השופט דר' עדי זרנקין:
1. ערעור זה עוסק בתאונה שאירעה לתלמיד בית ספר אורט בקירית מוצקין (להלן: "אורט"), יגיל עידן (המערער בעא 1130-01-12 - להלן: "התלמיד"), אשר אירעה במהלך בחינת בגרות בחינוך גופני.
במהלך הבחינה, בעת שביצע התלמיד תרגיל על מתח, אירעה פריקה בכתפו הימנית, אשר בעטייה, נקבע על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 20%.
על פי העובדות שנתבררו בבית המשפט קמא, התאונה אירעה לתלמיד בשעה שהמורה, שהינו מורה לחינוך גופני של בית ספר אורט, הורה לו להסתובב, בשעה שהוא היה תלוי על המתח, ומשקיים התלמיד את מצוות המורה, וסובב את גופו, ארעה פריקה של הכתף.
בית משפט קמא ציין כי מוסכם על הכל כי ביצוע סיבוב הגוף, כפי שבוצע על ידי התובע, הינו מסוכן, וקבע כי הייתה התרשלות מצידו של המורה, בין בכך שנתן לתלמיד הוראה מסוכנת, ובין בכך שלא וידא כי התלמיד יבצע את הפעולה ללא שייפגע.
משקבע בית משפט קמא כי הייתה התרשלות מצידו של המורה, מצא אף כי חלה אחריות שילוחית על אורט, מעבידו של המורה.
2. התביעה בבית משפט קמא הוגשה אף כנגד מדינת ישראל - משרד החינוך (להלן: "המדינה"), והיא אף נתבעה על ידי אורט על דרך של הודעת צד ג'. בית משפט קמא קבע כי קיימות הוראות של משרד החינוך בנושא של חינוך גופני, ובהן הוראות מפורטות לביצוע תרגילים, ובכלל זה תרגילים על מתח, וכן קבע כי קיימות הוראות בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך, המורות על מתן תדריכי בטיחות ספציפיים, בתחילת כל שיעור בחינוך גופני.
בית המשפט קבע כי לעניין חובת התדריך אין הבדל בין קיום התרגיל במסגרת שיעור או במסגרת מבחן, והוסיף וקבע כי התאונה אירעה משעה שהמורה לא קיים את הוראות הבטיחות הללו.
באשר לאחריותה של המדינה, קבע בית משפט קמא כי הואיל והתאונה אירעה במהלך בחינת בגרות, הרי, האחריות לאירוע התאונה רובצת אף לפתחה של המדינה, וזאת בחלקים שווים עם אורט.
לאחר שפסק בשאלת האחריות, נפנה בית המשפט לקצוב את נזקו של התלמיד, וקבע כי הפיצוי לו יהא זכאי, מאורט ומהמדינה, בחלקים שווים, יעמוד על סך של 335,000 ש"ח ולכך אף הוסיף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ש"ח.
3. על פסק-דינו זה של בית משפט קמא הוגשו הערעורים שבפנינו, הן על ידי התלמיד, הן על ידי אורט, והן על ידי המדינה.
התלמיד טען כי בית משפט קמא קפץ ידו בפסיקת הפיצויים יתר על המידה.
אורט טענה כי טעה בית משפט קמא בהטילו על אורט אחריות, ובכך שדחה את גרסתה לפיה דרך מנגנון אירוע התאונה אינו אפשרי כלל.
עוד טענה אורט כי התאונה ארעה בשעה שנערכה בחינת בגרות, שהיא בחינה מטעם משרד החינוך, ולפיכך, היה מקום להטיל את האחריות על המדינה בלבד, בעניין זה טענה אורט כי המורה היה שלוח של משרד החינוך, ובית הספר היה רק זירה בה אירעה התאונה.
המדינה טענה כי לא היה שום מקום להטיל עליה אחריות כלשהי לאירוע התאונה, שכן, המורה שהתרשל הינו עובד של אורט וזו חבה באחריות שילוחית במעשיו הרשלניים, ועצם העובדה כי התאונה אירעה בעת קיומה של בחינת בגרות בחינוך גופני, אין בה כדי להטיל אחריות על המדינה.
4. במהלך שמיעת הערעור הגיעו הצדדים לידי הסכמה על פיה קביעתו של בית משפט קמא, באשר לגובה הפיצויים המגיעים לתלמיד, תשאר על כנה, ובית המשפט יכריע באשר לשאלת חבותה של המדינה וחובתה לשאת בתשלום או בחלקו.
5. לדעתי, ערעורה של המדינה צודק, ולא היה כל מקום להטיל עליה כל אחריות בגין תאונה זו.
התאונה אירעה כתוצאה ישירה מהוראה בלתי נכונה ומסוכנת שנתן המורה, עובד אורט, ולפיכך האחריות לפיצוי מוטלת על אורט כמעבידתו.
בנסיבות מקרה זה, לא ניתן להצביע על שום מעשה או מחדל, הקשור בקשר סיבתי כלשהו עם התאונה, שניתן לייחס אותו למדינה.