פסק-דין בתיק ע"א 21280-03-12

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ש' רנר), בגדרו קיבל בית המשפט קמא באופן חלקי את תביעת המשיבה וחייב את המערערת לשלם למשיבה סכומים נוספים על אלה שכבר שולמו לה בגין עבודות שביצעה המשיבה עבור המערערת.

אין חולק כי בין הצדדים נחתם הסכם ביום 24.2.02 לצורך ביצוע עבודות ניקוז ובניית סכרון בנחל שורק. העבודות התמשכו מעבר לצפוי, ובחודש פברואר 2003, כאשר כמעט והושלמו העבודות, נשטף חלק ממשי מהן בעקבות שיטפון שפקד את הנחל. שמאי מטעם חברת הביטוח של המשיבה העריך את הנזקים בסכום של 913,509 ש"ח כולל מע"מ, ולמשיבה שולם על ידי המבטחת סכום של 597,264 ש"ח. המערערת טענה כי המשיבה הפרה את ההסכם שבין השתיים, שבמסגרתו נקבע, בסעיף 19(2)(ג), כי המשיבה תוציא פוליסת ביטוח שתכלול תנאי לפיו כספי הביטוח ישולמו ישירות למערערת, וכן נקבע בו, בסעיף 19(7), כי כספי הביטוח ישולמו למשיבה רק לאחר שמהנדס מטעם המערערת יאשר שהתיקונים בוצעו כנדרש. המערערת הבהירה כי על פי סעיף 17(3) להסכם, חייבת היתה המשיבה לתקן על חשבונה כל נזק שנגרם לעבודות "מכל סיבה שהיא לרבות שיטפונות", וכי גם לפי סעיף 19(7) הנ"ל אמורה היתה המשיבה לשאת בהפרש שבין עלות השבת המצב לקדמותו לבין הסכום שיתקבל מטעם המבטחת. לטענת המערערת, לא השיבה המשיבה את המצב לקדמותו, ולפיכך התעשרה שלא כדין בכך שקיבלה את תגמולי הביטוח שהיו אמורים להיות משולמים למערערת. עוד טענה המערערת, כי הסכומים ששולמו למשיבה עבור כלל העבודות שביצעה שיקפו את מכלול העבודות, הן אלה שבוצעו קודם לשיטפונות והן אלה שבוצעו לאחר השיטפונות ולאחר שהוחלט על שינוי במתווה העבודות לצורך חסכון בעלויות שיקום המצב. לפיכך טענה המערערת כי אין היא חבה דבר למשיבה.

בית המשפט קמא מינה מומחה מטעמו לצורך בחינת העבודות שבוצעו בפועל ועלויותיהן. בפסק דינו ציין בית המשפט קמא, כי מסעיף 14 לתצהירו של העד מטעם המערערת עולה כי בוצעה תכנית חלופית ו"בדרך זו קטנו נזקי סחראי על ידי כך שאמנם היה עליה לבצע פעם נוספת עבודות בהיקף המקורי (X) ואולם מנגד קיבלה על כך פיצוי מחברת הביטוח, נחסכה ממנה העלות האדירה של השבת המצב לקדמותו ונוספו לה רווחים בגין העבודות הנוספות (Y)". בית המשפט קמא הבהיר כי לשיטת שני הצדדים גם יחד "עולה כי היה צורך בביצוע עבודות שכבר בוצעו פעם נוספת, אלא שעל כך קיבלה התובעת את תגמולי הביטוח". על בסיס קביעה זו המשיך בית המשפט קמא ובחן את החשבונות שהוגשו למערערת. הוא קבע כי ההפרש בין חשבון 7 לחשבון 8 נמוך במידה ניכרת מתגמולי הביטוח, כי על פי עדות המומחה היה צורך "לבצע כמעט את כל העבודות פעם נוספת", וכי מסקנה אחרונה זו נובעת גם מעדותו של העד מטעם המערערת. בית המשפט קמא הבהיר כי חשבון 7 סובב את העבודות שבוצעו קודם לשיטפון, וחשבון 8 עוסק אך ורק בעבודות הנוספות. מאחר והעבודות שבוצעו קודם לשיטפון בוצעו כמעט כולן פעם נוספת, ומכל מקום שולמו כנגדם תגמולי הביטוח גם לשיטת המערערת, הגיע בית המשפט קמא לכלל מסקנה לפיה על המערערת לשלם למשיבה את ההפרש שבין חשבון 7 לחשבון 8, שהוא המשקף את ביצוע העבודות הנוספות.

המערערת טוענת כי בית המשפט קמא נקלע לכלל טעות במישור העובדתי, כאשר סבר כי המומחה מטעמו אישר שהעבודות בוצעו מחדש. כן טענה כי למעשה היה על בית המשפט קמא לקבוע כי המתווה החדש חסך כסף רב, והמשיבה לא היתה זכאית לכל תשלום נוסף מעבר לאלה ששולמו לה. לשיטת המערערת, משהפרה המשיבה את החוזה ולא הוציאה פוליסת ביטוח על שם המערערת, הרי שעבר אליה הנטל להוכיח כי אכן ביצעה את העבודות בגינן שולמו תגמולי הביטוח, ומאחר והמשיבה לא הוכיחה ביצוע עבודות אלה, הרי שהיה מקום לנכות את תגמולי הביטוח מהסכומים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא. לעניין זה ציינה המערערת, כי המומחה הבהיר בעדותו שלא הוגשו לו "תכניות עדות", ובהעדרן של אלה לא ניתן לקבוע במדויק אילו עבודות בוצעו על ידי המשיבה.

