פסק-דין בתיק ע"א 35338-11-10

כב' השופטת רחל ברקאי:

1. בפנינו ערעורים שהוגשו על ידי הצדדים על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט גיל דניאל) מיום 1.10.10, בת.א. 350/06, ולפיו נתקבלה בחלקה תביעת המערער (להלן: " סלפטר") כנגד המשיבה (להלן: " פרירון"), לתשלום שכר טרחה בגין עמלו, אשר הביא להפחתה בשיעור המיסים העירוניים להם נדרשה המשיבה, בגין פרויקט בניה באשקלון.

המערער, בהודעת הערעור, יצא כנגד הסכום שפסק בית משפט קמא שלטעמו נמוך מידי והמשיבה יצאה כנגד החיוב עצמו בתשלום וכנגד שיעורו.

המערער חזר בו מן הערעור במהלך הדיון בפנינו ונותר ערעור המשיבה בלבד.

אקדים ואומר כי המלצתי לחברי לדחות את ערעור המשיבה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2. המערער הינו מומחה למיסוי עירוני ועסק, בזמנים הרלבנטיים לערעורו הנדון, במתן ייעוץ למספר חברות, אשר בנו מבנים שונים באזור המרינה בעיר אשקלון, לצורך הפחתת התשלומים אשר משולמים לעירייה בגין אגרות והיטלים שונים.

3. המשיבה הינה אחת החברות שבנתה במרינה באשקלון ובמהלך שנת 1999 התקשרה עם המערער בהסכם לקבלת שירותיו לשם הפחתת חיובי המיסים העירוניים להם נדרשה על ידי עיריית אשקלון. על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, הוסכם, כי המערער יבדוק את חיובי המס שהוטלו על המשיבה, על ידי עיריית אשקלון, ויטפל בהם אל מול הרשות המקומית במטרה להגיע לחיוב מינימאלי חוקי אפשרי. בתמורה לעמלו הוסכם, כי המערער יקבל 20% מהתשלום שנחסך, בתוספת מע"מ ובמידה ויוחלט, בתיאום עם המשיבה, על נקיטת הליכים משפטיים יעמוד שכרו על שיעור של 25% מהתשלום שנחסך, כשמעורבות עורך הדין לטיפול בהליך המשפטי תמומן כחלק מהשכר האמור.

4. בסמוך לאחר ההתקשרות בין הצדדים הוסכם על הגשת תביעה כנגד עיריית אשקלון וכן הוסכם כי הטיפול בתביעה ייעשה על ידי עורך דין טויסטר, אשר הקשר עימו נוצר באמצעות המערער. בשנת 2000 הגישה המשיבה, יחד עם חברות בנייה אחרות שבנו במרינה באשקלון, תביעה כנגד עיריית אשקלון, בגין חיובי המיסים העירוניים שהושתו עליהם. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. עוד בטרם החלה התביעה להתברר הופנה התיק בהסכמת הצדדים להליך של גישור אשר לא צלח.

5. בסמוך לחודש יוני 2003 ביקש עו"ד טויסטר להשתחרר מן הייצוג בתיק, מסיבות השמורות עימו וסמוך לאחר מכן הודיעה המשיבה למערער כי היא מבקשת להקפיא את כל ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים כנגד העירייה ובהתאם הוציאה המשיבה ביום 1.7.03 הוראה בכתב למערער לפיה היא מפסיקה את טיפולו בעניין ומורה לו למוחקה מכל ההליכים המשפטיים שהיו תלויים ועומדים בינה לבין עיריית אשקלון.

6. בחלוף כחודשיים ימים מן המועד בו הופסק טיפולו של המערער במשיבה, ביום 9.9.03, נחתם הסכם פשרה בין עיריית אשקלון מצד אחד, לבין המשיבה וחברת "רון קול חברה למסחר השקעות" מצד שני, שעיקרו בסעיף 2 להסכם לפיו: " הרשות מסכימה להחזיר ופרירון מסכימה לקבל החזר בסך של כמיליון ש"ח לסיפוק ולסילוק מלא של כל טענותיה ו/או דרישותיה ותביעותיה של פרירון בגין החשבונות".

7. משנודע למערער דבר ההפחתה הכספית האמורה מצד עיריית אשקלון פנה אל המשיבה בדרישה לקבלת שכרו המותנה בזכיית המשיבה בהפחתה כספית כלשהי.

בתביעתו בבית משפט קמא, טען המערער, כי המשיבה ביטלה את ההתקשרות עימו בחוסר תום לב בכוונה להתחמק מתשלום שכרו וחזר וטען כי יש לחייב את המשיבה לשלם לו 25% מסכום ההחזר או הזיכוי שהתקבל אצל המשיבה בתוספת מע"מ.

8. מנגד, התגוננה המשיבה וטענה כי למערער לא מגיע ממנה כל שכר מאחר ומדובר בהסכם פסול בהיותו בלתי חוקי בעליל משום שמדובר בעיסוק שלמערער אסור לעסוק בו ומשום שהמערער תיווך במתן שירותי עריכת דין אגב נטילת שכר על כך. לחילופין, כי ההסכם  בין הצדדים בוטל בהסכמה כשהמערער מוותר על שכר טרחה, ולחילופי חילופין, כי המערער לא תרם מאום למאמצי המשיבה לקבלת החזר מהעירייה.

קביעות בית משפט קמא

9. בית משפט קמא קיבל באופן חלקי את עמדת המערער וקבע כי אין מדובר בהסכם פסול, לאור העובדה שקיימת הפרדה בהסכם בין פעולותיו של המערער כאיש מקצוע ובין פעולות משפטיות אשר נערכו ובוצעו על ידי עורך דין. בית משפט קמא קבע כי המערער לא פעל כמתווך אשר מפנה לקוחות לעורך דין כחלק ממתן שירותים משפטיים וכי לא היתה כל מניעה שהמשיבה תבחר בשרותיו של עורך דין אחר.

בית משפט קמא קבע כי המערער עצמו אינו זכאי לתשלום מהמשיבה בגין סכומים שהיו מועברים לעורך דין אשר טיפל בהליכים המשפטיים, אשר בנסיבות דנן אותו עו"ד ויתר על קבלת שכר טרחה.

10. עוד קבע, כי הפסקת שרותיו של המערער על ידי המשיבה לא היתה נגועה בחוסר תום לב

או מרמה, כי אם היו אלה נסיבות סובייקטיביות של המשיבה אשר הרגישה כי ההליכים המשפטיים נמשכים שנים ארוכות מבלי להניב תוצאות, ולנוכח העובדה כי עורך הדין אשר טיפל בהליכים המשפטיים משך ידיו מהנושא ומנהלי המשיבה חששו כי המשך ההליכים מול העירייה עלול להסב להם נזקים ולהביא ליחס עוין מצד העירייה.