פסק-דין בתיק ע"א 34307-05-12

השופט עודד גרשון :

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ישראלה קראי-גירון) מיום 26.03.12 בתיק אזרחי 5145/07. בפסק דינו קיבל בית המשפט קמא את תביעת המשיבים, שמעון וסימי בוסקילה, במלואה, וחייב את המערערות, עירית קרית אתא (להלן - "העירייה") והועדה המקומית לתכנון ובניה קרית אתא (להלן - "הועדה"), לשלם להם סך של 1,432,230 ש"ח נכון ליום 24.8.11 בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 80,000 ש"ח. בנוסף לכך חויבו המערערים להשיב למשיבים "(...) אגרה והוצאות משפט אשר שולמו על ידי התובעים בצירוף הפרשי הצמדה ורבית ממועד התשלום ועד ההשבה בפועל".

2.         השתלשלות העניינים

א.         בשנת 2000 סללו המערערות דרך בהתאם לתכנית מתאר כ/150 אשר פורסמה למתן תוקף ביום 10/1/1980 (להלן - "הכביש").

הכביש נסלל בסמוך למקרקעין הידועים כחלקה 64 בגוש 11022 בשדרות העצמאות בקריית אתא, עליו מצוי ביתם של המשיבים (להלן - "הנכס"). 

המשיבים רכשו את זכויותיהם בנכס כדין בחודש מאי 1981. מכאן שחזקה כי ידעו שיכול והמקרקעין שרכשו יופקעו בעתיד על ידי המערערות בשל הכביש העתיד להיסלל לידם.

ב.         ביום 6.6.00 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד ובה עתרו לאסור על העירייה או מי מטעמה להיכנס למקרקעין לצורך סלילת הדרך. כן עתרו לאסור ביצוע כל עבודה או מדידה בתחום המקרקעין. (בש"א 8153/00).

ביום 7.6.00 נתן בית המשפט (כבוד השופט דן ביין) למשיבים צו מניעה ארעי. לאחר דיון במעמד הצדדים החליט בית המשפט, ביום 13.6.00, לבטל את צו המניעה שניתן במעמד צד אחד.

בקשה חוזרת שהגישו המשיבים למתן צו מניעה זמני נדחתה ולאחר מכן ביצעו המערערות את עבודות הרחבת הכביש.

על ההחלטה מיום 13.6.00 ביקשו המשיבים לערער בפני בית המשפט העליון.  הבקשה נדחתה (רע"א 4489/00).

ג.          כן הגישו המשיבים במסגרת תביעתם שבת"א 864/00 בקשה לתיקון כתב תביעתם. בבקשה זו עתרו להוסיף סעד המורה למערערות להפקיע מיידית את המקרקעין ולפצותם בגין ההפקעה כמו גם לספק להם דיור חלוף. לחילופין עתרו המשיבים להורות על ביטול ההפקעה.

ביום 18.1.01 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון כתב התביעה. בית המשפט התיר חלק מהשינויים שנתבקשו. הוא אישר את תיקון כתב התביעה מבלי להוסיף את עניין ההפקעה ואת הפיצויים בגינה.

ד.         ביום 15/11/04 הורה בית המשפט, לבקשת המשיבים, על מחיקת התביעה שבת.א. 864/00.

ה.         לאחר כשלוש שנים, בשנת 2007 הגישו המשיבים את התביעה נשוא הערעור (ת.א. 5145/07) כנגד המערערות ושתי נתבעות נוספות. כתב התביעה נשען ברובו על פסק דין של בית המשפט העליון בע"א 7654/00 ועדת ערר מחוזית, חיפה נגד חברה לבנין הירדן בע"מ ואח' (פסק דין מיום 13.3.2003) (להלן - "פרשת הירדן") אשר קבע כי תכנית המתאר כ/150 אינה תכנית מפורטת על פי חוק התכנון והבנייה, וכי תנאי להוצאת היתר בנייה הינו אישור של תכנית מפורטת. התובעים/המשיבים טענו, על כן, כי הכביש נסלל ללא היתר בנייה.

בכתב תביעתם המתוקן עתרו המשיבים להורות על הפסקת מצב השימוש החורג בנכסם תוך מתן דיור חלוף "בין בעין ובין בצורה כספית שתאפשר להם הקמת דיור חלוף במקום הבית הקיים בסך של 1,500,000 ש"ח". לחילופין בקשו המשיבים לקבוע כי ירידת ערך המקרקעין "היא מלאה ושווה לסכום דיור חלוף דומה בסך 1,500,000 ש"ח". לחילופין עתרו המשיבים לחייב את המערערות להחזיר את המצב לקדמותו, בטרם נסלל הכביש. לחילופין ובנוסף עתרו המשיבים לפצותם בגין הפסדי הכנסה מהמקרקעין "בעבר ובעתיד" ובגין כאב וסבל ועוגמת נפש "כפי שייראה לבית המשפט".

3.         פסק דינו של בית משפט קמא

א.         בית המשפט קמא קבע כי הצדדים מסכימים כי זכויות המשיבים בנכס נרכשו אחרי כניסתה לתוקף של תכנית כ/150.

ב.         כן קבע בית המשפט קמא כי "אין מחלוקת כי התובעים בשלב זה מסתפקים בעתירה למתן סעד של פיצוי בגין העוולות שהתקיימו לדעתם בהתנהגות הנתבעים כלפיהם. שווי סעד הפיצוי הוא עפ"י המפורט בחוות דעת שמאית מטעם התובעים בסך השווה ל - 180,000 $ נכון למועד עריכת חוות הדעת, 21.7.2000. לפיכך אין עוד צורך לדון בכל טענות ב"כ הנתבעים באשר לזכאות התובעים לתבוע פיצוי עפ"י סעיף 197 לחוק התכנון והבניה".

ג.          בית המשפט קמא דחה את שורת הטענות המקדמיות שהועלו על ידי המערערות, היינו, השתק פלוגתא, העדר סמכות עניינית והתיישנות. בית המשפט ציין כי בנסיבות העניין עצם העלאת הטענות המקדמיות על ידי ב"כ העירייה אינה תואמת את חובת תום הלב המוטלת על המערערות כרשות ציבורית. בהקשר זה הפנה בית המשפט לדברי השופט עמית בת.א (חי) 653/02 י. יעקובי בניה והשקעות נ' עיריית חדרה מיום 31.10.05; וכן לע"א 1182/92 הוועדה לתכנון ולבניה י-ם נ' ברטלא וערעור שכנגד פ"ד מט (1) 463; ת.א. י-ם 3633/05 ציון שבי נ' משה דוגה פסק דין מיום 25.2.00. ובר"ע (י-ם) 3049/07 מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל נ' קן איל פסק דין השופט עדיאל מיום 17.9.07.