פסק-דין בתיק ע"א 29624-01-12

השופטת  נחמה נצר:

טיבו ומהותו של קו הגבול העובר בין "ביצוע לא נאות " של  תפקידו הציבורי של עובד הציבור לבין "מעשה פרטי", החורג לחלוטין מתחומי התפקיד - זו הסוגיה שהונחה לפתחנו בערעור זה.

בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריית גת (כב' השופט י.פ. אקסלרד), שניתנה ביום 12.12.11 במסגרת דונו בת.א 24384-06-10 (להלן -"ההחלטה מושא הערעור").

בהחלטה הנזכרת, קיבל  בית משפט קמא את בקשתו של המשיב 1, והכיר בקיומה של חסינות סטטוטורית מכח הקבוע בסעיף 7ג' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן-"הפקודה"). בהמשך ישיר לכך, הורה בית משפט קמא על  דחיית  התובענה שהגישה המערערת נגד המשיב 1.

על פי ההחלטה, המערערת הורשתה להתמיד בהליך אך כנגד הרשות הציבורית - קרי, המועצה האזורית שדות נגב (להלן:"המשיבה 2").

רקע

המערערת החלה עבודתה בשנת 2006 כדוברת המועצה האזורית שדות נגב (המשיבה מס' 2), ובתפקיד זה שימשה עד לפיטוריה - בדצמבר 2008.

המשיב 1, שנבחר לכהונת ראש המועצה, שימש כממונה ישיר על המערערת, בכל תקופת עבודתה במועצה .

המערערת טענה כי בתאריך 8.9.08, היא גילתה כי במנורת הפלורסנט שבמשרדה הוסלקו מכשירי האזנה וצילום. בעקבות גילוי זה, פנתה המערערת בתאריך 9.9.08 למשטרת ישראל והגישה תלונה נגד המשיב 1, מעבידה דאז, בגין עבירה של האזנת סתר וכן בגין צילומה במקום עבודתה, ללא הסכמתה או ידיעתה, תוך פגיעה חמורה בפרטיותה, העולה לכדי בילוש, התחקות והטרדה אסורה.

בחקירתו טען המשיב 1, כי לא בוצעה האזנה, אלא הוצבה מצלמה. עוד טען, כי גם אם בוצעה האזנה, הרי שזו בוצעה ללא ידיעתו.

לטענת המשיב 1  ההוראה שניתנה על ידו, התייחסה להצבת מצלמות אבטחה גלויות וסמויות ברחבי קמפוס המועצה האזורית ובבניין המועצה האזורית ולא ייחדה עצמה, אך למשרדה של המערערת. לטענתו, פעולה זו הוצרכה בשל "מכת ונדליזם" וגניבות, זאת לצד זליגה של מידע ומסמכים רגישים לידי גורמים בלתי מורשים.

בעקבות התלונה שהגישה המערערת וחקירת גורמי האכיפה, הוגש כתב אישום נגד המשיב 1.

רובד נוסף שלו זיקה להליך בבית משפט קמא עניינו, תביעה שהגישה המערערת לבית הדין האזורי לעבודה, זאת בעקבות פיטוריה מעבודתה במועצה, ביום 11.12.08.

במסגרת ההליך בבית הדין האזורי לעבודה, טען המשיב 1, כי העילה לפיטורין אינה נעוצה כלל בטענות שהפנתה המערערת כלפיו, אלא מקורה בעובדה שמשרד הפנים  לא אישר עוד את המשך העסקתה של המערערת כדוברת, זאת בשל אי עמידה בתנאי סף והעדר השכלה רלוונטית לתפקיד הדוברות.

המערערת טענה באותו הליך, כי פיטוריה נעשו שלא כדין ומתוך שיקולים זרים, בין היתר, נוכח העובדה כי למשיב 1 נודע דבר קיומם של יחסי רעות בין המערערת לבין עובד מועצה, שאינו נמנה על תומכיו של המשיב 1.

המערערת עתרה לבית הדין לעבודה למנוע פיטוריה, בקשתה לקבלת סעד זמני נדחתה ולימים, ביקשה המערערת למחוק תביעתה וזו אכן נמחקה. 

ההליך מושא הערעור שבפנינו:

בתאריך 14.6.10 הגישה המערערת לבית משפט השלום בקריית גת  תביעה נזיקית כלפי המשיב 1, במסגרתה, דרשה פיצוי בסך של - 500.000 ש"ח.

על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך כל תקופת העסקתה, סבלה המערערת מהתעמרות ומהתנכלות מצד המשיב 1, זאת ללא כל סיבה נראית לעין, התנכלות אשר הגיעה לשיאה, עת גילתה המערערת את מכשירי האזנה והצילום, שהוסלקו בחדרה.