השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת א' שטמר) מיום 5.12.2011 בה"פ 15895-12-08. הערעור דנן נסב על מחלוקת חוזית, ועניינו בשאלה האם הודעות ששלחו המערערות למשיבות בדבר ביטולו של תשלום עמלת הבסיס לסוכני נסיעות בגין מכירת כרטיסי טיסה מהוות הפרת ההסכם בין הצדדים.
רקע
ב. המערערות הן חברות תעופה סדירות החברות בארגון התעופה הבינלאומי International Air Transport Association (להלן IATA), ארגון בינלאומי המאגד חלק ניכר מחברות התעופה הסדירות בעולם. המשיבה 1 היא התאחדות סוכני הנסיעות והתיירות בישראל. המשיבות 118-2 הן סוכנויות נסיעות מורשות IATA, הקשורות במערערות באמצעות הסכם התקשרות המעוגן בהחלטות IATA (להלן הסכם ההתקשרות).
ג. בחודשים דצמבר 2007 ומארס 2008 שלחו המערערות למשיבות הודעות, שלפיהן החל מיום 1.9.2008 תבוטל עמלת הבסיס המשולמת לסוכני הנסיעות בגין מכירת כרטיסי טיסה (להלן הודעות ביטול העמלה).
ד. ביום 17.4.2008 הגישו המשיבות לבית המשפט המחוזי מרכז תובענה נגד המערערות ונגד חברת תעופה נוספת - British Airways PLC (להלן בריטיש) בה עתרו להצהרה על בטלותן של הודעות ביטול העמלה (ה"פ 3491-04-08). ביום 23.7.2008 הודיעו המערערות לבית המשפט המחוזי, כי בכפוף למחיקת התובענה כנגדן יידחה מועד ביטול העמלה ליום 1.1.2009, וכי יחול במשך 36 חודשים, החל מיום יישומו. נוכח הסכמת המשיבות לאמור בהודעת המערערות, נמחקה התובענה.
ה. ההליכים נגד בריטיש נמשכו. ביום 23.2.2010 ניתן פסק דין (מפי השופטת א' שטמר) לפיו נדחתה תביעת המשיבות נגד בריטיש, ונקבע כי זו עשתה שימוש בתום לב בזכות המוקנית לה לבטל את הסכם ההתקשרות ביחס לאותם סוכני נסיעות שלא הסכימו לביטול העמלה (ה"פ 3491-04-08). המשיבות הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק הדין בעניין בריטיש (ע"א 2728/10). בפסק הדין מיום 2.5.2012 הוחלט מפי השופטים ע' ארבל, נ' הנדל וצ' זילברטל כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך הגשת ראיה נוספת על ידי המשיבות. מדובר בתזכיר של "Passenger Agency Conference" ה-29 של IATA שהתקיימה ב-28-29.6.2006. למערערת 1 הותר להגיש ראיות שכנגד ביחס לאותה ראיה. ואכן, הוגשו מכתב מבאר מאת היועץ המשפטי הבכיר של IATA, מר לזלי אלן לוגו, וכן תצהיר שלו כעד מטעם בריטיש, שעליו נחקר. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים נתן בית המשפט המחוזי ביום 20.2.2014 פסק דין משלים, שלא שינה את פסק הדין המקורי (להלן פסק הדין המשלים).
להשלמת התמונה יצוין כי המשיבות הגישו תובענה נוספת לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נגד 6 חברות תעופה אחרות בעילה דומה (ה"פ 53510-12-11). הדיון בתביעה זו עוכב עד לאחר סיום ההליכים בתביעת בריטיש.
ו. הרשות להגבלים עסקיים פנתה לבעלות הדין וביקשה מידע נוסף בקשר להודעת המערערות בבית המשפט המחוזי (מיום 23.7.08) אשר בעקבותיה נמחקה התובענה כנגדן כאמור. הרשות סברה, כי מצב העניינים החדש עליו הודיעו המערערות יוצר הסדר כובל לכאורה בין המערערות למשיבות. המערערות סירבו לבקשת הרשות להגבלים עסקיים, וביום 21.11.2008 הודיעו לה כי הן מבטלות את התחייבותן עליה הודיעו לבית המשפט המחוזי. בעקבות זאת הגישו המשיבות ביום 28.12.2008 את התובענה מושא ערעור זה, אשר תוקנה בעקבות פסק הדין בעניין בריטיש (מיום 23.2.2010). במסגרת התובענה עתרו המשיבות להצהיר, כי הודעות ביטול העמלה מהוות הפרת הסכם ההתקשרות עמן - ולכן בטלות הן.
