השופט ח' מלצר:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' שפסר), בגדרו נקבע כי המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים, אומר וגב' חדד) הם בעלי הזכויות של "ברי-רשות" במשק מס' 89 שבמושב ברכיה (להלן: המשק).
אפתח בהבאת הנתונים הרלבנטיים לענייננו.
התשתית העובדתית
2. מושב ברכיה הוא מושב להתיישבות שיתופית בע"מ הרשום אצל רשם האגודות (להלן: המושב). הקרקע עליה המושב נמצא היא קרקע המנוהלת על-ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות) מכח סמכותה לניהול "מקרקעי ישראל", הקבועה בסעיפים 1א(1) ו-2(א) לחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960.
הרשות (בשמה דהיום; קודם לכן היא כונתה: המינהל) משכירה את הקרקע לסוכנות היהודית לא"י (המשיבה 4), הפועלת כגורם מיישב (בתוקף סעיף 3 לחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תשי"ג-1952 וסעיף 1 לאמנה בין ממשלת ישראל לבין הסוכנות היהודית לארץ-ישראל).
הסוכנות, מצידה, מעניקה רשות שימוש ב"משבצת קרקע" לאגודה השיתופית, והאגודה כ"בת-רשות" מעניקה רשות שימוש לחבר אגודה בנחלה. מעמד חבר האגודה הוא כ"בר-רשות". הסכם משולש זה (להלן: הסכם המשבצת), נחתם מדי שלוש שנים בין הצדדים הנ"ל (לפי סעיף 2 ו-18 להסכם המשבצת) - והוא שמגדיר את מערכת היחסים בין הצדדים לבין עצמם, ובינם לבין חבר האגודה. הסכם המשבצת הוא מקור הזכויות המשפטיות, מושא הערעור (ראו: ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295, 314 (2002) (להלן: ענין חיים)). זכויות המושב וזכויות חברי המושב אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין - אלא ברישומי: הרשות, הסוכנות היהודית והמושב. עוד יש לציין כי סעיף 20(ד) להסכם המשבצת קובע כדלקמן:
"אסור לחבר האגודה להעביר ו/או למסור לאחר את זכויות השימוש שלו במשקו לרבות בבית המגורים, אלא אם קיבל לכך הסכמת המשכיר בכתב ומראש, ובתנאי נוסף שהמציא גם הסכמת המישבת שתינתן, אם תינתן, לאחר שהאגודה תודיע בכתב למישבת את עמדתה. העברה ו/או מסירת זכות השימוש כאמור דינה כדין העברת זכות חכירה לענין חובת תשלום דמי הסכמה למשכיר".
מכאן שהאפשרות להעביר זכות של "בר-רשות" במשק מסוים כפופה למתן הסכמות של הרשות והסוכנות (כשגם לאגודה יש אפשרות להביע את דעתה בנושא).
3. המנוחים, מזיג ומתוקה עזיזי ז"ל, החזיקו במשק מכח הסכם המשבצת האמור והם הרשומים עדיין כבעלי הזכויות בו.
4. בתאריך 6.10.1996 המנוחים (שלא היו להם ילדים) חתמו על תצהיר, אשר על-פי תוכנו הם מעבירים לידי מר חדד (שהוא בן אחותה של גב' מתוקה עזיזי ז"ל) את זכויותיהם במשק - ללא תמורה (להלן: תצהיר המתנה, או: התצהיר). לאחר כשמונה שנים וארבעה חודשים, בתאריך 19.2.2005, נפטרה אשת המנוח מזיג עזיזי - גב' מתוקה עזיזי ז"ל(להלן: המנוחה). בתאריך 1.3.2005 חתם מזיג עזיזי ז"ל (להלן, גם: המנוח) על מכתב, אשר כותרתו: "זכויות בן ממשיך במושב", המופנה אל ועד המושב, אשר על-פיו הוא מעביר את הזכויות במשק למר חדד כ"בן ממשיך" (להלן: מסמך "הבן הממשיך"). עוד יש לציין כי בתאריך 21.3.2005 חתם המנוח על ייפוי-כח בלתי-חוזר, המסמיך את עו"ד יחיא תמיר לביצוע העברת הזכויות במשק לידי מר וגב' חדד. בעקבות זאת, עו"ד יחיא שלח הודעה בפקסימליה לידי רשות מקרקעי ישראל - מחוז ירושלים, בגדרה היתה כלולה גם בקשה לקבל אישור זכויות במשק. להודעה צורף ייפוי-הכח הבלתי-חוזר. בתאריך 10.4.2005 ניתן אישור על ידי רשות מקרקעי ישראל, המאשרים כי הזכויות במשק בישוב ברכיה רשומות על שם המנוחים, והנכס ממושכן לטובת בנק הפועלים בסכום של 184,000 ש"ח.
