בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב (כב' השופטת, סגנית הנשיאה, נועה גרוסמן) שניתן בת.א. 36861/08, ביום 19.09.11, במסגרתו התקבלה חלקית תביעת המשיבה לקבלת פיצוי בגין הפרת הסכם, והמערערת חויבה לשלם לה סך של 85,436 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה ממועד מתן פסה"ד עד התשלום בפועל, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח וכן שיפוי בגין תשלומי האגרה. כמו כן הוגש ערעור על דחיית בקשת המערערת להוספת ראיות בטרם הגשת סיכומיה.
העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא
1. ביום
06.01.08 נחתם בין המשיבה,
בית קולקשן בע"מ (להלן:
"המשיבה"), חברה משפחתית העוסקת במכירת יצירות אומנות, לבין המערערת,
רשות שדות התעופה בישראל (להלן:
"המערערת"), כתב הרשאה לפיו העמידה המערערת לרשות המשיבה שטח של כ-237 מ"ר באולם הנוסעים הנכנסים בנמל התעופה בן גוריון, וזאת למשך שישים יום, כדי לבחון את כדאיות העסקה (להלן:
"כתב ההרשאה"). עוד הוסכם כי במידה והניסיון יעלה יפה, לדעת שני הצדדים, יוארך החוזה לעשרים וארבעה (24) חודשים נוספים. יצוין, כי על פי כתב ההרשאה התמורה שנקבעה הינה 10% מפדיון המכירות ברוטו, אותם הייתה צריכה המשיבה לשלם בתום תקופת הניסיון.
ואולם, בפועל, פחות משלושים ימים ממועד חתימת כתב ההרשאה, נדרשה המשיבה ע"י המערערת לפנות את השטח שהוקצה לה, וזאת בטענה של הפרת כתב ההרשאה.
2. לאור זאת הגישה המשיבה תביעה כנגד המערערת, בטענה שלא הפרה את כתב ההרשאה, וכי סילוקה מהמתחם בנמל התעופה גרם לה נזקים רבים, בין היתר לאור ההשקעה הרבה בהקמת החנות, וכן פגיעה במוניטין. המשיבה העמידה את תביעתה על סך של כ-250,000 ש"ח.
3. המערערת טענה בפני בית משפט קמא כי המשיבה הפרה את כתב ההרשאה ועל כן הייתה רשאית להפסיק את ההתקשרות באופן מיידי. בתוך כך פירטה המערערת את ההפרות הבאות: איחור בתחילת מועד הפעילות; אי הפעלת החנות בהתאם ללוח הזמנים של שדה התעופה; הצבת שלטים המהווים מפגע בטיחותי, ללא אישור ובניגוד למותר בנמל התעופה לאור התקשרות בין נמל התעופה לזכיין פרסום (חב' ברעם פרסום מקורי בע"מ); הפעלת דיילים באולם מקבלי הפנים בניגוד למוסכם ושלא באמצעות זכיין הפרסום; עריכת אירוע פתיחה ללא קבלת אישורים מתאימים הנדרשים על פי כללי רשות שדות התעופה וללא אישור המשטרה וכיבוי אש, כאשר לטענתה לא הייתה מאשרת קיום אירוע שכזה לו היו מבקשים.
עוד טענה המערערת, כי עוד בטרם דרשה מהמשיבה לפנות את המתחם, פנתה אליה המשיבה ביום 27.01.08, באמצעות מנהלה מר איתן שפירא, וביקשה לקצר את תקופת ההתקשרות בשל אי הצלחה עסקית, אך בהמשך, בעקבות סכסוכים בין הצדדים, חזרה בה מהבקשה.
עוד טענה המערערת כי הנזקים הנטענים על ידי המשיבה מופרזים, ובכל מקרה על פי כתב ההרשאה הייתה צריכה המשיבה להשקיע את כל הדרוש על חשבונה ובאחריותה הבלעדית לשם התאמת המתחם לצרכיה, וכן טענה כי ההתקשרות התבררה כלא כדאית, ועל כן בכל מקרה לא הייתה מאריכה את תקופת הניסיון.
4.
בית משפט קמא קיבל את התביעה באופן חלקי. לגבי הטענה להפרת כתב ההרשאה בעקבות תליית שלטים ללא אישור, קבע בית המשפט כי מרבית השלטים שתלתה המשיבה נתלו באישור, ולגבי השלט "אומנות ממריאה נתב"ג, הנכם מוזמנים" - אומנם לא סתרה המשיבה את הטענה כי השלט נתלה בניגוד לכללי רשות שדות התעופה, ואולם בית המשפט קיבל את גרסת המשיבה כי הסירה את השלט באופן מיידי מעת שנדרשה לעשות כן, וקבע כי מדובר בטעות תוך שהמשיבה סברה כי קיבלה אישור לתלות גם את השלט הנ"ל. לאור זאת, קבע כי המשפט כי הגם שמדובר בהפרה, אין בכך משום הפרה יסודית של כתב ההרשאה.
