1. ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' ברקלי) מיום 21.7.10, על פיו נתקבלה התביעה העיקרית והתביעה שכנגד. הערעור נסב על קבלת התביעה שכנגד בגדרה חוייב המערער לשלם למשיב סך 701,250 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.
2. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בהתייחס לשאלה למי הזכויות להפעלת אולם אירועים המצוי בבית הכנסת הגדול בירושלים. אין חולק כי ביום 25.10.06 התקשרו הצדדים בהסכם הנושא את הכותרת "הסכם פשרה" הקובע כדלהלן:
1. בין ישראל ודודו קיים דין ודברים באשר לגודל חלקו של דודו בזכויות ההפעלה של אולם האירועים בבית הכנסת הגדול ברח' המלך ג'ורג' 58, ירושלים.
2. דודו טוען לבעלות שווה (50%) לחלקו של ישראל (50% הנותרים) וטענות נוספות.
3. לישראל מצידו טענות הדדיות.
4. על פי פסיקת בית המשפט על הצדדים לפנות לבורר שמינה בית המשפט שיכריע במחלוקת שבין הצדדים.
5. בהסכמת הצדדים, סוכם על הליך מקדים לבירור העניין הכולל את המרכיבים הבאים:
א. הצדדים יציגו טענותיהם בפני רו"ח איתן ח. שאקי... שינסה לגשר בין הצדדים ולהביאם להסכמה סופית.
ב. במידה והליך הגישור הנ"ל לא ייצלח ולא תושג הסכמה סופית ומוחלטת במחלוקת המדוברת ייבחר המגשר רו"ח איתן ח. שאקי בורר שיבצע את הליך הבוררות בין הצדדים כחלופה לבוררת שמונתה ע"י ביהמ"ש.
ג. הבורר יהיה אב בית דין במערכת הדיינות של בתי הדין הרבניים בישראל....הצדדים מתחייבים לקבל את פסק..
ד. בכל מקרה ובניגוד לכל האמור לעיל מוסכם בין הצדדים כי יוצב רף תחתון ורף עליון לביצוע החלטת הבורר כדלקמן:
1.
רף תחתון: דודו יהיה זכאי לתקבול על חשבון חלקו בשותפות שלא יפחת מסך 240,000 $...
2.
רף עליון: דודו יהיה זכאי לתקבול על חשבון חלקו בשותפות שלא יעלה על סך 440,000 $...
כלומר: מוסכם בין הצדדים כי במידה והחלטת הבורר תפסוק סכום הנמוך מהרף העליון או הגבוה מהרף העליון יתקבל הסכום הקרוב אליו - עליון או תחתון - לא פחות מ-240,000$ ולא יותר מ-440,000 $...." (להלן: הסכם הפשרה).
בהסכם הפשרה הסכימו הצדדים, אם כן, לקיים הליך גישור בפני רו"ח שאקי, בכל המתייחס לזכויותיו של המשיב באולם, במגמה להגיע להסדר מוסכם. ככל שהגישור לא יצלח, יופנה הסכסוך לבוררות תוך שהוסכם מראש כי המשיב יקבל, בגין זכויותיו באולם, סכום שלא יפחת מ- 240,000 דולר, ולא יעלה על 440,000 דולר.
3. הצדדים פנו לגישור בפני רו"ח שאקי, וקיימו עמו מספר פגישות, אשר בסיומן, ביום 4.1.07, ערך רו"ח שאקי הסכם בכתב לפיו מוותר המשיב על זכויותיו באולם, ומתחייב שלא להגיע לאולם (להלן - הסכם הויתור). עוד ערך נספח להסכם הויתור בו התחייב המערער לשלם למשיב 265,000 דולר תמורת וויתורו על זכויותיו באולם (להלן - הנספח להסכם). אין חולק על תוקפו של הסכם הויתור. המערער חולק על תוקפו של הנספח להסכם, אשר נחתם רק ע"י המשיב, וטוען כי לא התקשר עם המשיב בהסכם זה.
4. הצדדים הגישו לבית משפט קמא תביעות הדדיות. המערער נסמך בתביעתו על הסכם הויתור, וטען כי המשיב מפר את התחייבויותיו על פי ההסכם ומגיע לאולם האירועים. לפיכך ביקש לאכוף את ההסכם ולאסור על המשיב את הכניסה לאולם. המשיב הגיש תביעה שכנגד, על יסוד הנספח להסכם, וטען כי המערער התחייב לשלם לו, תמורת ויתורו על זכויותיו, סך 265,000 דולר. עוד טען כי המערער שילם למשיב בפועל סך 450,000 ש"ח על חשבון התמורה, אולם יתרת התמורה בסך 701,250 ש"ח, שאמורה הייתה להשתלם לו ביום 17.3.07, לא שולמה. המשיב ביקש, אפוא, לחייב את המערער לשלם לו סך 701,250 ש"ח.
5. בית משפט קמא, בפסק דינו, קיבל הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד. בית משפט קבע כי למשיב היו זכויות באולם האירועים, וכי וויתר עליהן בהסכם הויתור. עוד קבע כי המערער לא הוכיח את טענתו כי הסכם הפשרה היה מותנה במכירת הזכויות באולם לצד שלישי, איש עסקים מצרפת. בית המשפט הוסיף וקבע (אף שנראה שהדבר לא נטען) כי הסכם הויתור והנספח להסכם אינם "הסדר גישור" כמשמעותו בתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993, בהעדר חתימות בעלי הדין והמגשר, ולבסוף קבע, כי חרף העדר חתימתו של המערער על הנספח להסכם, הוכח כי הצדדים אכן התקשרו בהסכם זה ואף החלו בביצועו. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערער, ולא חברת אולם השמחות בע"מ, הוא שהתחייב לשלם למשיב את הסכום המוסכם. לפיכך, קיבל את התביעה העיקרית והורה כי למשיב אין כל זכות באולם. עוד קיבל את התביעה שכנגד וחייב את המערער לשלם למשיב סך 701,250 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
6. המערער משיג על קבלת התביעה שכנגד. המערער טוען כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי אין בפניו הסדר גישור, וחרף זאת, לא הורה על הפניית הסכסוך לבורר בהתאם להסכם הפשרה. עוד הוא טוען כי טעה בית המשפט עת התיר העדתו של המגשר, רו"ח שאקי, מאחר שדברים הנאמרים בפני המגשר אסורים בציטוט. בית המשפט טעה גם בקבעו כי הנספח להסכם מחייב את המערער אף שלא נחתם על ידו, ואף קבע כי המערער התחייב אישית לשאת בתשלום. עוד טעה בית המשפט בדחותו את טענת המערער כי הסכמת הצדדים היתה מותנית במכירת הזכויות באולם למשקיע הצרפתי. המערער הוסיף וטען כי טעה בית המשפט גם עת קבע כי למשיב היו זכויות באולם. לפיכך, מבקש המערער לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, בכל המתייחס לתביעה שכנגד, ולהעביר את הסכסוך הכספי, בהתאם להסכמת הצדדים, לבוררות (ראה בע' 4-5 להודעת הערעור).