פסק-דין בתיק ע"א 46366-09-11

כב' השופטת ברקאי:

1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום באשדוד (כב' השופט גיל דניאל) מיום 31.5.11, בת.א. 1572/05, אשר דחה את הגנת המערערת בדבר העדר יריבות עם המשיבה  וחייב את המערערת לשלם למשיבה סך של 539,088 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. עוד מופנה הערעור כנגד החלטת הביניים שניתנה ביום 13.4.08, במסגרת בקשת רשות להגן (מפי כב' הרשם יניב בוקר), אשר צמצמה את הרשות להתגונן מטעם המערערת למספר מוגבל של סוגיות.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

2. המשיבה, חברת Dow Europe GmbH   (להלן: " חברת יורופ") הגישה תביעה כספית כנגד המערערת, בהליך של סדר דין מקוצר, לתשלום חוב בסך 170,480.80 פרנקים שוויצרים, אשר על פי הנטען מקורו בחוב של המערערת (להלן: " זכוכית דרום") לחברה זרה בשם Guirt Essex AG  (להלן: " חברת אסקס").

3. לטענת המשיבה בשנת 2002 נרכשה אסקס על ידה תוך ששמה של האחרונה שונה ל- Dow Automotive AG (להלן:" חברת אוטו מוטיב"). ובחודש נובמבר 2002 נחתם הסכם בין זכוכית דרום לבין חברת אוטומוטיב לעניין הסדר החוב (להלן: "הסכם B"), כאשר  במסגרת הסדר זה התחייבה זכוכית דרום לשלם לחברת אוטומוטיב את סך החוב על פי לוח תשלומים שנקבע בהסדר.

4. עוד טענה המשיבה, כי בחודש פברואר 2003  הפכה חברת אוטומוטיב לחברה בע"מ ושמה שונה ל-Dow Automotive GmbH  (להלן: "חברת אוטומוטיב בע"מ") וכי בחודש אפריל 2003 התמזגה חברת אוטומטיב בע"מ לתוך המשיבה, כאשר מתוקף המיזוג קיבלה המשיבה את כל זכויותיה וחובותיה של חברת אוטו מוטיב בע"מ לרבות זכותה לקבלת חובה של המערערת.

5. המערערת הגישה בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן ובהחלטת בית משפט קמא (כב' הרשם יניב בוקר), מיום 13.4.08, הוגבלה רשות המערערת להתגונן בשלושה: טענות בדבר חלות הדין השוויצרי על הסכםB  שבין הצדדים; טענות בדבר שאלת חוקיותם של הליכי העברת הזכויות והמיזוג בין חברת אוטו מוטיב, על גלגוליה, עם המשיבה; טענות בדבר חוקיות המחאת החוב של המערערת כלפי חברת אוטו מוטיב למשיבה.

6. משהגיעה העת לברר את המחלוקת גופה כל שהונח בפני בית משפט קמא היה חוות דעת של מומחה, מטעם המשיבה, לעניין הדין השוויצרי, אשר מתייחסת לחלותו של הדין השוויצרי על ההסכם שנחתם בין אוטו מוטיב לבין המערערת (הסכם B) וכן לדבר חוקיות הליכי העברת הזכויות והמיזוג בין חברת אוטומוטיב לבין המשיבה, כמו גם לדבר חוקיות המחאת החוב למשיבה ולזכותה של המשיבה לגבות את החוב מן המערערת.

לצד חוות הדעת תמכה המשיבה תביעתה בתצהירו של מר יואכים אוטו טאלאקר וכן בעותקים מאושרים של תמצית מידע מרשם החברות בשוויץ אודות החברות הרלבנטיות ועותקים מאושרים של מסמכים הקשורים להחלטות אסיפת בעלי המניות ולהליכי המיזוג והמחאת הזכויות בין החברות , כמפורט בשרשור העברת הזכויות ועד למשיבה.

7. המערערת לא הגישה ראיות כלשהן מטעמה וב"כ המערערת ויתר על חקירתו הנגדית של המומחה מטעם המשיבה, אשר חוות דעתו הוגשה לבית משפט קמא. בישיבת ההוכחות שנתקיימה נחקר מר טאלאקר בחקירה נגדית על ידי ב"כ המשיבה.

