הנושאים לדיון
1. הוטל עיקול זמני על חשבונות בנק של הנתבע 2 בתובענה שהוגשה נגדו (ונגד אחרים). בקשות לביטול העיקול הזמני שהגיש הנ' 2 נדחו. כעבור כ-10 חודשים הגישה רעייתו של הנ' 2 בקשה לביטול חלקי של העיקול הזמני בנימוק שכבת זוג היא בעלים של מחצית החשבונות שעוקלו ולכן לא ניתן לעקל מחצית זו. כב' הרשמת קיבלה את עמדתה של בת הזוג, אך עיכבה לפרק זמן קצר את ביצוע החלטתה כדי לאפשר פניה לערכאת ערעור. בפועל, נמשכו כספים מהחשבון שעוקל לאחר מתן החלטת הרשמת.
האם היה מקום לביטול העיקול הזמני לפי בקשת אשתו של הנ' 2? האם היה במשיכת הכספים משום הפרה של ההחלטות שהטילו את העיקול הזמני?
היבט דיוני
2. אשתו של הנ' 2
אינה בעלת דין בהליך העיקרי. אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד.8 (ת"א 2005) כותב בהקשר זה בעמ' 532 טקסט לה"ש 98:
"אדם אחר, שאינו נתבע או שאינו מחזיק, מעוניין לבטל את העיקול. אם אכן יגיש בקשה שגרתית לביטול העיקול [כפי שעשתה אשתו של הנ' 2 כאן - ג.ג], היא תידחה מחמת העדר מעמד (חוסר יריבות). מעוניין זה יוכל לנקוט אחת משתי הדרכים הבאות: ...הגשת בקשתו של הצד המעוניין להצטרף כנתבע נוסף... הדרך השניה...נקיטתו של הליך נפרד...שלא באותו תיק, שבו הוטל העיקול". בעקבות ר"ע 34/87
רבינוביץ נ' רבינוביץ פ"ד מא(2) 398, 400ה'. אוזכר בהסכמה: ר"ע 34,50/87
הרב בן ציון רבינוביץ נ' הרב דוד רבינוביץ (סעיף 2, 22.4.87 תקדין); ע"א 377/63
ג'ק ענף נ' נחשונים פ"ד יט(3) 225; ר"ע 263/84
שפירא נ' שדמי פ"ד לח(4) 664, 666-667.
לאור הלכה זו לא היה מקום לדיון בבקשתה של המבקשת בפני כב' הרשמת. הערתי לגבי נושא זה כבר בישיבה הראשונה בערעורים הנ"ל: 1/1/07. עד היום לא ננקט הליך כמוצע בקטע שצוטט לעיל. לא מדובר בהקשר זה בהיבט פורמאלי בלבד. צרוף צד מעוניין להליך העיקרי או נקיטה בהליך עצמאי מצידו, מאפשרת, בין השאר, בירור עובדתי מלא, כנדרש, תוך שימוש באמצעי עזר כמו גילוי מסמכים והצגת שאלון, הליכי ביניים, שמטבע הדברים, לא ננקטו במסגרת ההליך שהיה בפני הרשמת. די הייה בפגם האמור כדי לדחות את הבקשה שהגישה המשיבה 1 על הסף. עם זאת, בהתחשב בכך שטענה בהקשר זה לא הובאה בערכאה הדיונית, אתייחס להלן גם לגופו של עניין.
רקע עובדתי
3. מאז יום 13/7/05 תלויה ועומדת התובענה בהליך העיקרי נגדהנ' 2 ואחרים, אז' מח' חי' 761/05. במסגרת זו הוטלו עיקולים זמניים גם לגבי זכויות של הנ' 7. נושא הסעדים הזמניים לגבי נתבעים אלה נדון כבר לפני שופטים אחרים: כב' השופט ד"ר א. גרוניס בביהמ"ש העליון, תיק בר"ע 9223/05
אמנון סלע נ' עו"ד ישי בית-און, 29/1/06; וכב' השופטת ב. בר-זיו בבימ"ש זה, בש"א (חי') 11260/05
אמנון סלע נ' עו"ד ישי בית-און, 22/8/05. אני מפנה, איפוא, לרקע העובדתי שהובא בשתי החלטות אלה.
