פסק-דין בתיק ע"א 24323-06-13

רקע

זהו ערעור על פסק דינו של כב' השופט עוז נאוי בת"א 26915-09-09 מיום 12.4.13 (להלן: "פסק הדין").

פסק הדין עניינו, בתביעת המערער שהינו עו"ד במקצועו, שתבע את הנתבע לתשלום שכר טרחה בגין שירותים משפטיים אשר נתן לנתבע בשנים 1989 - 2000.

השירותים המשפטיים ניתנו בקשר למקרקעין שהיו בבעלות הנתבע ואשר ביום 28.11.89 נחתם בין התובע לנתבע הסכם, לפיו התובע יטפל במקרקעין של הנתבע הנ"ל, ולימים, כאשר יבנה בניין מגורים על המקרקעין, ישולם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור 2% משווי הדירות שיבנו על המקרקעין בתוספת מע"מ (להלן: "ההסכם").

במקביל, התקיימו בין התובע לנתבע קשרים מסחריים ו/או למתן שירותים משפטיים בקשר לעסקה שאיננה קשורה למקרקעין נשוא ההסכם, ובקשר לעסקה זו התגלעו ביניהם חילוקי דעות בשנת 2001 אשר הביאו לקרע בין הצדדים. בקשר לעסקה זו, התנהל הליך גישור בין הצדדים, אך התובע טוען, כי הסכם גישור זה לא כלל את נושא המקרקעין.

הנתבע טען, כי התובע הוא שהפסיק את המשך הטיפול המשפטי טרם בניית הדירות במקרקעין ולפיכך בנסיבות אלו לא מגיע לו שכר טרחה על פי ההסכם וכל שירות אחר שניתן לו על - ידי התובע שאינו כלול בהסכם, שולמה לו התמורה בגינו.

בסופו של דבר, על המקרקעין הותרה בנייתו של בניין בן 8 קומות ובו 24 דירות.

בחודש יולי 2009 הושלמו עבודות בניית הבניין והנתבע מכר עד ליום הגשת התביעה לבית משפט קמא 14 דירות ללא ששילם את התמורה המתחייבת לתובע לטענתו.

לאור האמור לעיל, התובע טוען, כי הנתבע התעשר על חשבונו ולפיכך עתר התובע לתשלום השכר המוסכם בהסכם בגין 14 דירות שנמכרו כבר בסך כולל של 264,404 ש"ח (להלן: "התובענה").

כב' השופט עוז נאוי הגיע למסקנה, כי התובע לא הוכיח זכאותו לשכר הטרחה המוסכם, לא הוכיח השכר הראוי, התביעה התיישנה בקשר לשכר הראוי, וכי לתובע שולם שכר טרחה לאחר חתימת ההסכם אותו יש לזקוף בגין השירותים נשוא התובענה.

בסופו של דבר, לאור כל האמור לעיל, דחה בית המשפט את התובענה וחייב את התובע בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.

הסכמה דיונית ופסיקה לפי סעיף 79א'

על פסק הדין האמור הגיש המערער את ערעורו, הצדדים הגישו עיקרי טיעון וביום 8.12.13 התקיים דיון בפניי שבסופו סוכם, כי יינתן על ידי פסק דין בפשרה בהתאם לסעיף 79א' ללא הנמקה בסכום שבין 0 - 100,000 ש"ח בתוספת הוצאות שכ"ט ומע"מ וכי עם פסיקת הסכום הנ"ל ותשלומו, יבואו לסיום סופי ומוחלט כל תביעות הצדדים האחד כלפי משנהו בקשר לשירותים שניתנו או שהתובע זכאי להם בדירות שנמכרו או שימכרו בעתיד נשוא הערעור.

הכרעה

"בסופו של יום" לאחר שנשמעו טענות הצדדים, הסמיכו אותי הצדדים לפסוק בפשרה וללא הנמקה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984.

פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי הנשקלים במאזני משפט. הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות, חירות, צדק, יושר ושלום ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג ויש פעמים שלא.

הדברים נכונים בדרך כלל, ומטבע הדברים, הם נכונים שבעתיים בקשר ליחסי עו"ד ולקוח המושתתים ברובם על יחסי אמון בדרגה הגבוהה ביותר.

בית המשפט שדן שלא על דרך הפשרה פוסק על פי הדין המהותי המיושם על העניין שבפניו, אך לצד זאת, אין בית המשפט מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו (במקרה שאין מניעה לכך על פי הדין, גם שיקולים אחרים שהינם שיקולים אנושיים ומוסריים המתאימים לנסיבות המיוחדות של העניין ושל המידיינים באותו תיק.

גם בפסק דין בפשרה שוקל בית המשפט את שיקולי הדין והשיקולים האחרים, אך בעוד שבדיון רגיל, הבכורה בשיקול הדעת מבוסס על הדין, הרי שבדרך הפשרה, מוסמך בית המשפט לשנות את סדרי העדיפויות ואם "ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - שיקולים שבדין, ראה לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה במידה היפה בעניו" (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה, פ"ד נ"ג(1) 337).