בית המשפט דחה גם את הטענה לקיומה של הפרה יסודית של כתב ההרשאה בשל קיומו של אירוע פתיחה ללא אישור. בית המשפט ציין כי אומנם על פי כללי רשות שדות התעופה, שחייבו את המשיבה, היה עליה לקבל אישור לאירוע, ואולם נסיבות המקרה, ובתוך כך, מקום עריכת האירוע (מתחם מבודד שהוקצה לקיום תערוכה שאינו מפריע לעוברים והשבים באולם הנוסעים הנכנסים) וכמות המשתתפים (כ-300) מובילות למסקנה כי אין לראות בכך אירוע חריג, כאשר אושר למשיבה לערוך במתחם שהוקצה לה תערוכה, ובית המשפט קבע כי אירוע פתיחה הוא חלק מסממני קיום תערוכה.
גם הטענה להפרה יסודית לאור שימוש בדיילות מטעמה של המשיבה נדחתה על ידי בית משפט קמא. בית המשפט קיבל את העדות מטעם אחד ממנהלי המשיבה כי לא מדובר בדיילות שחילקו עלונים, אלא בעובדת החנות, שבמקרה אחד הזמינה העובדת את העוברים והשבים להיכנס לחנות, ועל כן קבע כי לא מדובר בהפרה יסודית המקימה עילה לפינוי.
באשר לאיחור במועד פתיחת החנות, קבע בית המשפט כי התנהגות המערערת מלמדת, כי על אף שאכן היה איחור מהמועד שנקבע בכתב ההרשאה, לפיו הייתה המשיבה אמורה לפתוח את החנות 24 שעות מהמועד בו הועמד לרשותה המתחם, כאשר בפועל החנות נפתחה רק ביום 10.01.08, בעוד החנות הועמדה לרשותה כבר בסמוך לחתימת כתב ההרשאה ביום 06.01.08, הרי שהמערערת מחלה על כך בהתנהגותה, כאשר לא מימשה את זכותה לבטל את ההתקשרות כבר אז.
בית המשפט בחן את כתב ההרשאה, שהוא למעשה ההסכם בין הצדדים, וציין כי לא היה ראוי לקבוע לגבי כל סעיף וסעיף שהפרתו של אחד הסעיפים תהווה הפרה יסודית, וכי מדובר בתניות גורפות בהתאם לסעיף 6
לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ועל כן אין להן תוקף, וככל שהיו הפרות הרי שלא מדובר בהפרות יסודיות. בית המשפט ציין כי אין זה סביר שתליית שלט אחד ללא אישור, שהוסר מייד לאחר שנדרשה המשיבה לעשות כן - תהווה הפרה, ובודאי שלא הפרה יסודית.
בית המשפט הוסיף וקבע כי המערערת לא הייתה רשאית לפנות את המשיבה באופן מיידי שכן על פי כתב ההרשאה פינוי מיידי אפשרי רק במקרה של הפרה יסודית, אשר ההפרות בענייננו, ככל שהיו, לא היו הפרות יסודיות. לאור זאת, קבע בית המשפט כי על פי כתב ההרשאה המערערת הייתה חייבת לשלוח הודעה מוקדמת של 24 שעות, המאפשרת לתקן את ההפרה, ואין חולק שהדבר שלא נעשה. על כן קבע ביהמ"ש כי פינוי המשיבה נעשה שלא כדין, מה גם שלא ניתנה למשיבה הזדמנות לתקן את הפרה.
