ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
51160-06-11
25/01/2012
|
בפני השופט:
1. יגאל גריל
2. עודד גרשון
3. יעל וילנר
|
| - נגד - |
התובע:
שירן חי
עו"ד אמנון שילה
|
הנתבע:
1. ועד מקומי רמות מנשה
2. שלמה בנימין
3. תומר קרן צבי
עו"ד גיורא מיכאלי
|
| פסק-דין |
השופט עודד גרשון:
1.
מבוא
המערער הגיש לבית משפט השלום בחיפה את כתב התביעה
שבת.א. 5947-10-08. בתביעתו טען המערער כי המשיבים מנעו שלא כדין את כניסתו למועדון
"הטרמינל" (להלן - "המועדון") שבבעלותם ו/או בניהולם על יסוד מראהו שחום העור, בעוד שכניסת אחרים שאינם שונים ממנו, לרבות אשתו וחבריו, הותרה. תביעתו של המערער התייחסה לשלושה אירועים שונים שאירעו על פי הנטען בחודש יולי 2007 ובחודש יוני 2008.
המערער טען בתביעתו כי מניעת כניסתו למועדון מהווה הפליה אסורה לפי
חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים, בכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2000 (להלן - "החוק"). על שום כך עתר המערער לחייב את המשיבים לשלם לו פיצויים בסך 50,000 ש"ח בגין כל אחד משלושת האירועים, כקבוע
בסעיף 5(ב) לחוק ובסה"כ 150,000 ש"ח.
בפסק דינו מיום 8.5.11 דחה בית המשפט קמא
(כב' השופטת ישראלה קראי - גירון) את התביעה בקובעו כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח הפליה אסורה.
מכאן הערעור שלפנינו.
2.
הצדדים, רקע והעובדות הצריכות לעניין
א. המערער, תושב יקנעם עלית, התייחס בתביעתו לשלושה אירועים שונים שהתרחשו, לטענתו, האחד בחודש יולי 2007
(בתאריך שאינו זכור לו במדויק), השני ביום 7.6.08 והשלישי ביום 9.6.08
(להלן - "האירועים").
המערער טען בתביעתו כי במועדים הנ"ל הוא הגיע לבילוי במועדון בלוית אשתו וחברים נוספים אולם לא הותר לו להיכנס למועדון, בעוד שאשתו וחבריו הורשו להכנס. לטענתו, הכניסה נאסרה עליו רק בשל מראהו החיצוני, בשל היותו כהה עור, בן לזוג הורים ממוצא תימני.
ב. התביעה הוגשה נגד קיבוץ רמות מנשה שהפעיל את המועדון
(המשיב 1 - להלן - "הקיבוץ"), נגד מי ששימש כמנהל המועדון במועדים הרלוונטיים
(המשיב 2) וכנגד עובד המועדון
(המשיב 3).
ג. המשיבים
(הנתבעים) דחו את טענות המערער מכל וכל וטענו כי לא נהגו כלפיו בהפליה אסורה.
אשר לאירוע הראשון, טענו המשיבים כי אין בידם מידע מפורט לגביו שכן לא הוגשה להם כל תלונה המתייחסת לאירוע במועד זה ובהיעדר תאריך מדויק אין להם דרך מעשית לבחון את טענות המערער.
באשר לאירועים השני והשלישי, טענו המשיבים שכניסתו של המערער למועדון נמנעה בשל התנהגותו האלימה
(מילולית) והבלתי סבירה. לטענתם, איים המערער על השומרים במועדון. המשיבים טענו כי בשל התנהגות זו, מתוך רצון להגן על המאבטחים והשוהים במקום ובכדי למנוע כניסה למועדון של גורמים שליליים, נמנעה כניסתו של המערער למועדון.
המשיבים טענו כי גם אם מדובר בהחלטה שגויה, לא נכונה ואף רשלנית אין בכך כדי להביא לקבלת התביעה אשר הושתתה רק על עילות מכח
החוק.
כן נטען, כי באירוע השלישי לא נמנעה מלכתחילה כניסת המערער למועדון, המערער עבר את קו המאבטחים והותר לו להגיע לקופה ולרכוש כרטיס כניסה. אולם, לאחר מכן נאסרה כניסתו של המערער בשל דיווח של אחד המאבטחים לעובד המועדון
(המשיב 3) כי מדובר במבלה אשר מספר ימים קודם לכן
(היינו, במועד האירוע הנטען השני הנ"ל) איים על שומרים במועדון.
עוד טענו המשיבים כי משהודה המערער בתביעתו כי הוא נהג לבלות במועדון פעמים רבות בעבר במהלך שנות התבגרותו, הרי שאין ממש בתביעתו.
ד. המערער הבהיר כי בכל הפעמים בהם הותר לו, בעבר, להיכנס למועדון היה זה אך בזכות ניצול קשריו עם חברים שעובדים במועדון או חברים שכבר נמצאים בתוך המועדון שאמרו
"מילה טובה" בזכותו או אפשרו לו להכנס בדרך אחרת.
3.
פסק דינו של בית המשפט קמא
א. לאחר שמיעת הראיות ועיון בסיכומי טענות הצדדים הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי יש לדחות את התביעה ככל שהיא מתבססת על העילות
שבחוק.