השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' קרת-מאיר) בפר"ק 1711-09 מיום 21.12.2009 אשר הורה על פירוקה של המערערת.
העובדות הצריכות לעניין וההליך לפני בית המשפט המחוזי
1. המערערת נרשמה כעמותה ביום 3.5.1988. מטרותיה, כעולה מתעודת הרישום שהונפקה, הינן:
"הקמת וניהול מוסדות תורניים, גני ילדים, ת"ת, ישיבות, כוללים להוראה ובתי מדרש תחת נשיאותו של כ"ק מרן האדמו"ר מנדבורנא הרה"צ רבי ישכר בער (דב) רוזנבוים שליט"א. ארגון והקמת מוסדות גמילות חסד לצרכים שונים."
2. ביום 1.4.2009 הגיש רשם העמותות, בהתאם לסמכותו על פי סעיף 50 לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות), בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו המורה על פירוקה של המערערת וזאת בשל העילות המנויות בסעיפים 49(1) ו- 49(5) לחוק.
3. במסגרת הבקשה עמד הרשם על ממצאי דו"ח בדיקת עומק לגבי פעילות העמותה שנערכה על ידי רואה חשבון שמונה מטעמו. בדו"ח, אשר הוגש ביום 31.8.2006, נכללו הממצאים הבאים:
(א) על אף הצהרתה של המערערת כי עד לתום שנת 2003 לא ביצעה כל פעילות כספית, חולקו מלגות בסך של 4,500 ש"ח בחודש ינואר 2003. בדיקת עניין זה מול המערערת העלתה כי על אף טענתה כי המלגות חולקו מתרומות, לא נמצאו כל הכנסות מתרומות במאזן הבוחן במהלך שנת 2003. בנוסף על אף הצהרתה האמורה, נכון לתחילת שנת 2003 עמדה לזכותה יתרת זכות של מעט מעל 4,000 ש"ח בחשבון הבנק שלה;
(ב) חברי ועד המערערת וחברי ועדת הביקורת, בהתאם לפרוטוקולים של העמותה, לא נבחרו בפועל כחברים במוסדות אלו וקיים ספק האם האסיפות הכלליות בהן נבחרו החברים התקיימו בפועל;
(ג) בשנת 1988 קיבלה המערערת מגרש ללא תמורה מעמותה אחרת, אשר עליו נבנה מבנה (להלן: המבנה) על ידי חברה אשר מתנהלת נגדה חקירה של אגף המכס והמע"מ ברשות המסים (להלן: החברה). למרות שעל פי ההסכם בין המערערת לחברה תמורת בניית המבנה החברה הייתה רשאית להשתמש במבנה עד לתום שנת 2003, היא לא עשתה כן והיא נמחקה בשנת 1997 והשימוש במבנה נעשה על ידי עמותת "מוסדות נדבורנה", כאשר לטענתה של זו המבנה הועמד לרשותה עקב תשלומים ששולמו על ידה לחברה בין השנים 1994-1992 שאיפשרו את השלמת בניית המבנה;
(ד) לא הוגשו דוחות כספיים של המערערת לשנת 2003 חתומים על ידי שני חברי ועד העמותה כנדרש על פי חוק העמותות.
4. רשם העמותות הוסיף ועמד על כך כי רואה החשבון סבר כי מתעורר חשד לניהול לא תקין של המערערת, ובכלל זאת אי דיווח על הכנסות והוצאות וניהול מוסדות העמותה שלא בהתאם לחוק העמותות. כן הוסיף הרשם ועמד על קביעת רואה החשבון כי החל משנת הקמתה, העמותה אינה מקיימת פעילות כספית וכי במבנה שבבעלותה עושה שימוש עמותה אחרת ללא קבלת כל תמורה וכן על קביעתו כי נכון למועד סיום הבדיקה לא הושלמה העברת המסמכים הנדרשים על פי סעיף 38 לחוק העמותות. הרשם עמד על כך כי נוכח האמור, המלצת רואה החשבון הייתה לפעול לפירוק העמותה.
5. על רקע זה, תוארה בבקשת הפירוק ההתכתבות בין רשם העמותות לבין המערערת, לרבות ההודעה שנמסרה למערערת על אי הנפקת "אישור ניהול תקין" והתראה שנמסרה לה לפני הפנייה לבית המשפט המחוזי. על יסוד המתואר לעיל, נטען כי המערערת פועלת בניגוד למטרותיה ובניגוד לחוק וכי מן הצדק להורות על פירוקה.
6. המשיב 2, משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ (להלן: אגף המכס והמע"מ), הודיע על כוונתו להצטרף לבקשת הפירוק בהתאם לסעיף 8 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987. בהודעה נטען כי לחברה חוב במע"מ מאחר שהיא ניכתה תשומות בגין בנית המבנה, על אף שלמעשה לא קמה לה כל זכאות לכך. בעניין זה נטען כי היה על המערערת לבנות בעצמה את המבנה, אך היא בחרה לעשות כן באמצעות החברה על מנת שתוכל לנכות תשומות בניה ולקבל החזרים. נטען כי שומת החוב חלוטה לאחר שמוצו ההליכים המשפטיים כנגד החברה וניתן פסק דין שקיבל את טענות המשיב 2, באשר לחוב החברה. כמו כן נטען כי החברה אינה פעילה, החוב לא שולם ואין לחברה נכסים היכולים לשמש לפירעון החוב. משכך, מסר אגף המכס והמע"מ הודעה לעמותה, בהתאם לסעיף 106(ה) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף), כי בכוונתן לחייבה בחוב החברה, וכי למערערת ניתנה האפשרות להציג את השגותיה על כך. עוד צויין כי העברת הנכס למערערת מעמותת "אור חיים" לא הסתיימה ברישום בעלותה במרשם המקרקעין וכי נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין לטובת אגף המכס והמע"מ.
7. לשם השלמת התמונה, יצויין כי לאחר חילופי מכתבים בין אגף המכס והמע"מ לבין המערערת, הוגשה ביום 5.3.2008 המרצת פתיחה נגד המערערת בה התבקש בית המשפט להצהיר כי אגף המכס והמע"מ זכאי למימוש הזכויות במבנה בגין חובותיה של החברה. המרצת פתיחה זו נמחקה, ביוזמת אגף המכס והמע"מ, לטענתו בשל שינויים שנערכו אצל רשם המקרקעין ברישום החלקה הרלבנטית. כן נטען כי לנוכח הגשת בקשת הפירוק, נמנע אגף המכס והמע"מ לנקוט שוב בהליך של המרצת פתיחה, ובמקום זאת הצטרף לבקשת הפירוק.
8. לפני בית המשפט המחוזי, טענה המערערת כי היא פועלת לקידום מטרותיה באמצעות מתן הרצאות ושיעורים לחברי הקהילה ומתן שיעורים פרטיים לנוער. נטען כי מדובר בפעילות סדירה המתקיימת במבנה באמצעות מתנדבים. כן נטען כי השימוש שעושה עמותת "מוסדות נדבורנה" במבנה הוא למטרות ישיבה גדולה, ישיבה קטנה וחדר אך כי אין בשימוש זה כל פסול שכן עמותה זו שילמה לחברה את הסכומים שנדרשו לשם השלמת הקמת המבנה והשימוש שהיא עושה במבנה הוא על רקע זה. עוד נטען כי לאחר הגשת הבקשה, הוגשו לרשם העמותות כל המסמכים אותם דרש ושהיה עליה להגיש בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק העמותות וכי אין בפיגור בהגשתם כדי להקים עילה לפירוקה. באשר לטענות שהעלה אגף המכס והמע"מ, נטען כי המערערת אינה חייבת בחוב הנטען.
9. המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי, תמך בבקשת הפירוק הן מאחר שסבר כי מן הבקשה עולה כי העמותה אינה מקיימת את מטרותיה והן מאחר שמן הבקשה עולה כי את מרבית פעילותה מבצעת העמותה באמצעות עמותת "מוסדות נדבורנה".
10. במהלך הדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי התברר כי אכן המערערת השלימה את הגשת המסמכים על פי סעיף 38 לחוק העמותות. יחד עם זאת, רשם העמותות עמד על בקשתו מן הטעם שהמערערת אינה מקדמת את מטרותיה. לעניין זה הדגיש רשם העמותות בטענותיו כי המבנה משמש לפעילות של עמותה אחרת; כי פעילותה של המערערת מסתכמת בהעברת שיעורי תורה, מטרה שאינה נמנית על מטרותיה, וכי שיעורי התורה הנ"ל מועברים על ידי ארגון אחר ולא על ידי המערערת.
החלטתו של בית המשפט המחוזי