ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב יפו
|
34797-04-12,443-05-12
23/12/2013
|
בפני השופט:
ישעיהו שנלר סג"נ- אב"ד השופט ד"ר קובי ורדי השופט חגי ברנר
|
| - נגד - |
התובע:
קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
עו"ד אלון בלגה
|
הנתבע:
1. .פלוני
2. 2פלונית
3. אלמוני
עו"ד אלון טייטלמן
|
| פסק-דין |
השופט חגי ברנר:
א. רקע עובדתי
1. שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה השופט אליהו קידר) בת.א. 36991/07 מיום 18.3.2012, לפיו חויבה קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: " קרנית"), היא המערערת בע"א 12- 05- 443 והמשיבה בע"א 12- 04- 34797, לפצות את ..... להלן: " א"), הוא המשיב 1 בע"א 12- 05- 443 והמערער 1 בע"א 12- 04- 34797, בגין פציעתו בתאונת דרכים.
2. א' נולד ביום 21.10.1993. ביום 5.6.2006, בהיותו בן פחות מ- 13 שנה, הוא נפגע מאופנוע בזמן שחצה את הכביש, ארוע המהווה תאונת דרכים (להלן: " התאונה"). א' פונה בהכרה מלאה לחדר מיון כשהוא סובל מהמטומה לא מדממת בראשו ושפשופים בגפיים. בעקבות בדיקת C.T. שנערכה לו, הודגם שבר ללא תזוזה בעצם הפרונטאלית הימנית. הוא אושפז להשגחה ושוחרר לביתו כעבור יממה. לאחר התאונה חווה א' התקפי חרדה וסבל מהפרעות דכאוניות, בגינם טופל ואושפז, בין השאר, בבית חולים לבריאות הנפש.
3. המחלוקת בבית המשפט קמא נגעה הן לשיעור הנכות הרפואית והן לשיעור הנכות התפקודית של א' ולשאלה האם מקורן בתאונה או שמא במצב נפשי שקדם לה. בית המשפט קמא מינה מספר מומחים רפואיים לבדיקת נכותו של א'. לעניננו רלבנטית בעיקר חוות דעתו של המומחה לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, ד"ר גדעון רצוני (להלן: " המומחה" או " ד"ר רצוני"), אשר הגיש שתי חוות דעת. הראשונה מיום 11.11.2008 (להלן: " חוות הדעת הראשונה") והשניה מיום 16.9.2010 (להלן: " חוות הדעת השנייה"). בחוות דעתו הראשונה קבע המומחה כי לא' נכות רפואית בשיעור של 50%, כאשר מתוכה נכות בשיעור של 35% מקורה בתאונת הדרכים, ואילו נכות בשיעור של 15% היא תולדה של מצבו עוד קודם לתאונה. בחוות דעתו השניה תיקן המומחה את מסקנותיו. הוא העריך את נכותו הצמיתה של א' בשיעור של 50%, אך קבע כי רק 10% מתוכה היא בגין התאונה ואילו יתרת הנכות מקורה במצב שקדם לתאונה. המומחה הסביר כי א' סובל מהפרעת אישיות גבולית מלידה, ממנה נובעות מרבית בעיותיו כמו גם הפגיעה בתפקודו הלימודי והחברתי. עוד קבע המומחה כי משקלה של ההפרעה הפוסט- טראומטית הינו מועט יחסית וכי רוב בעיותיו של א' אינן מיוחסות להפרעה זו.
4. בית המשפט קמא קיבל בפסק דינו את קביעתו של ד"ר רצוני לפיה א' סובל מנכות נפשית צמיתה בשיעור של 50%. יחד עם זאת, בית המשפט קמא לא קיבל את עמדת המומחה לפיה יש לזקוף לחובת התאונה עשרה אחוזים בלבד מכלל הנכות הנפשית, אלא סבר כי יש לייחס לתאונה את מלוא הנכות הנפשית שנקבעה לא'. בית המשפט קמא קבע כי מדובר בניזוק שהוא בבחינת "גולגולת דקה", על כל המשתמע מכך. הוא ציין כי א' "סבל מנטיה באישיותו אולם לאחר התאונה הפך לנכה נפשי של ממש וללא קביעה חד משמעית כי אלמלא התאונה היה סובל מהפרעות [כך במקור- ח.ב.] אישיות גבולית, הרי כי איני סבור שיש לחלק הנכות הכוללת."
5. באשר להיקף נכותו התפקודית של א', קבע בית המשפט קמא כי היא זהה לנכותו הרפואית ודחה את טענתו של א' לפיה יש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור של 70%. בית המשפט קמא גם קבע כי יש לחשב את אובדן ההשתכרות של א' עד לגיל 60 בלבד, ולא עד גיל 67 כמקובל, לנוכח הכלל לפיו כאשר מדובר בניזוק שהוא בעל גולגולת דקה, יש להניח כי תקופת ההשתכרות שלו תהא קצרה יותר מאשר אצל ניזוק רגיל.
6. בית המשפא קמא קבע כי בסיס השכר לצורך חישוב אובדן ההכנסה לעתיד הינו השכר הממוצע במשק בסך של 8,379 ש"ח, וזאת בשים לב לכך שמדובר במי שנפגע בהיותו קטין וללא עבר תעסוקתי.
7. בית המשפט קמא פסק לא' פיצויים כדלקמן:
בגין אובדן הכנסה לעתיד סך של 1,192,518 ש"ח;
בגין אובדן פנסיה ותשלומים סוציאליים סך של 33,003 ש"ח.
בגין עזרת הזולת וצורך בליווי לעבר ולעתיד סך של 250,000 ש"ח.
בגין הוצאות רפואיות, נסיעות ואחרות לעבר ולעתיד סך של 60,000 ש"ח.
בגין כאב וסבל סך של 197,804 ש"ח.
8. בנוסף הורה בית המשפט קמא על ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי ( להלן: "גמלאות מל"ל") לעבר ולעתיד בסך של 372,558 ש"ח.
9. סכום הפיצויים הכולל שנפסק על ידי בית המשפט קמא לאחר ניכוי גמלאות מל"ל הועמד על סך של 1,360,767 ש"ח.
10. הן קרנית והן א' ערערו על פסק דינו של בית המשפט קמא.
ב. עיקר טענות הצדדים