בדיון שהתקיים היום הסכים ב"כ המערערת שכוונת הצדדים להסכם לא היתה להביא למצב בו תתעשר המערערת על חשבון פוליסת הביטוח שהוציאה המשיבה, וכי כל כוונת הצדדים לא היתה אלא להביא לכך שבמקום שיהיה צורך בתיקון נזקים תעמוד לרשות המערערת יתרה כספית מספקת לביצוע התיקונים למקרה שהמשיבה לא תוכל לבצעם. ב"כ המערערת טען, עם זאת, כי הדברים שנאמרו בסעיף 26(ב) לכתב ההגנה ובסעיף 14 לתצהיר מטעם המערערת, אינם מהווים הודאה בכך שתגמולי הביטוח נזקפים כנגד השבת המצב לקדמותו והמשיבה זכאית לתמורה בגין כל העבודות הנוספות שביצעה ללא קיזוז תגמולי הביטוח. 

בסעיף 26(ב) לכתב ההגנה טענה המערערת כי "אשר לתמורה - בגין עבודות עד להיקף של X מ"ק אין התובעת זכאית לתמורה כלשהי, שכן התובעת כבר [זוכתה] בגין כך ועלות הביצוע פעם נוספת חלה על התובעת, מה גם שהתובעת קיבלה בגין כך פיצוי מחברת הביטוח!!! יחד עם זאת תהא התובעת זכאית לתמורה נוספת בגין העבודות בהיקף Y במידה ובוצעו כיאות ואושרו על ידי הנתבעת". טענה דומה העלה המצהיר מטעם המערערת, בסיפא לפסקה השנייה לסעיף 14 לתצהירו. מכאן, שגם לשיטת המערערת המשיבה אינה זכאית לתשלומים בגין חזרה על העבודות שבוצעו על ידה עד לשיטפון, שהרי כנגד אלה, בין היתר, יש לזקוף את הפיצוי שקיבלה מהמבטחת. בד בבד הודתה המערערת בכתב ההגנה ובתצהיר, כי המשיבה זכאית לתמורה נוספת עבור העבודות שבוצעו מעבר לעבודות שבוצעו עד למועד השיטפון.

בית המשפט קמא קבע, כאמור, כי המשיבה ביצעה שנית את העבודות שבוצעו טרם השיטפון, ולכל הפחות ביצעה את חלק הארי שלהן. בכך למעשה הודה גם המצהיר מטעם המערערת. מכאן, שהמשיבה היתה זכאית לקבל את כספי הביטוח חלף ביצוע העבודות הללו על ידה. כאמור, גם לשיטת המערערת שולם למשיבה תשלום עבור ביצוע עבודות אלה באמצעות הפיצוי לו זכתה מחברת הביטוח. המערערת הסכימה בכתב ההגנה כי המשיבה זכאית לתשלום עבור העבודות הנוספות. מכאן, שעל המערערת לשלם למשיבה את ההפרש שבין אותן עבודות שבוצעו עד למועד השיטפון לבין העבודות הנוספות שבוצעו לאחר מכן, שלא נטען בכתב ההגנה שכנגדן יש לזקוף את תגמולי הביטוח, ולמעשה נטען היפוכו של דבר. משכך הם פני הדברים, הרי שהמשיבה היתה זכאית לתשלום עבור העבודות הנוספות, כפי שקבע בית המשפט קמא.

בשולי הדברים נעיר, כי גם לגופו של עניין קשה להלום את טענת המערערת לפיה כל העבודות שבוצעו לאחר השיטפון מסתכמות בסכום הזעום למדי של ההפרש בין חשבון 7 לחשבון 8. הפרש זה, של כ-235,000 ש"ח, כולל בין היתר תוספת שיגומים שעלותה 119,000 ש"ח, ומכאן שעבור כל יתר העבודות שולם סכום של כ-115,000 ש"ח. לא למותר לציין כי העד מטעם המערערת טען שהמתווה החדש של העבודות חסך כ-700,000 ש"ח מהעלות הכוללת של העבודה הכוללת את העבודות שבוצעו קודם לשיטפון, כאשר העלות הכוללת היא כ-900,000 ש"ח. נציין כי העד מטעם המערערת התקשה להצביע על עבודות שבוצעו לפני השיטפון ושהמשיבה לא חזרה על ביצוען לאחר השיטפון, ותשובותיו לגבי הפער בין העבודות בתכניות החדשות לאלה שבתכניות הישנות היו מאולצות למדי, כפי שעולה מקריאת הפרוטוקול. מכאן שלשיטתו חזרה המשיבה על ביצוע עבודות שטרם השיטפון עלותן היתה כ-700,000 ש"ח, ועבור אלה שולם לה סכום של כ-115,000 ש"ח.

על רקע כל האמור לעיל, אנו מורים על דחיית הערעור.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25,000 ש"ח.

העירבון שהפקידה המערערת יועבר למשיבה.

המזכירות תשלח עותקים מפסק הדין לבאי-כח הצדדים.

ניתן היום,  י"ט תמוז תשע"ב, 09 ביולי 2012, בהעדר הצדדים.