להלן התיאור העובדתי הרליבנטי לענייננו שבהחלטה בתיק בר"ע 9223/05 הנ"ל (דברים בסוגריים מרובעים להלן הוספו על-ידי):
"
המשיבים 3-1 [המערערים כאן -ג. ג.] הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה כנגד המבקש [המשיב 4 לעיל] (וכנגד המשיבים הפורמלים 9-4 [יתר בעלי-הדין כאן, למעט בל"ל]), במסגרתה טענו, בין היתר, כי הם זכאים לפיצוי מהמבקש הואיל ונטל חלק בפעולות בלתי כשרות במסגרת מעורבותו בניהולה של המשיבה הפורמלית 3, [המשיבה 6 לעיל] סלע שולדר חברה להשקעות בע"מ (להלן - החברה). המבקש היה בחלק מהזמנים הרלוונטיים לתביעה בעל מניות ומנהל בחברה. המשיב 1 הינו כונס הנכסים לפרויקט וילאן 2000 בקרית מוצקין (להלן - פרויקט וילאן) ופרויקט שער-העיר בנהריה, שהינם פרויקטים שיזמה החברה. קבלן הביצוע בשני הפרויקטים האמורים היה חברת צמנטכל הנדסה ויזום (צפון) בע"מ, המשיבה הפורמלית 4 (להלן - צמנטכל). המשיבים [המערערים כאן] 3-2 הלוו לחברה כספים לשם הקמת הפרויקטים, אלא שהתברר להם, לטענתם, כי כספים אלה "הוברחו" מחשבונות הפרויקטים על-ידי המשיבים הפורמליים 8-4. הם טוענים, בין היתר, כי "הברחת" כספים זו הייתה ידועה למבקש בעת שהחזיק במניות החברה וכי הוא אף קיבל לכיסו חלק מהכספים ה"מוברחים" בעת שפרש מהחברה. טענתם העיקרית של המשיבים 3-1 נגד המבקש הינה, כי כאשר מכר המבקש את חלקו בחברה למשיב הפורמלי 8 הוא קיבל בתמורה דירת גג בפרויקט וילאן. הואיל ודירת הגג לא הייתה מוכנה באותה עת, קיבל המבקש ערבות מטעם צמנטכל להשלמת בנייתה. לטענת המשיבים 3-1, ערבות זו ניתנה חלף ערבות ביצוע שצמנטכל המציאה לחברה בגין פרויקט וילאן כולו ואשר בוטלה עם מתן הערבות לגבי דירת הגג. הואיל וצמנטכל לא השלימה את העבודות בפרויקט, העדרה של ערבות ביצוע חייבה את המשיבים 3-1, לטענתם, לממן את השלמת העבודות מהכספים שבקופת הכינוס. כמו כן, הוביל העדרה של ערבות הביצוע, לטענתם, לעיכוב בהשלמת הפרויקט. המשיבים 3-1 תובעים, על-כן, פיצוי על כל הכספים שנאלצו להשקיע על מנת לסיים את הקמת הפרויקט ובגין כל הנזקים שנגרמו להם בשל העיכוב בהקמתו."
בעיקרו של דבר טוענים התובעים, כי הנתבעים 1-5 ו-7 שיתפו פעולה בכך שכספים שהיו אמורים להגיע לחברות הנתבעות 3 ו-4 וביתר דיוק ל"פרוייקט וילאן 2000 בקרית מוצקין ופרוייקט שער העיר בנהריה", של חברות אלה, הגיעו במקום זאת לכיסם של הנתבעים 2, 5 ו-7 או מי מהם, ותוך קיפוח של התובעים 2 ו-3 שהיו בנק מלווה ונושה מובטח לגבי הפרוייקט האמור. נטענות טענות של הפרת חוזה ושל עוולות נזיקיות כלפי הנתבעים. למותר להדגיש שבכתבי ההגנה מוכחשות טענות התובעים. ברור, שאין בדבריםבהחלטות ביניים במהלך המשפט, כדי להשפיע על שיקול דעתו של בית-המשפט הדן בהליך העיקרי.
