פסק-דין בתיק ע"א 2152-08

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט י. הראל) אשר חייב את המערערת אייל חב' להנדסה וחרושת בע"מ (להלן:" המערערת") לשלם למשיבה 1 חב' החשמל לישראל בע"מ (להלן:" חב' החשמל") פיצויים בגין נזק שנגרם לה עקב גניבת משאית שעליה מורכב מנוף, אשר חנתה בחצרי המערערת.

בית המשפט גם דחה את התביעה כנגד המשיבה 2 כלל חב' לביטוח בע"מ (להלן:" חב' הביטוח") וההודעה לצד ג' שהגישה המערערת וקבע כי בנסיבות העניין - לא קיימה המערערת את הוראות הפוליסה.

  ואלה העובדות הרלבנטיות לעניין

חב' החשמל היתה בזמנים הרלבנטים הבעלים של משאית עליה הותקן מנוף הידרואלי על ידי המערערת. האחרונה עוסקת בייצור מנופים במפעלה הנמצא בהרצליה ואיננה בגדר מוסך. חב' החשמל לא ביטחה את המשאית ואת המנוף.

בסופשבוע שבין 6.8.04 ל- 7.8.04 ארעה פריצה למפעלי המערערת על ידי עקירת שערי חצר המפעל שהיה מגודר ושתי משאיות שחנו בחצר, זו של חב' החשמל ואחרת השייכת לעיריית ראשל"צ, נגנבו.

ביום 22.9.03, היינו כשנה לפני הגניבה האמורה, נכרת הסכם בכתב בין המערערת לבין חב' החשמל על פיו התחייבה הראשונה להתקין מנוף המותאם לצרכי חב' החשמל על גבי משאית ספציפית. ההזמנה מוגדרת כייצור והתקנה מנוף הידראולי מתקפל מדגם R 33-2-5. (ראה נספח 1 למוצגי המערערת). על פי אותו הסכם היה על המערערת להגיש תוך 30 יום לאחר מסירת ההזמנה שרטוטים לבדיקה ואישור. מועד האספקה המחייב תוך 4 חודשים מאישור תחילת הייצור. עוד נקבע בהסכם כי בתקופת שהיית המשאית במפעל לצורך ההתקנה, על המערערת לבטחה בביטוח מקיף הכולל את כל הסיכונים. בתנאים הנוספים פורטו באופן מיוחד מועדים:  אישור השרטוטים 27 - 29 אוקטובר 2003  וסיום ארבעת חודשי ייצור ומועד אספקה, 29.2.04.

המשאית ועליה המנוף שהותקן נמסרו במועד.

ביום חמישי 5.8.04 בשעות אחה"צ בסמוך לסיום שעות העבודה הביא נהג מטעמה של חב' החשמל את המשאית והמנוף אל חצרי המערערת. המחסום לחצר היה פתוח, הנהג החנה את המשאית ומסר את מפתחותיה למי מעובדי המערערת באופן לא מסודר ולא מתואם וללא כל פרטים למהות העבודה המתבקשת. יתרה מכך, לדבריו הודיע כי רק ביום ראשון ה- 8.8.04 יתקשרו עימם  מחב' החשמל ויעבירו הזמנה בכתב. התנאי המוסכם לביצוע עבודה הוא מסירת הזמנת עבודה בכתב מאת חברת החשמל המופנית למערערת. אין חולק כי הזמנה כזו לא הומצאה לידי המערערת עד לרגע סגירת המפעל ביום חמישי. והנהג הלך.

משנגנבה המשאית תבעה איפוא חב' החשמל את המערערת לתשלום שווי המשאית והמנוף וכן את חברת הביטוח של המערערת. המערערת היתה סבורה כי לא חלה עליה כל אחריות כלפי חברת החשמל בנסיבות הענין וכן תבעה בהודעה לצד ג' את חברת הביטוח המבטחת של המפעל לכיסוי נזקיה. 

פסק הדין של הערכאה הדיונית

כאמור נתקבלה תביעת חב' החשמל כנגד המערערת. בית המשפט אף לא מצא מקום לחייב את חב' החשמל באשם תורם. כך גם נדחתה התביעה כנגד חברת הביטוח.

הסיבות לקבלת התביעה היו הטעמים הבאים:

א. בין המערערת לחב' החשמל חל חוק חוזה קבלנות התשל"ד - 1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות") המערערת הוא בגדר קבלן כמשמעו בסעיף 1 לחוק חוזה קבלנות.

קביעה זו התבססה על העובדה כי המנוף שהותקן על המשאית היה מנוף ייחודי שפותח לצרכי חב' החשמל ומטבע הדברים נדרשו אחת לזמן מה תיקונים והתאמות. מכאן שעל אף שהחוזה המקורי דן בייצור המנוף, סבר פסק הדין כי המדובר בחוזה נמשך בין הצדדים (חוזה מסגרת). הבאת המשאית למפעל המערערת מהווה חלק מחוזה קבלנות נמשך. אשר על כן ניתן היה במסגרת חוזה הקבלנות ועל פי חוק חוזה קבלנות (סעיף 6 ב1) לראות את המערערת כקבלן וכשומר שכר לפי חוק השומרים תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק השומרים").

ב.         המערערת חבה גם מכח חוק השומרים בהיותה שומרת בשכר. הנ"ל לא מחתה על השארת המשאית בתחומיה על אף שהיה ברור כי לא תקבל הוראות והזמנת עבודה ובוודאי לא תתחיל בעבודה עד ליום א'. היינו עצם העובדה כי המשאית נשארה בחצר המפעל הפכה את המערערת למחזיקה בה. גם אם המערערת לא הסכימה לשמור על המשאית והמנוף אין היא יכולה להיוושע מכך, שכן אין היא בגדר מי שמחזיק במשאית " נגד רצונו" או " ללא רצונו". " משהנתבעת לא מחתה על השארת המשאית בחצריה - משמע כי זו לא נעשתה כנגד רצונה או ללא רצונה" (סעיף 80 לפסק הדין).

ג.          אחריותה של המערערת מכח היותה "שומר שכר" היא לאבדן הנכס או נזקו. כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של ההחזקה, או אז פטור השומר אם אובדן הנכס או נזקו, נגרמו שלא ברשלנותו סעיף 2.2 (2).

בית המשפט פנה איפוא לשאלה האם התרשלה המערערת בשמירה על המשאית. בפסק הדין נקבע כי על המערערת היה להכניס את המשאית אל תוך אולם הייצור שהוא ממוגן יותר מהחצר שהיתה אמנם מגודרת ונעולה במנעולים. אך לא היה זה סטנדרט הזהירות הראוי . בנסיבות אלה התרשלה המערערת. שכן היה עליה לצפות כי המשאית תגנב מחצריה וסביר להניח כי המשאית לא היתה נגנבת לו היתה בתוך אולם הייצור בהיותו ממוגן יותר.

ד.         לסוגית האשם התורם של חברת החשמל סבר פסק הדין כי על המערערת היה להוכיח היכן היתה חברת החשמל מחנה את המשאית באותו סופשבוע. לא הובאה על ידה כל ראיה בענין זה. על אף שפסק הדין עמד על התנהגותה של חברת החשמל, אופן השארת המשאית בחצרי המערערת, העדר ביטוח, העדר הוכחה היכן היתה המשאית חונה אילו לא הושארה בחצר המפעל, העדר הזמנת עבודה ובכלל, מצא בית המשפט כי אין באלה כדי להטיל  כל אחריות על חברת החשמל.