השופטת שושנה שטמר - אב"ד:
1. הערעור שלפנינו עוסק בסכסוך כספי בין קבלן לביצוע עבודות צנרת ל"חדרים נקיים" לשימושה של חברה לייצור תרופות, לבין קבלן המשנה שלו.
אקדים ואומר, שרוב הקביעות בפסק דינו של בית משפט קמא הן קביעות שבעובדה, שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. בערעור עטה המערער על טיעוניו גלימה של טענות משפטיות, שאין לערכאה הדיונית בהן יתרון על ערכאת הערעור; עיקר טיעוניו של המערער מתייחסים לנטל הבאת הראיות, על מי מהצדדים היה להביא עד או ראיה מסוימת, ולהסקת מסקנות הגיוניות מתוך חומר הראיות שבתיק. על אף טיעונים אלו, בסופו של יום, משקלן הכולל של הקביעות העובדתיות בתיק זה, הוא שיכריע.
הרקע העובדתי
2. המשיבה התקשרה עם חברת כ.צ.ט תעשיות כימיות בע"מ (להלן - "
כצט") שעסקה בייצור תרופות, לבצע עבורה צנרת מנירוסטה וצנרת מנחושת לחדרי מעבדה וייצור תרופות, המכונים "חדרים נקיים" ושהאוויר המסופק להם בצינורות שהוזמנו, הוא "אויר דחוס", "אויר דחוס נקי" ו"חנקן".
3. המערער ושותפו, אבולעפיה, ניהלו עסק בשם א.מ צנרת (אבולעפיה פרש באיזשהו שלב מהעסק, ולא הצטרף לתביעה. על כל פנים, כל עבודה שיוחסה לא.מ צנרת יש לראותה כמבוצעת על ידי המערער והוא הדין לגבי סכומים שמגיעים לה, שיש לראותם כמגיעים למערער). אבולעפיה היה, עד שלב מסוים במהלך העבודה באתר, מנהל העבודה שבוצעה עבור כצט.
4. המערער התקשר עם המשיבה על מנת לבצע עבורה את התקנת הצנרת במעמד של קבלן משנה, כאשר ההתקשרות נעשתה שלא על פי חוזה בכתב, אלא על פי טופס הזמנת עבודה מיום 16/4/07. הוסכם על מחיר פאושלי כולל של 880,000 ש"ח (לא כולל מע"מ). עבודת הצנרת כללה צנרת נירוסטה במחיר של 598,000 ש"ח (לא כולל מע"מ), והמחיר עבור צנרת הנחושת - 282,000 ש"ח (לא כולל מע"מ). כן הוסכם כי ההתחייבות של המערער תהיה "גב אל גב", דהיינו שהמערער נטל על עצמו את התחייבויותיה של המשיבה כלפי כצט. פרויקט נוסף בו הועסק המערער היה פרויקט שבו שימש כקבלן משנה לעבודות שנטלה עליה המשיבה עבור חברת תרופות נוספת B.T.G. עבור העבודה בחברה זו קיבל המערער את שכרו על פי פסק הדין של בית משפט קמא, ואין מחלוקת לגביה.
5. המערער טען בכתב תביעתו, שעבודתו הופסקה "בברוטאליות", כי המשיבה שילמה לו רק סכום של 484,840 ש"ח (ללא מע"מ) ולפיכך נותרה המשיבה חייבת לשלם לו 608,408 ש"ח (שהוא סכום הכולל מע"מ).
6. המשיבה התגוננה בטענה שהמערער לא השלים את העבודה וכי מה ששולם לו מכסה את העבודה שביצע. כמו כן טענה המשיבה כי המערער לא עמד בלוח הזמנים, עבודתו בוצעה ברשלנות, הוא סיפק חומרים לא ראויים, ולפיכך נגרמו לה נזקים מרובים, שנבעו בין היתר מהצורך לתקן את הליקויים בשני הפרויקטים. זו הייתה הסיבה להפסקת עבודתו.
המשיבה הגישה כתב תביעה נגדי, שבה תבעה את נזקיה: היא נאלצה להכניס לאתר קבלן משנה חדש, חב' פיורטי, ודרשה להשיב לה את הסכום העודף, שהיא נאלצה לשלם לחב' פיורטי בסכום כולל של 297,152 ש"ח. סכום זה הוא ההפרש בין הסכומים שהיו מגיעים לתובע אם היה מבצע את מלוא עבודתו בפרויקט "כצט", לסכום ששולם לו בתוספת עלות התיקון וההשלמה על פי הערכת המומחה מטעמה - סבג - אשר עמדה על הסכום של 667,480 ש"ח לא כולל מע"מ.