פסק הדין של בית המשפט קמא
ז. בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה, קבע כי המערערות הפרו את הסכם ההתקשרות, ולכן הודעות ביטול העמלה ששלחו למשיבות - בטלות. בית המשפט קבע, כי השאלה האם הודעת המערערות בנוגע לביטול העמלה על ידי הפחתתה לשיעור 0 מהוה הפרת הסכם ההתקשרות לא נענתה בפסק דין בריטיש, משום שלשון הודעת הביטול ששלחה בריטיש כללה, בנוסף להפחתת העמלה ל-0, גם הודעה שמי שלא יסכים להפחתה זו לא יוכל עוד להיחשב סוכן נסיעות של בריטיש, וההסכם עמו יסתיים. לכן דחה את טענת המערערות להשתק פלוגתא.
ח. בית המשפט הוסיף כי לוז פסק הדין בעניין בריטיש הוא קביעת זכאותה של זו לבטל את ההסכם עם המשיבות. לעומת זאת, בהודעות הביטול ששלחו המערערות לא נכללה, כאמור, הודעה בדבר סיום ההסכם. בית המשפט הוסיף כי בעדות מר עופר קיש, מנכ"ל לופטהאנזה בישראל, ובסיכומי המערערות הודגש, כי לא היה בכוונת המערערות לסיים את היחסים החוזיים עם המשיבות אלא אך לשנות את אופן התגמול, וכי המערערות ביקשו לראות במודל התגמול החדש שהציעו, כזה העונה על דרישות הדין ועל הסכם ההתקשרות כמות שהוא.
ט. בית המשפט קבע, כי השאלות המשפטיות הנוגעות לפרשנות הסכם ההתקשרות נדונו והוכרעו בפסק הדין בעניין בריטיש, וכי הן יהוו נקודת מוצא לדיון: באותו פסק דין נקבע, כי הסכם ההתקשרות הוא חוזה אחיד שהתנאי בו המאפשר לכל צד לסיימו תוך מתן הודעה סבירה מראש אינו תנאי מקפח. עוד נקבע, כי מדובר בהסכם לתקופה בלתי קצובה, שכל צד רשאי לסיימו בהודעה סבירה מראש, וכי פעולה כאמור אינה מהוה חוסר תום לב. כן נקבע, כי בהתאם להסכם ההתקשרות על חברות התעופה לשלם לסוכני הנסיעות תגמול, כי הסכום שישולם ייחשב כמכסה את כל הוצאות השיווק של סוכני הנסיעות, וכי הפחתת עמלה מ-7% ל-0 אינה עולה בקנה אחד עם דרישת הסכם ההתקשרות.
י. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לפי סעיף 13 בהחלטת IATA מס' 824 רשאי כל אחד מן הצדדים להביא את הסכם ההתקשרות לכלל סיום בהודעה שתימסר לפחות חודש מראש. סעיף 10.1 בהחלטת IATA מס' 800 מאפשר לשנות בהודעה מראש את העמלה לסוכן הנסיעות. נפסק, כי סעיף זה עוסק בשינוי הסכום לתשלום ולא בביטול העמלה כולה. כן צוין, כי סעיף 9 קובע, שלחברת התעופה שיקול דעת להחליט בדבר אופן התשלום או מתן התגמול לסוכן הנסיעות, וכי אלה יהוו שיפוי מלא על הוצאותיו של הסוכן.
יא. בית המשפט קבע עוד, כי הודעות המערערות מפרות את הסכם ההתקשרות. על יסוד סעיף 9 להחלטת IATA מס' 824, יחד עם סעיף 10.1 בהחלטת IATA מס' 800, נקבע כי אי תשלום אינו יכול להיחשב תשלום. בית המשפט ציין, כי כך ראה זאת גם מר עופר קיש - מטעם המערערות - כשהעיד, כי חברות התעופה מחויבות ליתן תגמול לסוכנות הנסיעות, וכי תגמול זה חייב להיות בעל ערך שאינו 0. בית המשפט הוסיף, כי אמנם סעיף 9 מאפשר לחברת התעופה לקבוע את אופן התשלום ואת גובהו, אך קביעה שלפיה לא תשלם דבר אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף ועם הגיונו. בית המשפט קבע, כי כל עוד חברות התעופה קשורות בהסכם ההתקשרות עם סוכני הנסיעות, חייבות הן בתגמול באופן מסוים ובשיעור מסוים ומוגדר. עוד נקבע, כי מלשון הסכם ההתקשרות עולה שחברות התעופה הן הצד להסכם של סוכני הנסיעות, וכי הן מחויבות לקיימו. על כן נפסק כי חברות התעופה הן שצריכות לשאת בתשלום התגמול ולא גורם שלישי, כמו הלקוח, וכי נוכח האמור בסעיף 9, המבהיר במפורש כי התשלום יבוצע על ידי חברת התעופה, קשה לראות בתשלום שישיתו סוכני הנסיעות על הלקוחות תחליף ראוי העומד בתנאי הסכם ההתקשרות ובחובת קיומו בתום לב.
