פסק-דין בתיק ע"א 3574-05-10

השופט עודד גרשון:

1.         המערערת הגישה לבית משפט השלום בעכו את התובענה שבתיק אזרחי 2870/04 ובה עתרה לחייב את המשיבים לשלם לה פיצויים בסך 450,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל כשלון עסקת מקרקעין.

בפסק דינו מיום 15.3.2010 דחה בית המשפט קמא (כב' השופט ג. נאסר)  את תביעת המערערת וחייב אותה לשלם למשיב 1 שכ"ט עו"ד בסך  2,500 ש"ח. כן חוייבה המערערת לשלם למשיבים 2 ו-3, יחדיו, שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.

עתה לפנינו שני ערעורים על פסק הדין האמור: המערערת, הגב' מיכל כהן, הגישה את הערעור ש בע"א 3574-05-10 ובו עתרה לחייב את המשיבים בסכום התביעה ובהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשתי הערכאות.

המשיב מס' 1 מר יעקב ללוש הגיש את הערעור שבע"א 118-05-10 בו עתר "(...) לקבל את הערעור ולשנות את החלטתו של בית משפט קמא ביחס לגובה ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובת המערער ולפסוק לטובת המערער הוצאות משפט ריאליות לרבות שכר טרחה ריאלי (...)".

2.         הצדדים, רקע והעובדות הצריכות לעניין

א.         המערערת בע"א 3574-05-10 (להלן - "כהן" או "המערערת") הייתה בתקופה הרלוונטית הזכאית להירשם כבעלים של חלקה 29 בגוש 18175 בנהריה (להלן - "המקרקעין"). המשיב מס' 1 (המערער בע"א 118-05-10, להלן - "ללוש") הוא קבלן בניין. המשיבים 2 ו- 3 הם הבעלים והמנהלים של משרד תיווך בנהריה (להלן - "דסקלו").     

ב.         ביום 24.12.00 נחתם בין ללוש מצד אחד לבין כהן מצד שני הסכם לביצוע עסקת קומבינציה במקרקעין (להלן - "ההסכם"). על-פי ההסכם, התחייב ללוש להקים על המקרקעין מבנה מגורים בן שש יחידות דיור (סעיף 1 להסכם), כאשר כהן תהיה זכאית לשלוש מתוך שש היחידות (סעיף 2 להסכם) וללוש יקבל את שלוש הדירות הנוספות.

            בסעיף 3 להסכם הוסכם כי על המערערת לשלם, בין היתר, מס שבח, היטל השבחה ומס מכירה, באם יחול. בסעיף 4 להסכם הוסכם כי על ללוש לשלם מס רכישה, אגרות בניה/פיתוח ועלויות אדריכל ומהנדס. עוד נאמר, בסעיף 5 להסכם, כי המערערת מתחייבת להסיר את השעבוד שחל על המקרקעין במס רכוש וכן לרשום את המקרקעין על שמה בלשכת רישום המקרקעין "תוך 3 חודשים מהסכם זה".

            בנוסף נקבע כי ללוש מסכים לסייע לכהן בתשלום היטל ההשבחה "(...) סכום שיוחזר לצד ב' (היינו, ללוש. ע.ג.) ב- 4-5 תשלומים חודשים" (בסעיף 6 להסכם).

            בסעיף 10 להסכם נקבע כי צד שיפר את התחייבותו על פי ההסכם ישלם לצד השני פיצוי מוסכם בסך של 30,000$ ללא הוכחת נזק.

ההסכם, המשתרע על שני עמודים בלבד,  נערך על-ידי דסקלו.  

ג.          ביום 13.12.01, כשנה לאחר חתימת הסכם הקומבינציה שלעיל, נערך ונחתם בין כהן לבין ללוש הסכם הלוואה. לפי ההסכם הלווה ללוש לכהן סכום של 106,987 ש"ח על מנת שכהן תשלם באמצעותו היטל השבחה לצורך העברת הבעלות במקרקעין על שמה (להלן - "הסכם ההלוואה").

            בהתאם לסעיף 2 להסכם ההלוואה התחייבה המערערת "(...) לשלם את ההלוואה תוך 4 חודשים מתאריך הסכם זה".

להבטחת פירעון ההלוואה, הפקידה כהן בידי דסקלו שטר ביטחון על הסכום הנ"ל, חתום על-ידה כעושה השטר וחתום על-ידי אמה, הגב' צילה כהן (שאיננה צד להליך זה), כערבה לשטר (להלן - "שטר הביטחון").

בהתאם לאמור לעיל, נקבע בסעיף 3 להסכם ההלוואה כי "במידה ולווה לא תעמוד בתשלומים הנקובים בסעיף 2 להסכם זה רשאי המלווה (היינו, ללוש. ע.ג.) להוציא את השטר לפרעון כשכל ההוצאות המשפטיות וכספיות יחולו על הלווה".   

עוד נקבע, בסעיף 4 להסכם ההלוואה, תחת הכותרת "אופן התשלום" כי "(...) במידה ויבנה מבנה (דירות) על החלקה השייכת ללווה ברח' הרצל 114 נהריה גוש/חלקה 18175/29, תקוזז ההלוואה מיד עם מכירת אחת מיח' הדיור שתבנה בחלקה הנ"ל".

                        ודוק, דסקלו אינם מוזכרים באופן כלשהו במסגרת הסכם ההלוואה שלעיל.

ד.         כעבור כשנה נוספת, ביום 15.1.03, שלחה המערערת לללוש את המכתב נספח ו' לכתב התביעה, שבו כתבה לאמור: