השופטת א' חיות:
אישה שבעלה הוכרז פושט רגל פרעה לנושיו חובות שחייב בהם הבעל מתוקף ערבויות עליהן חתמה. האם זכאית האישה לדיבידנד בהליכי פשיטת הרגל כמי שבאה בנעלי הנושים המקוריים, או שמא מעמדה הוא כנושה נדחית, מתוקף סעיף 83(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם - 1980 (להלן: פקודת פשיטת רגל)? זו השאלה העומדת לדיון בערעור זה.
העובדות הצריכות לעניין ופסק-דינו של בית-משפט קמא
1. המערערת, ילידת 1962, היא עורכת-דין במקצועה ושותפה במשרד עורכי-דין בתל-אביב. בעלה, מר גדעון לוין, עסק בענייני ביטוח במסגרת סוכנות לביטוח של מר אליק לוין, עד שביום 20.11.1997 ניתן נגדו צו כינוס נכסים והוא הוכרז כפושט רגל (להלן: הבעל או פושט הרגל). מתוך ריכוז העובדות שהגישו, בנפרד, הנאמן ובא-כוח המערערת לאחר שמיעת הטיעונים בערעור, עולה כי המערערת נטלה על עצמה טרם החלו הליכי פשיטת הרגל התחייבויות שונות לפירעון חובותיו של הבעל ובכללן ערבויות לטובת בנקים שונים. עוד עולה מן הטיעונים שהוצגו, כי המערערת שילמה לנושיו של הבעל לפני ואחרי הכרזתו כפושט רגל סכומים נכבדים, בין היתר, מתוקף הערבויות שעליהן חתמה. ביום 1.2.1998 הגישה המערערת לנאמן תביעת חוב בסך 935,000 ש"ח, בטענה כי היא זכאית לסכום זה כמי שבאה בנעלי הנושים שלידיהם פרעה את חובותיו של הבעל. תחילה אישר הנאמן חוב בסך 65,891 ש"ח בלבד מתוך תביעת החוב של המערערת, אך במסגרת הערעור שהגישה בפני בית משפט קמא על החלטתו זו של הנאמן, הסכים הנאמן לאשר למערערת סכומים נוספים. עם זאת סייג הנאמן את החלטתו וציין כי כל תשלום למערערת מתוך קופת הנושים כפוף להוראת סעיף 83(ב) לפקודת פשיטת הרגל הקובעת:
אשה שהוכרז בעלה פושט רגל, כל כסף שהלוותה לו וכל נכס שהפקידה בידו, לצורך עסק המתנהל בידו, או באופן אחר, ייראו כנכסיו, והיא לא תוכל לתבוע בשלהם דיבידנד בחזקת נושה אלא לאחר שסופקו תביעות נושיו האחרים בשל תמורה בת-ערך שניתנה בכסף או בשווה כסף.
על פי הוראה זו, מעמדה של אשת פושט הרגל בעניינים מסוימים המנויים באותו סעיף הוא מעמד של נושה נדחית, הזכאית לדיבידנד רק לאחר שיסופקו תביעותיהם של יתר הנושים. המשיב 2 (להלן: הכונס הרשמי) תמך בעמדתו זו של הנאמן.
נוכח עמדתם של הנאמן והכונס הרשמי, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית בפני בית-משפט קמא לפיה תידון תחילה שאלת תחולתו של סעיף 83(ב) לפקודת פשיטת הרגל על תביעת החוב שהגישה המערערת ורק לאחר שתוכרע שאלה זו, תידון ותוכרע שאלת גובה החוב אותו יש לאשר לה.