4. בשלב הנוכחי אין צורך בדיון בשאלת ההצדקה של העיקולים הזמניים ככל שאלה מתייחסים לנ' 2. שאלה זו הוכרעה כבר, כאמור, ראו החלטתה של כב' הרשמת מיום 4.5.2006 בתיק בש"א (חי') 12530/05
אלדד קרמר נ' עו"ד ישי בית און ואח', שאינה במחלוקת לצורך ההליך הנוכחי. הנ' 2 לא התייצב לדיון בפני כבוד הרשמת (שיזמה כזכור רעייתו), לא הגיש תצהיר/ים בהליך בפניה ואף הודיע לי (בכתב), שאין לו כל עניין בערעור הנוכחי וכי הוא "מסכים לכל החלטות בית המשפט קמא בעניין נשוא הערעור", 16/1/07. עוד ציין בא כוח הנ' 2, למען הסדר, כי הוא "לא יהיה מוכן להציע כל חלופה להמרת העיקול נשוא ערעור זה, ואף לא לספק כל בטוחה אחרת לטובת המערערים."
החלטת הרשמת
5. כב' הרשמת ציינה, כי מדובר בחשבון משותף של המבקשת בפניה ושל בעלה הנ' 2, כי כלל הוא ששותפות בחשבון יוצרת חזקה כי יתרת הזכות בחשבון או החובה שייכת לשני בני הזוג בחלקים שווים, סעיף 5 להחלטה, וכי לאור העובדה שבבקשת העיקול התבקש עיקול נכסיו של הבעל בלבד, הרי לא היה מקום לעקל את נכסיה של המבקשת. הרשמת סיכמה, שאין לקבוע כי המבקשת ויתרה על זכותה במחצית מהכספים בחשבון, הגם שחל שיהוי בפנייתה לבית-המשפט בעניין זה. הסעד האופרטיבי שניתן בהחלטה היה קביעה שהעיקול יחול רק על מחצית הכספים בחשבון שבבנק לאומי לישראל בע"מ סניף הנביאים חיפה והמחצית האחרת תשוחרר לטובת בת-הזוג המבקשת, סעיף 7, שם.
דיון (3672/06)
6. אחרי ששמעתי בהרחבה את עמדות הצדדים בכתב ובעל-פה אני סבור שהערעור בדין יסודו.
7. אין מחלוקת בין בעלי הדין, כי היה שיתוף פעולה מלא בין הנ' 2 לבין רעייתו בכל הנוגע להליכים כאן. המבקשת-המשיבה 1 כאן, אישרה בחקירתה-הנגדית בפני כב' הרשמת (בניגוד לדברים שאמרה בתצהיר התומך בבקשה לביטול העיקול), 6.9.06, כי ידעה על העיקול הזמני בחשבון בסמוך להטלתו, עת נתקלה בקשיים במשיכה ממכשיר אוטומטי בעזרת כרטיס אשראי, כאשר שהתה בטיול בקיץ 2005 בדרום-אמריקה. היא שוחחה על הנושא עם בעלה-הנ' 2 והשניים סיכמו כי הנ' 2 הוא זה שינקוט בהליך לביטול העיקול. הליך זה נכשל. המשיבה 1 לא ביקשה להצטרף להליך ביטול העיקול הזמני דאז, וגם לא הגישה בו כל תצהיר או תיעוד אחר כלשהו מצידה. הנ' 2 טען שם כי מדובר בחשבון פרטי שלו, המשמש לו לצורך עסקיו, כאשר העיקול הזמני גורם לו לנזקים כבדים. ראו למשל סעיף 72 לתצהירו מיום 4.9.05. טענות הנ' 2, נדחו, כזכור, לצורך הליך העיקול הזמני. יש להניח, כי דבר ההחלטה המסרבת את ביטול העיקול הזמני הגיע לידיעת המשיבה 1 בסמוך להינתנה. חרף זאת לא נקטה בצעד כלשהו במשך כ-10 חודשים. בפני הרשמת נטען ע"י המשיבה 1 שמחצית הזכויות בחשבונות הנדונים שייכים לה. לא הוגשו תצהירים מטעם הנ' 2 או מטעם המשיבה 1 המסבירים את השוני בגירסאות לגבי החשבון, שהוצג על ידי הנ' 2 בעבר, לעומת הגרסה המובאת עתה על-ידי רעייתו-המשיבה 1. במצב דברים זה, וכאשר מדובר במבקש ביטול של עיקול זמני, אשר כל העובדות הרלבנטיות לעניין צריכות להיות בידיעתו המיוחדת, אינני סבור, שלאור השוני בגירסאות הייה מקום לייחס משקל עובדתי כלשהו לטענות המשיבה 1. הצרוף של גירסאות סותרות וחלוף זמן רב עד להבאתה של הגירסה הנוחה למשיבה 1, מביא למסקנה שלצורך ההליך הנוכחי לא ניתן להשתית על טענות המשיבה 1 קביעות עובדתיות כלשהן לזכותה.
