פסק-דין בתיק ע"א 3529/05

1.         זהו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט סובל) מיום 9.10.05 בת"א 55497/04 שחייב את המערערים לשלם למשיבים דמי מפתח בשעור של 100%.                

2.         הרקע:

(א)                המשיבים הגישו נגד המערערים תביעה בסדר דין מקוצר בסכום של 283,382 ש"ח ובה טענו שהם היו דיירים מוגנים בחנות בקומת קרקע ברח' דיזנגוף 94 בת"א (להלן: - " החנות") וניהלו בה מסעדה בשם "הבלינצ'ס ההונגרי", והמערערים הם בעליה.

בכתב התביעה נאמר, שביום 18.8.98 הגיעו הצדדים להסכם פינוי (להלן: - " ההסכם") שלפיו התחייבו המשיבים לפנות את החנות לא יאוחר מ-25.8.98 כנגד קבלת דמי מפתח מלאים שייקבעו על ידי שמאי מוסכם, בתום 36 חודשים מיום הפינוי, בניכוי חוב המשיבים בשווי של 24,250 $. עוד נטען בכתב התביעה ששלוש שנים ממועד הפינוי הגיעו הצדדים להסכם נוסף שלפיו הושכרה החנות לשנה נוספת וכנגד זאת הופחת סכום של 12,000 $ מהסכום שהמשיבים נותרו חייבים למערערים.

התוצאה הייתה, כנטען בתביעה, שהמערערים היו חייבים לשלם למשיבים ב-1.9.01 סך השווה ל-132,000 $ בניכוי 12,250 $, דהיינו, 119,750 $ (ובשקלים 560,310 ש"ח). בפועל שלמו המערערים רק חלק (354,947 ש"ח) ונותרו חייבים 228,276 ש"ח, ומאחר ששילמו את הסכום באיחור, תבעו המשיבים גם את סכום הפיצוי המוסכם בסך 10,000 $.

(ב)        המערערים הגישו בקשה למחיקת כותרת ולחלופין למתן רשות להתגונן, שנתמכה בתצהירו של עו"ד דוד גאון. עו"ד גאון טען שהמשיבים אחרו במסירת החזקה ומסרו את החנות ב-8.9.98 במקום ב-25.8.98, והיו זכאים לדמי המפתח לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן:- " החוק"), דהיינו, 60% מדמי המפתח המלאים ולא את דמי המפתח המלאים כנטען על-ידיהם. על-פי חישובו של עו"ד גאון, שטען בתצהירו כי לא ידוע לו על כל הסכם נוסף בין הצדדים, שילמו המערערים את כל שהתחייבו: 60% מדמי המפתח המלאים, בקיזוז חובם של המשיבים.

(ג)         בישיבת יום 27.12.04 בבית משפט קמא, הסכימו הצדדים על מתן רשות להתגונן, ותצהירו של עו"ד גאון הפך לכתב ההגנה.

(ד)        בבית משפט קמא העידו מטעם המשיבים - המשיבים עצמם. מטעם המערערים העידו עו"ד דוד גאון, איתן קסביאן והשמאי אשר הרמן.

3.                   פסק הדין נושא הערעור

(א)                בפתח פסק הדין בחן בית משפט קמא את חוות דעתו של השמאי המוסכם, אשר הרמן  (להלן: - " השמאי") ואת עדותו בעל פה וקבע שהשמאי מונה כשמאי בורר והעלה בפני הצדדים את שאלת אופן חלוקת דמי המפתח אך משנמנעו הצדדים מלבקש הכרעתו בסוגיה זו, נמנע הוא מלהכריע בסוגיה וכן נמנע מלהתייחס לחישובי הריבית וההצמדה.

(ב)        בית משפט קמא קבע כי המשיבים לא הוכיחו את טענתם שהוסכם עם המערערים על הפחתת חובם ב-12,000 $ נוספים.

(ג)         בית משפט קמא דחה את תביעת המשיבים לפיצוי המוסכם וקבע כי המערערים לא הפרו את ההסכם. הם שלמו את המגיע מהם כפי שנקבע בהסכם.

(ד)        רק בשאלת דמי המפתח קבע בית משפט קמא כי עמדת המשיבים עדיפה בעיניו, הן לנוכח אומד דעת הצדדים העולה מנוסח ההסכם, הן לאור בחינת ראיות שמחוץ להסכם.

(ה)        בסופו של דבר - חייב בית משפט קמא את המערערים לשלם למשיבים את מלוא דמי המפתח (132,000 $) בניכוי חוב המשיבים (24,250 $ בצירוף ריבית), הכל לפי שער הדולר ליום 1.9.02 והפרשי הצמדה וריבית מאז ועד התשלום, ולאחר הפחתת התשלום ששולם ביום 27.11.03. בית משפט קמא לא עשה צו להוצאות.

4.         הערעור

            אלו טענות המערערים:

(א)        לשון הסכם הפינוי שעל בסיסו הוגשה תביעת המשיבים, נוקטת בלשון "דמי מפתח ראויים" ואולם השמאי בחוות דעתו נתפס לכלל טעות טכנית בציטוט סעיף 3 להסכם וכתב שהוא מונה כדי לאמוד את גובה דמי המפתח המלאים וטעותו זו הולידה את ההליכים בתיק דנן.

            כמו כן, המשיבים טענו בכתב התביעה שההסכם קבע שעל המערערים לשלם להם דמי מפתח מלאים, אך המילה "מלאים", כלל לא מופיעה בהסכם ולכן סעיף 3 להסכם, על פי לשונו, כלל לא מקים למשיבים את עילת התביעה הנטענת על ידם.

(ב)        יש להצמיד את רצף המילים "לפי החוק" שבסעיף 3 להסכם, למילים "זכאים לקבל"          ולא למילים "דיירותם המוגנת", כפי שפירש בית משפט קמא.