2. בהחלטתו מיום 17.2.2002 אימץ בית-משפט קמא את עמדת הנאמן והכונס הרשמי וקבע כי ככל שהדבר נוגע לתביעת החוב שהגישה, מעמדה של המערערת כאשתו של פושט הרגל הוא אכן מעמד של נושה נדחית. על כן, כך הוסיף בית המשפט וקבע, אין המערערת זכאית לקבל דיבידנד יחד עם הנושים האחרים, ועליה להמתין עד אשר תסופקנה תביעותיהם של נושים אלה בטרם תהא זכאית לקבלת סכום כלשהו מתוך קופת הנושים. את גישתו זו נימק בית משפט קמא בכך שהרציונל העומד ביסוד סעיף 83 הינו הרחבה של מסת נכסי החייב, והוסיף וקבע כי:
מקורו של סעיף 83 הינה בהנחה משפטית כללית וגורפת של הדין, הרואה במסת הנכסים של בני הזוג, באופן עקרוני, יחידה אחת. זאת כאשר עניינים הנוגעים ל"יחידה" זו ניצבים אל מול נושים "זרים". להבדיל מהפן האובליגטורי הפנימי של היחסים וחלוקת הממון בין בני הזוג, קובע הדין כי הנושים ה"זרים" רשאים לראות בבני הזוג יחידה אחת, מבחינה זו שתביעת חוב של אחד מבני הזוג כנגד משנהו אינה אלא "הוצאה מכיס אחד והכנסה לכיס אחר". אין עסקינן... אלא
בהחלה חלקית של הילכת השיתוף בחובות וזאת באופן אוטומטי וגורף (ההדגשה במקור).
עוד קבע בית-משפט קמא, כי הערבויות אשר מכוחן פרעה האישה את חובותיו של הבעל לנושיו, הינן בבחינת "נכס בלתי מוחשי" הנכלל בהגדרה הרחבה של המושג נכסים שבסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל ולגישתו יש לראותן כ"נכס שהפקידה בידו", כאמור בסעיף 83(ב) לפקודה. לבסוף קבע בית-משפט קמא כי מעמדה של האישה כנושה נדחית על-פי סעיף 83 לפקודת פשיטת הרגל "איננו תלוי חוב אלא תלוי נושה" ועל כן, אין נפקא מינה מה מקורו של החוב ובאיזה צורה התגבש ודי בכך שהתובעת היא בת-זוגו של פושט הרגל על מנת שיחולו לגביה הוראות ההדחיה שבסעיף 83 הנ"ל. הוראות אלה, כך קבע בית המשפט, מהוות דין מיוחד ולפיכך גוברות על הוראת הסוברוגציה הקבועה בסעיף 9 לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן: חוק הערבות).
על החלטתו זו של בית-משפט קמא מלינה המערערת בפנינו.
הטענות בערעור
3. לטענת המערערת, שגה בית-משפט קמא בקובעו כי אשת פושט הרגל הופכת "באופן אוטומטי וגורף" לנושה נדחית, ללא קשר לאופן היווצרותו של החוב, למועד היווצרותו, למקור החוב או למהותו. המערערת מוסיפה וטוענת כי הערבויות שמכוחן היא תובעת ניתנו על-ידה לנושיו של הבעל, ומשפרעה לאותם נושים את חובותיו יש לראותה כמי שבאה בנעליהם, מכוח סעיף 9 לחוק הערבות, ואין מקום לדחות את תשלום הדיבידנד המגיע לה על-פי סעיף 83(ב) לפקודת פשיטת הרגל. המערערת טוענת כי הפרשנות שהעניק בית-משפט קמא לסעיף 83(ב) לפקודה אינה מתיישבת עם לשון הסעיף או עם תכליתו ויש בה כדי להביא להתעשרות הנושים על חשבונה. המערערת מוסיפה וטוענת כי פרשנותו של בית-משפט קמא בדבר הלכת "השיתוף בחובות" כהלכה העומדת ביסוד סעיף 83 לפקודה, אינה מתיישבת עם עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית כפי שהם מעוגנים בחוק יחסי ממון, בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק שיווי זכויות האישה, לפיהם זכאית האישה כפרט גם במסגרת חיי הנישואין לאוטונומיה ולעצמאות מבחינה רכושית.