8. בית משפט קמא, אשר בחן את התשתית הראייתית שבאה בפניו, קבע בסופו של יום כי המשיבה הוכיחה תביעתה. בהתאם, חייב את המערערת לשלם למשיבה את סכום החוב הנתבע. אשר להוכחת חלותו של הדין השוויצרי על הסוגיות שבמחלוקת ומשמעות הדין השוויצרי לגבי תוקף הליכי העברת הזכויות והמיזוג וכן לעניין חוקיות ותוקף המחאת הזכות לגביית חוב המערערת למשיבה, קבע בית משפט קמא כי המשיבה הוכיחה עמדתה בחוות הדעת שהוגשה מטעמה ומקום שהמערערת לא הגישה חוות דעת נגדית, שיש בה כדי להתמודד עם האמור בחוות הדעת מטעם המשיבה, ואף בחרה שלא לחקור את עורך חוות הדעת מטעם המשיבה, יש לראותה כמי שויתרה על השגותיה בנוגע למסקנות חוות הדעת. משכך, ועל בסיס ההלכה כי, הימנעות מחקירה נגדית של מומחה על חוות דעתו, מחזקת את כוחה הראייתי וניתן לראות בכך אות לאימוץ מסקנות המומחה, ראה לנכון בית משפט קמא לאמץ את מסקנות חוות הדעת המשיבה.

9. עוד קבע בית משפט קמא, ביחס לנטען כנגד חוות הדעת, כי מקום שעיקר טענותיה של המערערת אינן ביחס למסקנות חוות הדעת, כי אם ביחס לתשתית העובדתית שעל יסודה ניתנה חוות הדעת, ומקום שהמשיבה הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת, את התשתית העובדתית העומדת ביסודה של חוות הדעת, דחה הוא את טענות המערערת.

10. באשר לשאלת חלותו של הדין השוויצרי קבע בית משפט קמא כי הדין השוויצרי חל על הסכם B אשר קובע מפורשות בסעיף 17 להסכם כי הדין השוויצרי הוא זה אשר יחול על ההסכם. בית משפט קמא אף הפנה לחוות דעת המומחה מטעם המשיבה המתייחסת לסוגיה זו ומציינת, כי על פי הדין השוויצרי הסכמת הצדדים המפורשת, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם האמור, יש בה כדי להביא לחלותו של הדין השוויצרי על ההסכם. בית משפט קמא אף הוסיף וציין כי בפועל, המערערת אינה חולקת על מסקנה זו, לפיה חל הדין השוויצרי על הסכם B והבהיר כי טענותיה של המערערת הינן במישור הוכחת קיומו של הסכם B, אותן דחה על הסף לאור החלטת כב' הרשם, אשר לא התיר לה להתגונן בסוגיה זו, תוך ציון כי על פי החלטת כב' הרשם אין מחלוקת בשאלת גובה החוב אלא רק דבר זהותו של התובע הנכון. במילים אחרות, היריבות שבין הצדדים -  יכולתה וזכותה של המשיבה לגבות את חובה של המערערת כלפי חברת אוטומטיב, על רקע הליך המיזוג והמחאת הזכויות למשיבה.

11. כאשר נדרש בית משפט קמא לשאלת חוקיותם של הליכי העברת הזכויות בין החברות התובעות וזכותה של המשיבה לגבות את החוב של המשיבה, על רקע הליך המיזוג והמחאת הזכויות למשיבה, הגיע הוא לתוצאה כי המשיבה הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת את חוקיות העברת הזכויות בין החברות. לתוצאה זו הגיע בית משפט קמא על בסיס חוות דעת המומחה מטעם המשיבה, אשר התייחסה בהרחבה לנושא העברת הזכויות בין החברות ועד למשיבה, לרבות עניין מיזוגה של חברת אוטומוטיב על תוך המשיבה.

חוות הדעת מציינת כי בכל שלב בשרשור החברות הועברו הזכויות והחובות בין החברות ומפרטת כיצד בכל שלב בשרשור הועברו הזכויות והחובות כדין בין החברות. בנוסף, הסתמך בית משפט קמא גם על עדותו של מר טאלאקר.

12. כאשר נדרש בית משפט קמא לדון בשאלת דבר המחאת החוב למשיבה יצא הוא מתוך הנחה כי שאלת קיומו של החוב אינה שנויה במחלוקת ובהתאם שאלת תוקפו של הסכם B, וזאת על בסיס החלטת כב' הרשם בבקשת רשות להתגונן, אשר קבע כי: " ... אין מחלוקת של ממש על גובה החוב אלא רק על מיהותו של התובע הנכון...".

בית משפט קמא דחה את טענת המערערת כי לא הוכח קיומו של הסכם B, בהעדר צירופו של עותק ההסכם המקורי וקבע כי מקום שהמערערת שילמה חלק מן החוב הנטען על פי ההסכם ומקום שבמסגרת הבקשה לרשות להגן, היא לא כפרה בקיומו של החוב וגם לא בקיומו של ההסכם, ובהעדר כל ראיה נגדית כגון תצהיר מטעם המערערת המעלה השגות בדבר קיומו ותוקפו של ההסכם, אין לקבל טענתה הכופרת בקיומו של ההסכם.

בית משפט קמא דחה את טענת המערערת בדבר חובתה של המשיבה להוכיח את דבר המחאת החוב הספציפי וקבע, כי משהוכיחה המשיבה את קיומה של ההמחאה הכללית שבין החברות, אזי כוללת היא בחובה גם את החוב נשוא התביעה.

טענות המערערת