פסק-דין בתיק ע"א 30942-05-12

כב' השופט יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא:

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן) אשר ניתן ביום 26.3.12 בת.א 5246-05-08, ובמסגרתו נדחתה תביעת המערער לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת עבודה ביום 12.5.03. (להלן: "התאונה").

א.         רקע עובדתי: 

1.         המערער יליד שנת 1968, הנדסאי בניין במקצועו, עבד אצל המשיבה 1 (להלן: המשיבה"), אשר הייתה מבוטחת בביטוח חבות מעבידים ע"י המשיבה 2.

            המערער נפגע בתאונה, לאחר שלטענתו, פרופיל כבד,  התהפך על רגלו הימנית בשטח העבודה.  

2.         עקב התאונה נגרמו למערער נזקי גוף ואובחנו אצלו שבר בפטישון הפנימי בקרסול ימין ופצעים ברגל ימין.

3.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי ונקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 10%.

המערער הגיש שתי חוות דעת מטעמו. האחת בתחום האורטופדי, בה קבע ד"ר דניאל משה, כי עקב התאונה נותרה למערער נכות צמיתה בשיעור של 19% (10% לפי סעיף 35 לתקנות המל"ל ו- 10% בגין צלקות). השנייה בתחום הפלסטי, במסגרתה קבע פרופ' אולמן, מומחה לכירורגיה פלסטית, כי למערער נותרה נכות בשיעור של 10% בגין צלקת.

בהליך קמא העידו מטעם התביעה המערער ורעייתו. ההגנה לא העידה עדים מטעמה וצירפה מוצגים, כמפורט בפסק הדין. 

ב.         תמצית פסק דינו של בית משפט קמא:

4.         בית משפט קמא, התרשם מעדותו של המערער בכתב ובעל פה וקבע ללא כל היסוס כי עדותו אינה סבירה ואינה מהימנה. נפסק כי המערער לא הקפיד על אמירת אמת ובעדותו נמצאו סתירות פנימיות, חיצוניות ומהותיות היורדות לשורשו של עניין.

5.         נפסק כי המערער ניסה "לעגל פינות" במטרה להציג גרסה הגיונית, אך ללא הועיל.

6.         בית משפט קמא דחה את גרסתו של המערער וביסס את החלטתו על מספר נימוקים:

ראשית, נפסק כי קיימת סתירה מהותית ובולטת, בין גרסת המערער בכתב התביעה לבין גרסתו בכתב. עוד צוין כי הגרסאות שנמסרו בכתב, עומדות בסתירה מוחלטת לעדות בעל פה ולחקירתו, כמפורט בפסק הדין.

בית משפט קמא הוסיף  וקבע כי עדויות המערער בכתב ובעל פה, לפיהן בעת התאונה הוא עבד אצל המשיבה כ"מנהל טכני", עומדות בסתירה מוחלטת לתוכן ההודעה שנמסרה במל"ל ולטפסים נוספים באשר למהות עיסוקו במשיבה. נוסף לכך צוין כי המערער לא כפר באמיתות ההודעות שהוגשו למל"ל. 

            נפסק כי המערער לא העיד אמת בכל הקשור למצבו הרפואי, דרגת נכותו ועברו התאונתי.

בית משפט קמא ציין, כי בחקירתו של המערער התברר באופן ברור, כי תצלומי הפרופילים שצורפו לתצהיר המערער אינם מייצגים את הפרופילים שהיו במקום התאונה וכי מדובר בפרופילים לדוגמא. 

עוד קבע בית משפט קמא כי מנגנון התאונה כפי שתואר ע"י המערער אינו הגיוני כלל, אבסורדי ועומד בניגוד למדע הפיזיקה. מדובר בפרופיל כבד מאוד שכדי להרימו נדרשת מלגזה ובנסיבות אלו דריכת המערער על הפרופיל לא תגרום להתהפכותו. טענת המערער כי היה מונח בצורה לא יציבה היא טענה בעלמא שלא הוכחה.

בית משפט קמא פסק כי לעדות המערער שאינה מהימנה, אין לה סיוע ולא ניתן לבסס עליה  אחריות בנזיקין. נוסף לכך, נקבע כי התיק נוהל בצורה מחדלית עת נמנע המערער מלהביא עדים מטעמו אשר היו יכולים לתרום לגילוי האמת. מחדל זה מחזק את גרסת המשיבים.