4. הנאמן מצידו סומך ידיו על החלטתו של בית-משפט קמא. הנאמן חוזר ומדגיש כי מטרת סעיף 83(ב) לפקודה הינה להרחיב את מסת נכסי החייב, ולצורך הגשמת מטרה זו הוא מציב את בת הזוג בתחתית הסולם בדרגת נושה נדחית, ככל שהדבר נוגע לחובות ולנכסים המפורטים באותו סעיף. הנאמן מוסיף וטוען כי הגדרת המונח "נכסים" הקבועה בסעיף 1 לפקודה, כוללת חיוב, זיקת הנאה, זכות, או ריווח והיא רחבה דיה על-מנת שתכיל כל דבר שעשוי להצמיח תועלת לקופת הנושים, ובכלל זה ערבות. הנאמן טוען עוד כי המילים "באופן אחר" הכלולות בסעיף 83(ב) מתייחסות להפקדת הנכס, ופירושן הוא כי אין הכרח שבת-הזוג תפקיד את הנכס ישירות בידי החייב אלא ניתן להפקידו גם בדרך אחרת, כגון בדרך של מתן ערבות להבטחת חובות החייב, בידי צד ג'. בנוסף, כך טוען הנאמן, ניתן לראות בערבות מתנה, כמובנו של מונח זה בסעיף 1 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968, משום שהחייב לא נתן לבת-זוגו כל תמורה בעדה. הנאמן מוסיף וטוען כי על-פי חוק יחסי ממון הזכאות לאיזון משאבים קמה עם פקיעת הנישואין, ועד אז עומדת חזקת השיתוף בין בני הזוג לגבי הזכויות והחובות שנוצרו במהלך הנישואין. לפיכך, לטענת הנאמן, אין כל סתירה בין חוק יחסי ממון ובין סעיף 83(ב) לפקודה, מה גם שהמערערת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי שילמה את חובות החייב באמצעות נכסים שצברה טרם הנישואין. אשר לטענת המערערת כי היא זכאית, מכוח עקרון הסוברוגציה, להיפרע מנכסי החייב כאילו הייתה הנושה המקורי שאת חובו פרעה, נסמך הנאמן על קביעתו של בית-משפט קמא לפיה הדין הכללי בעניין זה הקבוע בסעיף 9 לחוק הערבות, נדחה מפני הדין הספציפי של פשיטת הרגל. טיעוניו של הכונס הרשמי בערעור אף הם סומכים עצמם על החלטתו של בית-משפט קמא ועל נימוקיו והם בעיקרם כטענות שהעלה הנאמן.
דיון
5. הסוגיה המרכזית העומדת לדיון בערעור זה היא סוגיית פירושו של סעיף 83(ב) לפקודת פשיטת הרגל וקביעת תחום התפרשותו. סעיף 83(ב) הינו חלק מסעיף שלם העוסק בנשיה נדחית של בני-זוג בפשיטת רגל, וכך נאמר בו:
83. (א) אשה נשואה שהוכרזה פושטת רגל, כל כסף שהלווה לה בעלה וכל נכס שהפקיד בידה, לצורך עסקה, לא יוכל בעלה לתבוע בשלהם דיבידנד בחזקת נושה אלא לאחר שסופקו תביעות נושיה האחרים בשל תמורה
בת-ערך שניתנה בכסף או בשווה כסף.
(ב) אשה שהוכרז בעלה פושט רגל, כל כסף שהלוותה לו וכל נכס שהפקידה בידו, לצורך עסק המתנהל בידו, או באופן אחר, ייראו כנכסיו, והיא לא תוכל לתבוע בשלהם דיבידנד בחזקת נושה אלא לאחר שסופקו תביעות נושיו האחרים בשל תמורה בת-ערך שניתנה בכסף או בשווה כסף.