בית המשפט קבע כי תגובת המערערת להפרות הפעוטות מצד המשיבה הייתה מוגזמת, פירט את ראשי הנזק שנתבעו, וקבע כי המשיבה זכאית בשל כך לפיצוי כדלקמן: פיצוי בגין ההוצאות שנגרמו עקב פרסום כתבה פרסומית על התערוכה בסך
13,645 ש"ח; פיצוי בגין מחצית עלות הוצאת הדפסת שלטים בסך
8,046 ש"ח - בית המשפט ציין כי השלטים אכן נתלו בחנות, אולם מאחר והמשיבה פונתה לאחר כחודש בלבד, הרי שיש לפצותה בגין מחצית עלות הדפסתם, שכן ציפתה לעשות בהם שימוש לפחות כחודשיים; פיצוי בגין עלות משכורת של מס' עובדים בסך
15,170 ש"ח - בית המשפט ציין כי על אף שלא מדובר בעובדים שהועסקו במיוחד לצורך החנות בנמל התעופה, אלא בעובדים ותיקים שאף המשיכו בעבודתם לאחר פינוי החנות, הרי שמשעה שנותבו לצורך העבודה בנמל התעופה, אשר המשיבה סברה כי תניב לה רווחים נאים, ולא כך היה, הרי שהמשיבה זכאית לפיצוי בראש נזק זה; פיצוי בגין עלות שכירת משרד יחסי ציבור בסך
11,088 ש"ח - בית המשפט קבע כי על אף שחברת הפרסום עובדת באופן קבוע עבור המשיבה, ושכרה משולם כ"רטיינר", הרי שבמועדים הרלוונטיים פעלה רק לצורך קידום ענייני החנות והתערוכה בנמל התעופה; פיצוי בגין עלות שכירת שירותי יעוץ מקצועי בסך
17,487ש"ח - בית המשפט ציין כי גם לעניין זה על אף שמדובר בשירותים שהמשיבה שוכרת באופן קבוע, הרי שבתקופה הרלוונטית בוצעה רק עבודה הקשורה למתחם בנמל התעופה; פיצוי בגין פגיעה במוניטין בסך
20,000 ש"ח, וזאת מתוך סך של 100,000 ש"ח אותו תבעה המשיבה - בית המשפט קבע כי המשיבה הוכיחה שהיא בעלת שם בתחום עיסוקה באומנות, וכי סילוקה מהמתחם לאחר כחודש בלבד, בעוד שהמשיבה פרסמה כי תשהה שם חודשיים - מהווה פגיעה במוניטין, דבר שגרם לה נזק לגבי עסקאות והתקשרויות עתידיות. יחד עם זאת, בהעדר ראיות ו/או חוות דעת מומחה באשר לגובה הפגיעה, פסק בית המשפט פיצוי נמוך מזה שנתבע, כמפורט לעיל. בסה"כ פסק בית המשפט לטובת המשיבה פיצוי כולל בסך
85,436 ש"ח
.
מנגד, דחה בית המשפט את תביעת המשיבה לגבי חלק מראשי הנזק: לגבי פיצוי בגין עלות הזמנת פרסום בעיתון העיר בסך 4,042 ש"ח - בית משפט קבע כי לא הוכח שהפרסום אכן בוצע וכי אכן מדובר בפרסום הקשור לעסקי המשיבה דווקא בשדה התעופה; פיצוי בגין תשלום דמי ביטוח בסך 2,250 ש"ח - בית משפט דחה תביעה זו שכן מדובר בתקופה בה המשיבה עשתה שימוש במתחם, בעוד שלגבי יתרת התקופה היא זוכתה בדמי הביטוח על ידי חברת הביטוח; פיצוי בגין הוצאת ערבות בנקאית בסך 1,280 ש"ח - בהעדר הוכחה לתשלום; פיצוי בגין הוצאות הובלה והעברה סך 11,550 ש"ח - בהעדר הוכחה לתשלום. בית משפט הוסיף וציין כי בכל מקרה, גם אם הייתה נשארת 60 ימים, על פי כתב ההרשאה, עדיין היה עליה לשאת בהוצאות אלה; פיצוי בגין עוגמת נפש - בית המשפט דחה את טענת המשיבה כי מאחר ומדובר בחברה משפחתית היא זכאית לפיצוי בראש נזק זה על אף שככלל חברה איננה סובלת מעוגמת נפש, הגם שקבע כי התרשם שלמר איתן שפירא, מבעלי המשיבה, אכן נגרמה עוגמת נפש מהאירועים נשוא התביעה, אך אין בכך להצדיק פיצוי בראש נזק זה למשיבה, שהיא חברה בע"מ.
בית המשפט קבע כי במקרה דנן המשיבה לא הייתה יכולה להקטין את נזקיה, שכן לא צפתה שההתקשרות בין הצדדים תסתיים בשלב כה מוקדם, ובכל מקרה, הנטל בעניין זה על המערערת.
טענות הצדדים בערעור
5. לטענת המערערת, בית משפט קמא קבע עובדתית שהמשיבה הפרה את כתב ההרשאה בכך שתלתה את השלט "אומנות ממריאה בנתב"ג הנכם מוזמנים" ללא אישור, אך שגה כשייחס לכך רק "טעות" וכשקבע כי לא מדובר בהפרה יסודית. כך גם לגבי קיום אירוע הפתיחה, אשר גם לגביו קבע בית המשפט שמדובר אומנם בהפרה, אך לא בהפרה יסודית.