פסק-דין בתיק ע"א 41539-10-10

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה בת"א 1974/04 מיום 7/9/10 (כב' השופט זכריה ימיני) אשר דחה תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבים.

השופט ד"ר אחיקם סטולר :

הצדדים והרקע:

הנתבעת 1, אריה את עופר בניה והשקעות (97) בע"מ (להלן: "הנתבעת"), זכתה במכרז של משרד הבינוי והשיכון (להלן: " משב"ש") לבניין פרויקט מגורים בעיר מודיעין. במסגרת הפרויקט התקשרה הנתבעת  בהסכם ליווי פיננסי עם המשיב 4, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: " הבנק"). המשיב 3 , מר ירון אגמון, שימש כמפקח מטעם הבנק (להלן: "המפקח").

המשיבים 1 ו-2 , עופר גרשון ואריה גרשון, הינם אחים ומנהליה של הנתבעת (להלן: " המשיבים 1 ו-2 " בהתאמה).

ביום 14.11.02 נחתם חוזה בין המערערת לבין הנתבעת לביצוע עבודות עפר בפרויקט בניה למגורים, שביצעה הנתבעת  בעיר מודיעין (להלן: " החוזה הראשון"). היקף החוזה 1,853,000 ש"ח. המערערת סיימה לבצע את עבודות העפר בשלב שאותו היא מכנה "שלב א" והפסיקה את עבודתה בפרויקט לתקופה של כמחצית השנה. אין מחלוקת בין הצדדים שבגין החוזה הראשון קיבלה המערערת את מלוא התמורה, אם כי התשלומים שולמו באיחור.

ביום 17.11.03 נחתם הסכם נוסף בין המערערת והנתבעת  לביצוע עבודות עפר בפרויקט (להלן: " החוזה השני"). חוזה זה התייחס למגרש 251, מבנים A, B, C, D ו-E. היקף החוזה היה 715,000 ש"ח. מטעם הנתבעת  חתם על החוזה המשיב 1, אשר גם ערב באופן אישי לתשלום החשבונות אשר יאושרו לתשלום על ידי הנהלת האתר.

המערערת החלה לבצע את עבודות העפר בהתאם לחוזה השני, אך הנתבעת  לא עמדה בתנאי התשלום הקבועים בחוזה השני ומסרה למערערת צ'קים מעותדים למועדים רחוקים יותר מעבר למועדים שנקבעו בהסכם.

בסוף חודש דצמבר 2003 - תחילת ינואר 2004, כאשר ספקי ברזל סירבו לספק לנתבעת 1 ברזל באשראי, פנה המשיב 1 למר רפי כהן, מנהל המערערת, וביקש ממנו לספק לנתבעת  ברזל לצורך התקדמות בעבודות הבנייה, ומכאן ואילך הנתבעת  מסרה צ'קים מעותדים למערערת בגין הברזל שסיפקה לה המערערת.

הנתבעת  ביקשה מהבנק לאשר לה לבנות את היסודות לשלב ג' של הפרויקט, על מנת שמשב"ש לא יממש את הערבויות שמסרה לו. הבנק הסכים לבקשתה של הנתבעת.

ביום 02.2.04 ביקר באתר הבנייה המפקח לשם בדיקת התקדמות הבנייה. בדו"ח שהגיש לבנק אישר המפקח כי הנתבעת  ביצעה 66% מהיסודות של שלב ג' של הפרויקט. בדו"ח זה כתב המפקח, כי הנתבעת  זכאית לקבל מהבנק את הסך של 4,150,531 ש"ח בגין יסודות שלב ג' ואת הסך של 273,011 ש"ח בגין שלד מרתף. בעקבות מכתבו של המפקח שחרר הבנק כ-2,900,000 ש"ח לנתבעת.

כלונסאות הדמה - מסתבר שחלק מהיסודות שבנייתם אושרה על ידי המפקח הם כלונסאות. המדובר בעמודי בטון אשר ניצוקים לתוך חור עגול שנקדח בקרקע. במקרה דנן מסתבר כי הכלונסאות, המהוות חלק מהיסודות, היו כלונסאות דמה מאחר שנוצקו לתוך בורות בעומק קטן של כמטר. דהיינו, כלונסאות הדמה נראות מבחינה חיצונית כלונסאות תקינות לכל דבר ועניין, אך לא ניתן לעשות בהן שימוש והן נעשו על מנת לקבל את אישורו של המפקח, לצורך הוצאת כספים מהבנק וכדי שמשב"ש לא יחלט ערבויות לנתבעת.

ביום 11.3.04, כחודש ימים לאחר שקיבלה הנתבעת  את הסך הנ"ל, הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה להקפאת הליכים באמצעות עו"ד שלמה נס, אשר מונה לנאמן על נכסי הנתבעת. בד בבד הגישו המשיבים 1 ו-2 בקשה לפשיטת רגל. בסופו של יום הגיעה הנתבעת 1 להסדר נושים, כך גם המשיבים 1 ו-2 הגיעו להסדר נושים וקיבלו הפטר בכפוף לכך שימלאו אחר הסדר הנושים. בהפטר נכתב, כי אינו כולל הפטר בתביעות הכספיות כנגד המשיבים 1 ו-2 שיסודן במרמה. במסגרת תיק הפש"ר התייחסה כב' השופטת דברת מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר דנה בתיק, לדו"ח הנאמן (דו"ח הנאמן ומשמעותו המשפטית יטופלו בהרחבה בהמשך). בית משפט קמא סבר כי כב' השופטת דברת אימצה את דו"ח החקירה של הנאמן ולפיכך יש לראות את הדו"ח כחלק מהחלטתה. בית משפט קמא קבע שהאמור בדו"ח הנאמן, לפחות מבחינה עובדתית, דינו כדין השתק פלוגתה בין הצדדים. משמעותו של דו"ח הנאמן היא אחת מנקודות המחלוקת העיקריות בערעור שבפנינו.

פסק דינו של בית משפט קמא:

הצגת התביעה

לאחר הגשת הבקשה להקפאת הליכים התגלה למערערת כי בנוסף לכלונסאות הדמה, בוצעו ע"י הנתבעת מספר מעשים נוספים שגרמו לה נזק והם:

1) הבנק לא עשה מאומה כאשר התבררה לו התרמית של כלונסאות הדמה;

2) הבנק העביר כספים מחשבון הליווי לזכות הוריהם של המשיבים 1 ו-2;

3) הנתבעת  העבירה לבנק את ההסכם הראשון ואת ההסכם השני, כאשר בכל הסכם נרשם סכום כפול מהסכום שהיה רשום בהסכם המקורי;