יב. בית המשפט הבחין בין עניינן של המערערות לנסיבות בפסק הדין בעניין בריטיש: זו האחרונה הודיעה, בהודעה מתאימה מראש, על ביטול היחסים החוזיים עם סוכני הנסיעות שלא יסכימו לביטול העמלה. נקבע, כי ביטול כזה עולה בקנה אחד עם תוכן הסכם ההתקשרות ואין לראות בו הפרת ההסכם. לעומת זאת, המערערות ביקשו להביא לאותו שינוי, אך לא הודיעו כי בהעדר הסכמה לשינוי מודיעות הן על ביטול הסכם ההתקשרות. בית המשפט קבע שהבדל זה חשיבותו רבה להנהגת משטר חוזי ברור ונטול הפתעות; "שומה על בית המשפט לשמור על המתקשרים בהסכמים דומים, ולהבהיר כי קיומו של חוזה יהא בתום לב, באופן שיאפשר הסתמכות עליו, ונטילת אחריות של מי שמבקש לפעול בניגוד לו". לפיכך פסק, כאמור, כי המערערות הפרו את הסכם ההתקשרות עם סוכני הנסיעות בכך שהפחיתו את התגמול ל-0 והציעו "מודל חדש" בלתי ידוע של פיצוי, ולכן הודעותיהן מבוטלות באופן המהוה "אכיפה מונעת", אשר תחייב את המערערות להימנע מפעולה המנוגדת להתחייבות החוזית שבהסכם ההתקשרות.
מכאן הערעור שלפנינו.
טענות המערערות
יג. לדעת המערערות, פסק דינו של בית המשפט קמא יוצר מציאות משפטית, מסחרית ועסקית מפלה, בלתי עקבית ובעייתית ביותר, על יסוד ניתוח משפטי שגוי. המערערות מציינות כי בהודעות ביטול העמלה ששלחו, תיארו את כוונתן ליישם גם בישראל מודל עסקי המותאם למדיניות המסחרית הגלובלית שלהן, והמיושם מזה שנים בשווקים רבים ברחבי העולם על ידי חברות תעופה שונות. לפי מודל זה יבוטל מנגנון תגמול של "עמלת בסיס" ששולמה לסוכני נסיעות בגין מכירת כרטיסי טיסה לציבור בישראל; תעריפי כרטיסי טיסה לסוכני הנסיעות יהיו כאלה שאותם יהיה על סוכן הנסיעות להעביר לחברת התעופה ללא ניכוי, וכל תשלום בגין דמי טיפול או שירות, ככל שייגבה על ידי סוכן הנסיעות מהלקוח, יישאר בחזקת סוכן הנסיעות. עוד צוין כי מכירות ישירות (לרבות מכירות מקוונות) שתבוצענה על ידי המערערות, תהיינה בהתאם ל"תעריפים מומלצים לצרכן", שיכללו בנוסף לתעריף לסוכן הנסיעות, תוספת בגין דמי טיפול, בכפוף לשיקולים מסחריים של כל אחת מחברות התעופה, ובאופן שלא יפגע ביכולתם של סוכני הנסיעות לפעול באופן תחרותי. כן צוין במפורש, כי בכוונת המערערות לגבש מדיניות תמריצים מעודכנת, שתהוה תקבול נוסף לסוכני הנסיעות בגין מכירת כרטיסי טיסה, ותיטיב עם אותם סוכני נסיעות אשר יעמדו ביעדיהם המסחריים. המערערות אף הודיעו, כי בכוונתן להטמיע ולהרחיב את השימוש בכרטיסי אשראי למגזר הפרטי וכרטיסי "Air Plus" למגזר העסקי, במטרה לסייע בצמצום נפח האשראי ועלויות הסליקה. המערערות מוסיפות כי בהודעה נוספת ששלחו למשיבות פורטו שיעורי דמי הטיפול שבכוונתן לגבות בגין מכירות ישירות של כרטיסי טיסה.