פסק-דין בתיק ע"א 3675-06-12

כב' השופט יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא:

בפנינו שני ערעורים, שאוחדו יחדיו, על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופטת עירית הוד) אשר ניתן ביום 19.4.12 בת.א 11785-02-09 ובמסגרתו התקבלה תביעת המערער לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 6.7.07.  (להלן: התאונה").

למען הסדר הטוב יוגדר ע"א 3675-06-12 (שהוגש ע"י קייקי הגושרים וכלל), כערעור שכנגד והמערער יקרא המשיב שכנגד.

כפי הסכמת הצדדים, יינתן פסק הדין על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), ה'תשמ"ד 1984.  

רקע עובדתי:

המערער יליד 21.9.84, עבד בקייקי הגושרים (להלן: המשיבה 1"), שעיסוקה השכרת סירות גומי ואמצעי שייט בנחל החצבני. תפקידו של המערער היה להוציא סירות מהמים ולהעלותן על גבי רכב.

עקב התאונה, נפגע המערער ברגלו השמאלית מאחת הסירות.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי ונקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 15%.

מומחה רפואי מטעם המערער העריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 35% ואילו מומחה רפואי מטעם המשיבות קבע כי למערער נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%.

בית משפט קמא מינה מטעמו מומחה רפואי בתחום האורטופדי, אשר קבע כי למערער נותרה נכות צמיתה בשיעור של 19%. (10% בגין חוסר יציבות ו- 10% בגין נזק במיניסקוס הלטרלי).

תמצית פסק דינו של בית משפט קמא:

בית משפט קמא קיבל  את גרסתו של המערער באשר לנסיבות התאונה ופסק כי גרסתו עקבית סדורה ואין בה סתירות, מה גם שיתר העדויות והראיות מחזקות את גרסתו.

לאחר בחינת העדויות, הטיל בית משפט קמא אחריות לקרות התאונה על המשיבה 1. נפסק כי המשיבה 1 לא מילאה את חובותיה כמעבידה ולא הוכח כי היה אדם אשר אמור לפנות את הדרך לעובדים שהוציאו סירות, בכדי למנוע פגיעה. כמו כן, נפסק כי לא הוכח שהמשיבה 1 הנהיגה שיטת עבודה זהירה ובטוחה, ביצעה הדרכות ואכפה נהלי בטיחות.

בית משפט קמא סקר את ההלכה הנהוגה בסוגיית האשם התורם בתאונות עבודה, לפיה אין להחמיר עם עובד אשר לא שם לב לסכנות.  עם זאת בנסיבותיו של מקרה זה (בית משפט קמא לא התעלם מחובתה של המשיבה 1 לספק סביבת עבודה בטוחה), נפסק כי היה על המערער לצפות את הסכנה הכרוכה בעמידה בנחל, במקום אליו מגיעות סירות וכי המערער היה מודע לסכנה. עוד נפסק כי היה טווח ראייה והיה ניתן לראות את הסירה מתקרבת. אשמו התורם של המערער נקבע כדי 25%.

בראש הנזק של כאב וסבל נפסק סך של 65,000 ש"ח.

בגין הפסדי השתכרות לעבר נפסק סך של 23,092 ש"ח. (לא כולל התקופה בה שהה המערער בחו"ל).

בית משפט קמא, סטה ממוצע השכר במשק ומצא לחשב את שכרו של המערער לעתיד על בסיס משכורת של 10,000 ש"ח.

נפסק לגבי הנכות התפקודית,  כי בעת התאונה המערער טרם גיבש את מקצועו והיה בידו להקטין את נזקיו. לפי הנסיבות הנכות התפקודית נמוכה מהזו הרפואית והיא בגובה של 10%.

בראש הנזק של אבדן השתכרות לעתיד,  נפסק סך של 276,599 ש"ח. הפסד תנאים סוציאליים ופנסיה חושבו לפי 8% מאבדן ההשתכרות לעתיד, ובסך של 22,128 ש"ח.