1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' פורר) שניתן ביום 11.5.11, לפיו נתקבלה תביעת שיבוב שהגיש המשיב, המוסד לביטוח לאומי, נגד המערערות, והמערערות חויבו לשלם למשיב סך 113,356 ש"ח בצירוף ריבית הסכמית (ת"א 17293/08).
ההליכים בבית משפט קמא
2. המשיב הגיש נגד המערערות תביעת שיבוב, בגדרו של הסכם השיפוי רב השנים, בגין גמלאות נכות כללית ששילם וישלם לגב' צ' א' (להלן- הנפגעת)בגין פגיעתה כהולכת רגל בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.8.2001. המשיב תבע מן המערערות, בהתאם להוראות ההסכם, סך 182,949 ש"ח סכום המהווה 80% מגובה הגמלאות. המערערות התגוננו בטענות שונות, שהעיקרית שבהן היא, כי לא קיים קשר סיבתי בין הגמלאות ששולמו לבין תאונת הדרכים.
3. בעת הדיון בבית משפט קמא, לא היה חולק כי עוד בטרם התאונה סבלה הנפגעת ממכלול בעיות רפואיות, וכי נקבעו לה בגינן נכויות לצמיתות: 30% נכות בגין איחוי ע"ש גבי, 20% נכות בגין איחוי ע"ש מותני, ו-20% נכות בגין פיגור שכלי קל. נכותה הצמיתה של הנפגעת הועמדה על שיעור משוקלל של 55.2%, ונקבעה לה דרגת אי כושר בשיעור של 60% החל מיום 1.1.83.
4. בעקבות התאונה פנתה הנפגעת למוסד לביטוח לאומי ונקבעו לה נכויות נוספות: 20% נכות בגין כאבי ראש וסחרחורות, ו-20% נכות בגין תסמונת פוסט טראומטית. בשל תוספת הנכויות האמורות, הועמדה נכותה המשוקללת של הנפגעת על 64% לצמיתות, ונקבעה לה דרגת אי כושר של 75% החל מיום 1.3.03, בעקבותיה זכתה הנפגעת לקצבת נכות כללית בשיעור של 100%. יצוין כבר עתה כי מרשימת הנכויות שיוחסו לנפגעת, לאחר התאונה, נעדרה הנכות בגין איחוי ע"ש מותני (20%).
5. המשיב תבע בתביעתו את הפרש הגמלאות בין הגמלה שהיתה משתלמת לנפגעת לולא התאונה והגמלה המשתלמת לה בעקבותיה.
6. המערערות טענו בבית משפט קמא שתי טענות עיקריות, כמפורט להלן:
האחת
, כי הנכויות שנקבעו לנפגעת ע"י ועדות המל"ל נסמכו על דיווחים כוזבים של הנפגעת לגורמים המטפלים ולועדות המל"ל על פיהם נגרמה לה בתאונה חבלת ראש, אף שכל פגיעתה הסתכמה בפגיעה קלה ברגלה. עוד הן נסמכו על מסמכים רפואיים "משופצים" ומזויפים שהוצגו ע"י הנפגעת בהם הוספו המילים "חבלת ראש", שלא היו בהם במקור. בנסיבות אלה, בהן נסמכו מסקנות רופאי המל"ל על נתונים כוזבים, אין מקום להסתמך עליהן לשם קביעת נכותה של הנפגעת והקשר הסיבתי בינה לבין התאונה. לענין זה הוסיפו המערערות וטענו, כי הנפגעת הגישה תביעה נגד המערערות לבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 200978/02), במסגרתה עתרה למינוי מומחים רפואיים בתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה. לבקשתה צירפה דו"ח מד"א ודו"ח סיכום מחדר מיון. על יסוד מסמכים אלה, מונה לנפגעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה. עוד בטרם פנייתה למומחה גילו המערערות כי המסמכים שצורפו לבקשת הנפגעת זויפו, וכי בשניהם הוספו המילים "חבלת ראש" שלא הופיעו בהם במקור. לאחר בחינת טענת המערערות, קבע בית המשפט כי "דו"ח מד"א ותעודת חדר מיון אשר אינם מקוריים ונעשו בהם שינויים על ידי התובעת, הינם אסורים בהמצאה למומחה". בהמשך, ניתנה חוות דעת המומחה אשר קבעה כי לנפגעת נותרה נכות זמנית של 10% למשך שנה, וכי לא נותרה לה נכות צמיתה.