פסק דינו של בית משפט קמא
7. פסק דינו של בית משפט קמא הוא רחב יריעה, משתרע על פני 59 עמודים: יש בו סקירה של הראיות וניתוחן, שלאחריהם נקבעו הקביעות העובדתיות. נביא כאן בקצרה את הפן העובדתי, ככל שהוא מתייחס לטענות הצדדים בערעור.
8. בית משפט קמא פתח את פסק דינו בהערה שלאיש מהצדדים לא היו נתונים וחשבונות מדוייקים, שהמומחה היחיד שנתן חוות דעת היה המהנדס סבג, מטעם המשיבה, שאף על חוות דעתו לא ניתן לסמוך, וכי המערער לא טרח להביא חוות דעת מומחה על אף שהודיע, בשלב מוקדם של המשפט, כי הוא עומד לעשות כך. בית משפט קמא אף הזכיר רשימה של עדים שלעמדתו היו צריכים להיות מובאים, אלו על ידי המערער ואלו על ידי המשיבה, וכי היעדרם פועל לרעת הגרסה של מי שניתן היה לצפות כי יביא אותם.
9. עמדת המשיבה הייתה כי המערער נבחר על סמך מצג שהוא מומחה בביצוע העבודות, וכן כי בשל אופייה של הפעילות בחדרים, יש לבצע את העבודה בקפדנות ותוך עמידה בלוח הזמנים. המערער לא עמד בהתחייבויותיו, לא סיים את העבודה וביצע אותה ברשלנות. לפיכך, מגיעים לה הסכומים העודפים שנאלצה לשלם, עקב הפסקת עבודתו של המערער ועקב ליקויים שנתגלעו בה.
10.
באשר לעבודות הנירוסטה: הצדדים חלקו על שווין של העבודות שבוצעו על ידי המערער וכן על עלות השלמת החסר. עמדתו של המערער הייתה כי הוא ביצע את כל העבודה למעט חלק קטן - הפסיבציה. המשיבה טענה כי הביצוע היה שלא בהתאם לסטנדרטים המחייבים, והיו ליקויים בעבודות הריתוך המחברים את הצינורות; ריתוכים רבים היו לא תקינים וסיכנו את פעולת המערכת. המשיבה נאלצה בעזרת פיורטי, לבטל מחברים ולבצע ריתוכים חילופיים. בנוסף, היו חלק מהצינורות עקומים. אף הברזים לא היו תקינים, היה צורך להחליפם, והמשיבה החליפה אותם על חשבונה. נערכו תוכניות חדשות, במקום אלו שנעשו על ידי המערער ושלא היו תקינות. לא היה תיאום עם קבלן מיזוג האוויר, מה שדרש התקנות מחדש.
11.
באשר לצנרת הנחושת: המשיבה הודיעה למערער כי עליו לסיים את עבודות הנחושת תוך שבעה ימים. הוא לא יכול היה לעמוד בכך, ולפיכך, הוכנסה פיורטי להשלמת העבודה, וסוכם כי שכרה יקוזז משכרו של המערער.
עדי המשיבה טענו כי, העבודה הייתה לקויה והיה צורך בתיקונים; חלק מהעבודה לא בוצע כלל; הייתה צביעה חלקית; חלק מהצנרת נרכשה על ידי המשיבה על אף שהיה זה מחובתו של המערער לרוכשה; סופקו עובדים לא מיומנים; חיבור הקווים לקירות החדרים היה לקוי; נשלחו התרעות גם בכתב; לסוף הוסכם כי פיוריטי תיכנס לעבודה על מנת להשלים. סה"כ שולם לפיורטי 250,333 ש"ח מעל לסכום שהיה על המשיבה לשלם למערער.
12. בית משפט קמא קבע (עמ' 27) כי העדים לא היו מהימנים ולא עקביים, וזאת למעט אבולעפיה, על אף שבעדותו התגלו קושיות אשר לא קיבלו הסבר המניח את הדעת, אולם לא היה בהן כדי לפגוע במהימנותו. באשר למהנדס המכונות סבג, שנתן חוות דעת למשיבה, הרי הוא דן בחוות דעתו בעלות התיקונים והגיע למסקנה כי העלות של תיקון צנרת הנירוסטה והנחושת הגיעה ל-667,480 ש"ח. השופטת קמא מצאה שאין לקבל חוות דעת זו בהיותה "עדות מטעם" והתבססה בחלקה על עדויות שמיעה ומשום שהתגלעו סתירות בין עדותו לבין חוות דעתו. זאת ועוד: לעמדתה של השופטת קמא, חוות דעת זו איננה יכולה לשקף את עבודת המערער מאחר שהיא ניתנה לאחר שפיורטי נכנסה לפרויקט וביצעה עבודות.
נקבע לפיכך, כי המשיבה לא הוכיחה את תביעתה הנגדית, באשר לתשלומים עודפים שנאלצה לשאת בהם עקב הליקויים והחסרים בעבודתו של המערער, והיא נדחתה.