השופטת רות לבהר שרון
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן על ידי כב' השופטת ערקובי ביום16.12.09 בת.א.19904-06, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב כנגד המערערת לתשלום סך של 203,915 ש"ח וכן- 68,700$ בגין המחאת זכויות שקיבל המשיב מחברת אקסא ב.מ אינטרנאשיונל בע"מ (להלן:"
אקסא").
העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא
1. ביום 13.3.00 נחתמו על ידי אקסא שטר משכון והמחאת זכויות על דרך השעבוד, על פיהם שיעבדה אקסא את זכויותיה לקבלת כספים, על פי הסכם שבינה ובין המערערת, לטובת המשיב (להלן:"
הסכם השיעבוד"). באותו מועד נרשם גם השעבוד הנ"ל ברשם החברות (להלן: "
המשכון").
2. ביום 20.12.00 מסרה אקסא מסמך שכותרתו "הודעה על המחאת זכות" למשיב, הוא הבנק למסחר בע"מ, שנסגר ביום 26.04.02 (להלן: "
המחאת הזכות" או "
הסכם המחאת הזכות" ו- "
הבנק"). המחאת הזכות הופנתה למערערת שאישרה את קבלת ההודעה בחתימתה עליה.
3. טרם מועד הסגירה של הבנק שילמה המערערת למשיב על פי המחאת הזכות סך של כ- 34,000$. ומעת שנסגר הבנק הפסיקה לכבד את התחייבותה ולא שילמה עוד למשיב דבר.
4. המשיב הגיש לבית משפט קמא תביעה בסדר דין מקוצר, במסגרתה טען כי המערערת חבה בתשלום היתרה המופיעה בספריו שכן היא התחייבה כלפיו בהתחייבות מוחלטת, באמצעות המחאת זכות גמורה, להעביר לטובתו את מלוא הסכומים הנובעים מהמחאת הזכות. זאת ועוד, לטענתו זכויותיו לקבלת הכספים נובעות גם מהסכם השעבוד שנחתם לטובתו על ידי אקסא.
המערערת קיבלה רשות להתגונן, וטענה כי לא קיים חוב של אקסא אצל המשיב ושזה אף לא עמד בחובה המוטלת עליו, להוכיח קיומו של החוב. עוד טענה, כי זכותו של המשיב לקבלת התשלום נובעת מקיומו של חוב, וכי אין להסתמך על מסמכי הבנק בהקשר זה, לאור המעילה שהתרחשה בבנק.
בית משפט קמא קבע כי המחאת הזכות שנחתמה לטובת המשיב היא המחאת זכות מוחלטת, כי המערערת העבירה לאקסא, שלא כדין, את הסכומים על פי החשבוניות שאישרה לאקסא, בניגוד להמחאת הזכות, וכי עליה לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה.
טענות הצדדים בערעור
5. לטענת המערערת הסכם השעבוד, אשר מכוחו הומחו הזכויות למשיב, הוא חוזה אספקת נייר, שנחתם בין אקסא ובין המערערת, המתייחס לתקופה שעד סוף שנת 2000. לאחר סיום תקופה זו התקשרו אקסא והמערערת בהסכמים נוספים, ובין השאר בהסכמים נשוא החשבוניות המופיעות בכתב התביעה, אך הסכם המשכון והמחאת הזכות אינם חלים על הסכמים אלו, וכך גם זכויות אקסא שלא הומחו או שועבדו לטובת המשיב. זאת ועוד, גם בהמחאת הזכות עצמה אין כל התחיבות של אסקא באשר לזכויות עתידיות, אשר טרם באו לעולם בעת מתן המחאת הזכות, שכן לא ניתן לפי הדין להמחות זכות עתידית על פי חוזה שטרם נכרת. עוד מציינת המערערת כי בגין החשבוניות נשוא כתב התביעה, המתוארכות לחודש אפריל 2002, שולם למשיב חלק מהתשלום, ומעת שנסגר הבנק הועבר התשלום ישירות לאקסא. משכך, חיוב המערערת לשלם למשיב את היתרה המופיעה בספריו, מהווה עבורה למעשה, חיוב כפול.
זאת ועוד, המערערת טוענת כי לשונה של המחאת הזכות מורה על כך שעסקינן בהמחאת זכות "על דרך השעבוד", ועל כן קביעתו של בית משפט קמא כי מדובר בהמחאת זכות מוחלטת, שאינה דורשת הוכחת קיומו של חוב הינה מוטעית.
יתר על כן קביעה זו של בית משפט קמא חורגת גם מגדר המחלוקת שהוגדרה על ידי המשיב עצמו בכתב התביעה שהוגש מטעמו, שם טען כי המחאת הזכויות היא "להבטחת אשראים".
עוד טוענת המערערת כי המשיב לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח קיום חוב בחשבונותיה של אקסא. בהקשר זה המערערת מוסיפה ומציינת כי קריסתו של הבנק מביאה למסקנה כי אין לקבל את חשבונותיו כראיה לכאורה, ועל כן על הבנק מוטלת החובה להוכיח את קיומה של יתרת החובה לה הוא טוען.
זאת ועוד, גם בית משפט קמא בהחלטתו מיום 14.1.08 קבע כי על המשיב להציג אסמכתאות לפעולות השונות בחשבון, שאם לא יעשה כן יהיה בכך כדי לאיין את החוב נשוא התובענה.
לבסוף טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי החשבוניות השונות המהוות את יתרת החובה לה טוען המשיב הן עסקאות שהושלמו, ועל כן המחאת הזכות ביחס אליהן לא פקעה למרות קריסתו של הבנק, המהווה תנאי מפסיק ביחס להמחאת הזכות. לטענת המערערת, קביעתו העובדתית הנ"ל של בית משפט קמא אין לה על מה לסמוך, מה גם שהמשיב לא טען לה או הוכיח אותה.
לאור הטיעונים דלעיל מבקשת המערערת מבית המשפט לקבל את הערעור ולהורות על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא.
6. לטענת המשיב, המחאת הזכות אינה כוללת כל תניה שהיא ואף מלמדת על כך שעסקינן ב"הוראה בלתי חוזרת". משכך אין כל רלבנטיות לשאלת קיומו או אי קיומו של חוב. זאת ועוד, המערערת לא הביאה ולו בדל של ראיה באשר לאי קיומו של חוב של אקסא כלפי המשיב, ואף לא ניסתה לערער על אמינות הראיות שהובאו על ידי המשיב, כגון תדפיסי תנועות וכדומה.
עוד טוען המשיב כי בניגוד לטענת המערערת בית משפט קמא קבע כי הליכי הפירוק של הבנק אינם מהווים תנאי מפסיק. גם לגופו של עניין,דין טענה זו של המערערת להידחות, שכן מעת שאסקא חתמה על המחאת הזכות, היא העבירה את הבעלות בכספים המגיעים לה למשיב, שהפכו למעשה, לנכס מנכסיו, ובכך הושלמה העסקה. לאור האמור לעיל, וכיוון שעסקינן בעסקה שהושלמה, להבדיל מהתחיבות לביצוע עסקה, אין כל רלבנטיות למצבו המשפטי של המשיב .