השניה
, כי בקביעת המל"ל, לאחר התאונה, באשר לשיעור נכותה של הנפגעת נפלה טעות, והנכות האורתופדית הצמיתה בשיעור 20% לצמיתות אשר נקבעה לנפגעת טרם התאונה בגין "איחוי ע"ש מותני" נעלמה מדו"ח הועדה הרפואית, ללא כל דיון. משלא נערך כל דיון באשר לנכות זו, ולא ניתן כל הסבר להעדרה מרשימת הליקויים, יש להסיק כי השמטתה מרשימת הליקויים מקורה בטעות.
7. נוכח טענות המערערות באשר לזיוף המסמכים, כפי שתוארו לעיל, הורה בית משפט קמא (כב' השופט ד' מינץ), בישיבת בית המשפט מיום 18.3.09, כי "ב"כ התובע תשקול את הצעת בית המשפט לפיה הנפגעת תוזמן לבדיקה נוספת בועדה". בתגובה להצעה זו, הודיע המל"ל לבית המשפט כי "לאחר התייעצות עם הסניף הראשי של התובע ולאחר התייעצות שנערכה עם סניף המל"ל אשר מטפל בנפגעת ובדיקת המסמכים אשר הועברו... עמדת התובע לפיה אין במסמכים הנוספים כדי לשנות מקביעת המל"ל ואין במידע אשר הוצג בפני הסניף כדי לאפשר בדיקה נוספת... לפיכך התובע מודיע כי הוא עומד על קביעות הועדות הרפואיות מטעמו כפי שצורפו לכתב התביעה". יצוין כי הודעה זו לא גובתה בראיה כלשהיא, ולא הובהר אלו גורמים ערכו את הבדיקה שתוארה.
8. הצדדים הסכימו כי התביעה תוכרע ע"י בית משפט קמא על יסוד מכלול החומר שהוגש לבית המשפט, וללא שמיעת עדים.
פסק דינו של בית משפט קמא
9. בית משפט קמא קיבל את תביעת המשיב. בית המשפט קבע בפסק דינו כי על פי ההלכה, קביעת ועדות המוסד לביטוח לאומי גוברת על קביעת מומחי בית המשפט בתביעת הנפגעת, הן באשר לשיעורה של הנכות והן באשר לקיומו של קשר הסיבתי בינה לבין התאונה. בית המשפט הוסיף וקבע כי על אף השגות המערערות על קביעות ועדות המל"ל, אין מקום לסטות מהן. בית המשפט ציין כי דו"ח הועדה הרפואית של המל"ל מעלה כי הנכויות שנקבעו לנפגעת לאחר התאונה נקשרו באופן מפורש לתאונת הדרכים, וכי עמדת רופאי המל"ל נהנית ממעמד סופי ומחייב לצורך תביעת השיבוב ולא ניתן להביא ראיות לסותרה. בית המשפט קבע כי גם בחוות דעת המומחה שניתנה בתביעת הנפגעת, אין כדי לשנות ממסקנה זו, זאת מאחר והמומחה קבע לנפגעת נכות זמנית, ולא שלל קשר סיבתי בין נכות זו לבין התאונה. בית המשפט הוסיף וציין כי מעבר לשני המסמכים השנויים במחלוקת עמדו בפני הוועדה מסמכים שונים, בהם תיקה הרפואי של הנפגעת אצל הנוירולוגית ד"ר סבך, דו"ח פגיעה פסיכודיאגנוסטית, תיקה של הנפגעת במרכז הקהילתי לבריאות הנפש ומסמכי המומחה לנוירוכירורגיה, ד"ר נסים רזון.
10. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי מכלול התנהלותה של הנפגעת בהליכים השונים, לרבות בפני וועדות המל"ל, מעלים ספק באשר לאמינותה של הנפגעת. מסמכים שהגישה לבית המשפט נאסרו בהמצאה למומחה, ואף מומחה בית המשפט התייחס בחוות דעתו לחוסר אמינות הנפגעת. בית המשפט ציין כי לאור התהיות שעלו כאמור לעיל, הוצע למוסד לביטוח לאומי לבדוק שוב את הנפגעת. בדיקה כזו לא נערכה. בהתייחסו לטענת המערערות כי הימנעות המוסד לביטוח לאומי מבדיקתה החוזרת של הנפגעת עולה כדי הפרת חובת תום הלב, ציין בית המשפט כי "אף שראוי היה שהתובע, כגוף מוסדי האמון על שמירת כספי הציבור, יפעיל את סמכותו מכח סעיף 214 לחוק ויבחן בשנית עניינה של נפגעת שלגבי אמינותה עולים סימני שאלה, הרי שהימנעות מלעשות כן אינה עולה כדי הפרת חובת תום הלב במסגרת ההסכם כאשר הקביעה הסופית של הועדה הסתמכה על מצבה הרפואי של הנפגעת, כפי שהוערך ע"י רופאי המל"ל" (ס' 27 לפסק הדין). בית המשפט קבע כי לא ניתן להצביע על דופי שנפל בהתנהלות ועדות המל"ל או בקביעותיהן, וכי לא היה מקום לטעון כי פעלו בחוסר תום לב.
11. באשר לנכות בגין איחוי ע"ש מותני ש"נעלמה" מרשימת הנכויות,קבע בית המשפט, כי "הנכויות נקבעו על סמך ממצאי הרופאים, כפי שהוערך על ידי רופאי המל"ל, אף שאין הסבר לכך בפרוטוקולי הועדה או בהחלטה אחרת של המל"ל, משכך אין בסיס להתערב בקביעות אלו". עוד הוסיף כי גם לו היתה זו טעות, משמעותה קלה נוכח אופן החישוב היחסי (ס' 31 לפסק הדין).
12. בית המשפט קמא הורה, אפוא, על שיפוי המשיב על בסיס נכויות הנפגעת כפי שנקבעו ע"י המוסד לביטוח לאומי, ועל בסיס שיטת השקלול המתמטית, כפי שנקבעה ברע"א 1459/10, בצירוף ריבית הסכמית. בסיפת פסק הדין, בהתייחסו להוצאות המשפט, קבע בית המשפט "אף שהתובע אינו מחוייב מכח חובת תום הלב לבחון בשנית את עניינה של הנפגעת, הרי שבהימנעותו מלעשות כן יתכן ויש בה כדי לפגוע בקופה הציבורית. בהתעלמות התובע מהמלצתו של בית משפט זה לבחון בשנית את עניינה של הנפגעת יש, לכל הפחות, משום טעם לפגם". מטעם זה, ובהתחשב במתווה הדיוני עליו הסכימו הצדדים לבירור התובענה, קבע בית המשפט כי אין לזכות את המשיב בהוצאות וכי כל צד ישא בהוצאותיו.
טענות הצדדים
13. המערערות חוזרות בערעורן על טענותיהן כפי שהועלו בפני בית משפט קמא. עוד הן טוענות כי המסמכים הרפואיים עליהם נסמכו ועדות המל"ל, ואשר אליהם התייחס בית משפט קמא בפסק דינו, התבססו אף הם על המסמכים המזויפים ועל דיווחיה הכוזבים של הנפגעת. יתר על כן, הנפגעת התלוננה על כאבי ראש, בחילות וסחרחורות, כבר בתביעתה לגמלת נכות משנות השמונים, ואף עברה תאונת דרכים נוספת עם פגיעת ראש ביום 16.4.03, בטרם נקבעה נכותה הסופית ע"י המל"ל. בנסיבות אלה, בהן נתקבלה החלטת הוועדה בהסתמך על נתונים שאינם נכונים, חל פגם מהותי בעבודת הועדה ואין מקום להתבסס על מסקנותיה. עוד טוענות המערערות כי טעה בית משפט קמא שעה שקבע, מחד גיסא, כי קיים "טעם לפגם" בהימנעות המשיב מבדיקה נוספת של הנפגעת בנסיבות הענין, ומאידך גיסא, כי התנהלות המשיב אינה עולה כדי חוסר תום לב. לענין זה, חוזרות המערערות וטוענות, כי סירובו של המשיב לבחון את טענת הזיוף והימנעותו מבדיקה נוספת של הנפגעת עולות כדי הפרת חובת תום הלב החלה עליו לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. עוד נטען כי טעה בית משפט קמא עת הורה על הוספת ריבית הסכמית לסכומים שנפסקו לטובת המשיב.
14. המשיב סומך טיעוניו על פסק דינו של בית משפט קמא. עוד הוא טוען כי טענות המערערות לזיוף ומרמה לא הוכחו עד היום. המשיב הוסיף והגיש ערעור שכנגד בו הוא טוען נגד אי זיכויו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד חרף קבלת תביעתו.