5. בתאריך 29.4.2005, בהמשך לפנייתו של המנוח לועד המושב במסמך "הבן הממשיך", התקיים מפגש בין המנוח לבין שני נציגים של ועד המושב. במעמד זה אישר המנוח את הסכמתו לתוכן מכתבו האמור, אך התנה זאת בתנאי שהעברת הזכויות תתבצע רק לאחר מותו. לשון הכתוב במסמך סיכום הפגישה הנ"ל (להלן: מסמך סיכום הוועד) מבהירה זאת במילים אלה: "בעיה מרכזית שמר עזיזי מסכים להעביר את הזכויות רק בתום 120 שנה - קרי סוף חייו. אינו מסכים שיוציאו אותו מביתו לפני כן. מזיג עזיזי פרץ בבכי... חושש שיוציאו אותו מביתו".
6. בתאריך 21.7.2005 חתם המנוח, בפני עו"ד ונוטריון אליהו רפאלי, על מסמך שכותרתו: "ביטול ייפוי-כח". המסמך, על-פי תוכנו, מבקש לבטל את תצהיר המתנה משנת 1996. במסמך הנ"ל צויין גם כי לפי זכרונו של המנוח לא ניתן על-ידו, או על-ידי אשתו המנוחה ייפוי-כח כלשהו למר חדד המאפשר לו לקבל בשמם זכויות כלשהן. כן צויין כי אם בכל זאת בידי מר חדד מסמך המעניק לו סמכות לבצע העברת זכויות כלשהן מהמנוח אליו, לרבות במושב, הרי שהרשאה זו מבוטלת. בנוסף, נכתב כי מר חדד לא יוכל לקבל כל זכות השייכת למנוח והנמצאת אצל צד שלישי כלשהו.
7. בתאריך 26.7.2005 שלח בא-כח המנוח, עו"ד אליהו רפאלי ז"ל, מכתב לידי מר חדד ולידי ועד מושב ברכיה, המודיע להם על חתימת מסמך של ביטול ייפוי-כח נוטריוני. במכתב צויין כי בשנת 1996 המנוחים הסכימו להעניק למר חדד בעתיד את זכויותיהם ביחידת המשק שלהם במושב, הואיל שהם קיוו שהוא יגור בקרבתם ויסעד אותם. בא-כח המנוח ציין כי מר עזיזי חולה ובמצב קשה, וכי יש לו טענות לגבי יחסו של מר חדד כלפיו.
8. בתאריך 15.5.2006 ערך המנוח צוואה, בגדרה הוצהר כי המנוח גר במושב ברכיה במשק מס' 90 (וזאת, כזכור, בניגוד לעובדה כי המשק, מושא הערעור הוא משק מס' 89), והוא מצווה את זכויותיו במשק מס' 90, וכל רכושו ללא יוצא מן הכלל - לידי גב' חוה כהן, שהיתה שכנתו במושב (להלן: המערערת, אויורשת המנוח). כן מצווה המנוח כי במקרה שהמערערת תהיה מנועה מלזכות בזכויות במשק - הוא יימכר למרבה במחיר והכספים יועברו למערערת.
9. בתאריך 8.6.2006 חתם המנוח על יפוי-כח כללי - באישור נוטריון, המסמיך את מר ניסים כהן (בעלה של המערערת) לפעול למימוש הצוואה.
10. בתאריך 27.8.2008 ניתן צו לקיום צוואת המנוח על-ידי הרשם לענייני ירושה בבאר שבע לטובת המערערת, כאשר במסגרת הליכים אלה המשיבים הצהירו שהם שומרים לעצמם את כל זכויותיהם וטענותיהם בהקשר למשק.
11. נוכח המסכת העובדתית וההוראות הנוגדות לענין העברת הזכויות במשק, התעוררה מחלוקת בפני בית המשפט הנכבד קמא בדבר הבעלות בזכויות על המשק. אביא עתה בתמצית את פסק הדין שניתן במכלול (הערה: בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים לידי הסכמה על התשתית העובדתית הנ"ל, ועל כן הם ביקשו את הכרעתו רק במחלוקות המשפטיות שנתגלעו ביניהם לגבי המשק).
פסק דינו של בית המשפט המחוזי