קיומו של כפל ביטוח בין המבטחות השונות: המערערת 2 (להלן: "כלל") ומשיבה 3 (להלן: "המגן").

4.                  בערעור שהגישו המערערות הועלו שתי טענות: האחת - עניינה הימנעות בית המשפט מהפחתת הסכום ששולם לנפגע על ידי המערערות והמשיבות במסגרת הסדר פשרה בין הנפגע למערערות ולמשיבות מהסכום שאותו חויבו לשלם למוסד; והשנייה - הימנעות בית המשפט מדיון בשאלת כפל הביטוח. המוסד הגיש ערעור שכנגד שנגע להפחתת סכום הפיצוי בשל השיהוי.

5.                  בעת הדיון בערעורים הוצע לצדדים להגיע להסדר לפיו הערעור שכנגד יתקבל באופן שבו ישולם על ידי המערערות למוסד סכום של 60,000 ש"ח. עוד הוצע למערערות שלא לעמוד על הערעור שהגישו בשתי השאלות שלעיל. בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין מותנה תוך שנקבע כי ניתן לבטלו בתוך 7 ימים וככל שיבוטל יינתן פסק דין על בסיס עיקרי הטיעון.

6.                  המערערות והמוסד הודיעו על הסכמתם להשארת פסק הדין המותנה בכל הנוגע לערעור שכנגד - תוספת הסכום שישולם למוסד. המערערות הודיעו על כך שהן חוזרות בהן מהטענה הראשונה - ניכוי הסכום ששולם לנפגע, אך עומדות על טענתן באשר לכך שבית משפט קמא טעה כאשר לא דן בשאלת כפל הביטוח.

7.                  לטענת המערערות, כפי שהיא מופיעה בעיקרי הטיעון, הונחו בפני בית משפט קמא פוליסות הביטוח שהוציאו כלל והמגן לכיסוי חבותה של המערערת 1 (להלן: " ארנסון"), כלפי הנפגע והמוסד. מתוך הפוליסות נלמד כי קיים כפל ביטוח ולכן היה מקום לחלק את נטל הנשיאה בחבותה של ארנסון בין כלל להמגן בהתאם ליחס סכומי הביטוח.

8.                  המערערות מפנות בהקשר זה למה שנכתב בסיכומיהן בבית משפט השלום (סעיפים 60-61):

"הנתבעות [המערערות] תטענה כי הביטוח שהוצא על ידי הנתבעת 2 [המגן] הורחב לכלול ולכסות גם את הנתבעת 4 [ארנסון] , ולכן בכל מקרה על הנתבעת 2 בלבד לשאת ולשלם כל סכום בו תחויבנה, אם תחויבנה הנתבעות או מי מהן, מכוח פוליסות הביטוח שהוצאו על ידה...

לפיכך, ככל שבית המשפט ימצא לנכון שכן להטיל אחריות כלשהי על הנתבעת 4 הרי שיש לחייב ראשית את הנתבעת 2 בסכום הפיצוי, לאור פוליסת הביטוח, המכסה את הנתבעת 4."

9.                  בנוסף נסמכות המערערות על האמור בסיכומים שהגישו המשיבות לבית משפט קמא שם נכתבו בסעיפים 95-91 הדברים הבאים:

"פרק זה הינו במסגרת טענה חליפית של החילופין.

היה ובית המשפט יסבור כי לארונסון חלק כלשהו בתובענה, הרי שלאור הפוליסות שהוגשו על ידי הצדדים, חלקה של ארונסון מבוטח בשתי פוליסות ביטוח.

האחת: פוליסה של אררט ...

השניה: פוליסה של המגן...

כיוון שכך, ככל שיש לארונסון חלק בתובענה זו על אררט לשאת
ב-5/9 מהפיצוי ואילו על המגן לשאת ב-4/9 מהפיצוי."

10.             המערערות מפנות בנוסף לכך שהפוליסות הוגשו כראיה לבית המשפט ולפרוטוקול הדיון מיום 28.6.06.

11.             טענת המערערות היא אפוא כי משהודו המשיבות במפורש בסיכומיהן בכך שמתקיים כפל ביטוח היה על בית המשפט לדון בכך ולקבוע את חלוקת הנשיאה בנטל הפיצוי המוטל על ארנסון בין כלל להמגן.