8. השיקול הנוסף, אשר לדעתי מכריע את הכף לחובת המשיבה 1 הוא זה: כפי שציינה כב' הרשמת בסעיף 5 להחלטתה לכאורה יוצרת שותפות בחשבון בנק חזקה, כי הן יתרת הזכות והן יתרת החובה שייכת לשני בני-הזוג, השותפים בחשבון, בחלקים שווים. גם לפי הגירסה העובדתית שהובאה על ידי המשיבה 1 בפני הרשמת, היא אמורה לקבל חלק בכל נכסיו של בן זוגה, הנ' 2. אם אלה פני הדברים, הרי קובעת הפסיקה שהשותפות היא גם בחובות, ודי בכך כדי להצדיק את הטלת העיקול הזמני על כלל הזכויות בחשבון.
מעבר לתקדימים שצוטטו בהחלטה נשוא הערעור, ראוי להזכיר דברים שכתב השופט יצחק שילה (בשבתו בערכאה הראשונה באותו עניין) ואשר צוטטו בהסכמה בפסק-דינו של השופט צ' ברנזון ב-ע"א 633/71
תמרה מסטוף נ' עז' המנוח י' מסטוף פ"ד כז(2) 569, 572 למטה
http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/9804374-padi.doc
"תורת איחוד המשאבים בהתפתחותה ההגיונית אינה באה לשריין חלק בנכסי המשפחה לאשה. עושה היא את האשה שותפה, ברוב המקרים אמנם שותפה לא פעילה אך שותפה מלאה לזכויות אך גם לחובות של עסקי הבעל, שתכליתם האמיתית או הנחזית היא לספק את צרכיה של היחידה המשפחתית ולקדמה מבחינה כלכלית. הצליח הבעל, עולה האשה עמו; לא הצליח, יורדת היא עמו ואינה יכולה אז ליהנות משני עולמות ולומר:נ לענין נכסים המצויים בעין - אני שותפה, ולענין חובות שנוצרו לרכישת אותם נכסים ולכלכלת המשפחה - איני שותפה."
ראו בהקשר זה גם: ע"א1967/90
גיברשטיין נ' גיברשטיין, פ"ד מו(5) 661, 665; ע"א 446/69 לוי, הנאמן על נכסי בצלאל גולדברג נ' גולדברג , פ"ד כד(1) 813; 820; ע"א 5598/94
נניקשווילי נ' נניקשווילי פ"ד מט(5) 163; ע"א 7442/97
עמית נ' עמית פ"ד נד(4) 625, 629.
הכלל הוא, שלזכות השיתוף של בן
-זוג בנכס של בן
-זוגו נלווית גם אחריות להחזרת חלק יחסי מן החובות שבהם נכרכה רכישת הנכס, ראו, ע"א 677/71
א' ש' דוד נ' ל' דוד ואח', פ"ד כו(2) 457, 461; וע"א 87/85
מ' מנחם נ' עיזבון המנוח סלם שלום מנחם פ"ד מא(2) 785,796.