ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הגב' אריקה פריאל), מתאריך 28.2.11 בת"א 19283/07.
בתביעה שהגישו המשיבים לבית משפט קמא, עתרו המשיבים לכך שהמערערים יחויבו לשלם להם סך 141,931 ש"ח. לטענת המשיבים בכתב תביעתם, הם והמערערים ניהלו עסק משותף לחלפנות כספים, וזאת לאחר שהמשיבים השקיעו בעסק סכום כסף שאיפשר את פתיחתו (אותו אין מחלוקת שקיבלו בחזרה), והוסכם בין הצדדים כי הרווחים הנובעים מהעסק יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים. סכום התביעה הורכב מחלקם של המשיבים, לטענתם, ברווחים של העסק בסכום של 91,313 ש"ח ועוד פיצוי עבור הפסדים שונים, כגון מוניטין ונזק לא ממוני.
לטענת המשיבים, אשר התקבלה בבית משפט קמא בתאריך 19.10.05, נעלו המערערים את העסק בפניהם על ידי כך שהחליפו מנעולים והחליפו את קוד הפתיחה, ומאותה עת נמנעה כניסתם של המשיבים לעסק.
בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיבים בנוגע לסכום שהם טענו מתוך רווחי העסק, כלומר 91,931 ש"ח וכן חייב את המשיבים לשלם להם פיצוי עבור נזק לא ממוני בסך 10,000 ש"ח ועל שני אלה הוסיף בית משפט קמא שכ"ט עו"ד בסך 18,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
אציין, כי עיקר הגנתם של המערערים בנושא מהותו של העסק, הייתה כי לא התקיימו יחסי שותפות בין הצדדים והמשיבים הועסקו על ידם בעסק כקבלני משנה. לטענת המערערים, הסכום שהמשיבים הפקידו בעת שהעסק נפתח, היה למעשה בטוחה עבור עבודתם כקבלני משנה. לצד הכחשתם את יחסי השותפות, טענו המערערים כי המשיבים קיבלו את כל הסכומים המגיעים להם, וכי יש לדחות את תביעתם.
בערעור שלפני טוענים המערערים, כי בית המשפט קמא שגה בפסק הדין. ראשית, טוענים המערערים כי אם התקיימו יחסי שותפות בין הצדדים, כפי שקבע בית משפט קמא, כי אז לא הייתה לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן אם כך הם פני הדברים, כי אז מדובר בתביעה לפירוק שותפות, ותביעה שכזו יש להביא לדיון בפני בית המשפט המחוזי ולא בפני בית משפט השלום. עוד טוענים המערערים טענות שונות בנושא נכונות החישוב שהוצג על ידי המשיבים לבית המשפט קמא, ואומץ על ידי בית המשפט קמא. לטענת המערערים, בעניין זה היה על בית המשפט קמא למנות רואה חשבון שיקבע את הכנסות העסק והוצאותיו וחלוקתו בין הצדדים. עוד טוענים המערערים, כי נעשו טעויות בחישוב שהציגו המשיבים, כמו למשל העובדה כי ניכו סכומים ששולמו כמשכורות עבור סניף אחר שבבעלות המערער והמצוי במרכז הגרנד קניון אך לא נוכו במקביל הכנסות שנבעו למערער מאותו סניף.
בנוסף לאלה טוענים המערערים, כי לא היה מקום לחייב את המערער 2 (אלכסנדר לטניק), שהוא בנו של המערער 1, שכן לא הוכח כי הוא היה שותף בשותפות הנטענת על ידי המשיבים.
אל מול טענות המערערים, טוענים המשיבים כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא. בכל הנוגע לסמכותו העניינית של בית משפט קמא, טוענים המשיבים כי בדין דחה בית המשפט קמא את טענת הסמכות העניינית, שכן מדובר היה בתביעה כספית שאדם תובע מאדם אחר, לאחר שהשותפות כבר גוועה קודם לכן. ב"כ המשיבים מוסיף וטוען, כי בכל מקרה היחסים בין הצדדים היו אכן יחסי שותפות ולא יחסים של מזמין וקבלן משנה, כפי שטוענים המערערים, ובאשר לחלקו של הבן אלכסנדר, טוען ב"כ המשיבים כי הוא היה זה שחתם בשם המערערים על חוזה השכירות, הוא אף התייצב בעסק לעבודה מדי יום ואף נטל חלק במהלך הכוחני שסילק את המשיבים מן העסק.
לצד הערעור העיקרי שהוגש, הגישו המשיבים ערעור שכנגד, ובו טענו כי הפיצוי שבית משפט קמא פסק להם עבור נזק שהוא לא נזק ממון, דהיינו הסך של 10,000 ש"ח, אינו משקף את הנזק האמיתי שנגרם להם. בעניין זה השיב ב"כ המערערים, כי אין מקום להתערב בסכום שנפסק.
הערעור מעורר שאלות במספר מישורים עיקריים, ולהלן אתייחס אליהם אחד לאחד.
א.
שותפות או קבלן משנה
בית המשפט קמא קבע כי היחסים בין הצדדים היו יחסי שותפות. אינני סבור כי יש מקום להתערב בקביעתו זו של בית משפט קמא, אשר התבססה על מספר עובדות, כגון:
1. המשיבים השקיעו סכום כסף של כ-100,000 ש"ח לפני העסק נפתח, ובית המשפט בצדק קבע כי הדבר מצביע על יחסי שותפות ולא על יחסים אחרים.
2. בית המשפט התייחס למכתב מתאריך 12.5.04, בו פונה המערער 1 אל המשיב 1, בכינוי "שותף יהושע דים".
3. בית המשפט התייחס לטיוטות שהוחלפו בין הצדדים לפני שהעסק נפתח, ואשר לא נחתמו לכדי חוזה פורמלי, והסיק מתוך טיוטות אלה כי כוונת הצדדים הייתה להקים שותפות ובפועל הוקמה כזו מבלי שנחתם חוזה בכתב.
4. בית המשפט קבע שהמשיבה 2, יחד עם המערער 2, חתמו על חוזה השכירות ואין זה צעד שקבלן משנה רגיל לעשות. לכך הוסיף בית המשפט שהמשיב 1 אף חתם על חוזה השכירות כערב (ביחד עם המערער 1) ואף ערבות זו מטעמו של קבלן המשנה אינה דבר מקובל.
5. בית המשפט מצא, כי למשיב 1 ניתנו זכויות חתימה בחשבון הבנק של העסק המשותף ואף הוא דבר שאינו מקובל ביחסים שבין מזמין וקבלן משנה, והוא אופייני יותר ליחסים שמתקיימים בין שותפים.
הנני סבור כי אין מקום להתערב בממצאיו של בית משפט קמא, וקביעתו כי היחסים שבין הצדדים היו יחסי שותפות.