השופטת מ' נאור:
1. נגד חברה ניתן צו הקפאת הליכים לפי סעיף 350(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999. הצו בוטל, בלא שנעשה הסדר נושים. לחברה מונה כונס נכסים על פי אגרות חוב, שמונה מאוחר יותר גם כמפרק של החברה. ערעור זה עניינו קיזוז חובות בין החברה לבין חייב שלה שהוא גם נושה. הערעור מעורר שאלות חדשות שטרם נדונו בפסיקתו של בית משפט זה. הצורך להכריע בשאלות האמורות מתעורר עקב חסר בהוראות סטטוטוריות ברורות בעניין סעיף 350 לחוק החברות, חסר עליו חזר והתריע בית משפט זה.
ההליך ופסק דינו של בית המשפט המחוזי
2. חברת אוקיינוס שירותי נופש בע"מ (להלן - החברה), הנמצאת היום בכינוס נכסים ופירוק, ניהלה עד קריסתה עסק של מתן שירותי נופש. במהלך פעילותה שילמו לה חלק מלקוחותיה בכרטיסי אשראי של חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן - כ.א.ל. או המערערת). התמורה המתקבלת מהלקוחות אמורה להיות מועברת על-ידי המערערת לחשבון החברה בבנק לאומי. במהלך פעילותה שיעבדה החברה את נכסיה, כולל את זכותה לקבל כספים מכ.א.ל., לטובת הבנק.
3. החברה הגישה ביום 18.6.00 בקשה להקפאת הליכים כאמור בסעיף 350(ב) לחוק החברות, ובו ביום ניתן צו הקפאה. לחברה מונה נאמן. ואולם, ניסיונות ההבראה לא צלחו, לא נעשה הסדר נושים וביום 17.8.00 בוטלה ההקפאה. ביום 21.8.00 הוגשה בקשה לאכיפת שעבודים ויומיים לאחר מכן מונה כונס נכסים; ב-15.11.00 מונה הכונס גם כמפרק זמני/ ביום 12.3.01 ניתן צו פירוק והכונס מונה כמנהל מיוחד.
4. אין חולק על כך כי ביום מתן צו הקפאת ההליכים החזיקה כ.א.ל כספים של החברה, וגם לאחר הצו המשיכה לקבל כספים מלקוחות עבור החברה. לאחר מתן הצו האמור ואף לאחר ראשית הליכי הכינוס המשיכה כ.א.ל לפעול בחשבון החברה בבנק וחייבה אותו בחיובים שונים. לדבריה עשתה כן בשל "אילוץ טכני". מנגד השיבה כ.א.ל כספים ללקוחות שונים של החברה כפי שחייבת היתה לעשות על פי הוראות סעיפים 9 ו-10 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986.
5. לאחר מינויו של הכונס כמפרק הוא פנה לבית המשפט של פירוק וביקש שכ.א.ל תעביר לו את הסכומים שעמדו אצלה לרשות החברה מעת מתן הצו להקפאת הליכים. כ.א.ל. טענה מצידה כי היא זכאית לקזז מהסכומים האמורים את הנזקים שנגרמו לה עקב העובדה שהשיבה סכומים ללקוחות בגין העיסקאות, כפי שהייתה חייבת לעשות מכח הוראות חוק כרטיסי חיוב.
6. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' אלשייך) עמד על כך שבהקשרים שונים יצרה הפרקטיקה השיפוטית שילוב בין דיני הסדר נושים למטרת שיקום לבין דיני הפירוק, כשדיני הפירוק מהווים מקור להשלמת החסרים בדיני הסדר נושים (ראו ע"א 3911/01
זהר כספי ואח' נ' שלמה נס - רו"ח, פ"ד נו(6) 752, 761). במסגרת זו קבע בית המשפט כי ממועד צו הקפאת ההליכים ואילך חל הדין המיוחד של סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, אשר דוחה מלפניו את דין הקיזוז הכללי, ומתנה את הקיזוז בשורה של תנאים המותאמים למצבי חדלות פירעון. בית המשפט ציין כי אפשר וסעיף 53 לחוק החוזים, הקובע את דיני הקיזוז הכלליים, היה ממשיך לחול אילו תמה תקופת הקפאת ההליכים בהבראה והחברה היתה שבה לתפקד כגוף עסקי רגיל, אלא שלא כך הוא כאשר הקפאת ההליכים נכשלה והחברה נכנסת להליכי פירוק: בקשה להקפאת הליכים מטעם החברה לשם השגת הסדר נושים היא למעשה בגדר הצהרה של החברה בדבר מצב של חדלות פרעון. דין זה אינו משתנה אם בין תום תקופת ההליכים לפירוק עברה תקופה קצרה בה היתה החברה בכינוס נכסים בלבד. על כן, יש "להקפיא" את תמונת המצב הפיננסי בין הצדדים נכון ליום מועד מתן צו הקפאת ההליכים. על כ.א.ל, שהחזיקה כספים אותם חייבת היא לחברה, להעבירם לחברה, וזאת כאשר היא רשאית לקזז אך ורק את הסכום המגיע לה מהחברה נכון "למועד הקובע", הוא מועד צו הקפאת ההליכים. נזקים שהתגבשו
לאחר צו הקפאת-ההליכים כגון כספים שכ.א.ל נאלצה להעביר למחזיקי כרטיסים לאחר מתן צו ההקפאה (וזאת להבדיל מסכומים שמעולם לא שולמו לה בשל ביטול עסקאות טרם חיוב חשבונם של מחזיקי הכרטיסים) -
לא היתה כ.א.ל זכאית לקזז מהסכומים שבידיה. בודאי שאין היא זכאית לקזז כספים בהם חייבה את חשבון החברה בבנק על דעת עצמה בשל מה שכינתה "אילוץ טכני" (ובית המשפט ציין כי מהותו של אותו "אילוץ טכני" לא הובהרה). הסיבה לכך שהערכאה הראשונה בחרה את מועד הקפאת ההליכים כמועד הקובע לצורך קיזוז היא שמאותו רגע החברה עוברת למשטר חדש בכל הנוגע לפרעון חובות. נושים אחרים, שאין להם אפשרות קיזוז, אינם יכולים עוד לתבוע את החברה ולהיפרע ממנה; החברה עוברת למשטר חדש בו שולטות הוראות קוגנטיות. והכל, כמובן, אם לא חזרה החברה למצב סולבנטי.
7. בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שסעיפים 9 ו-10 לחוק חיוב כרטיסי אשראי מאלצים את כ.א.ל להשיב ללקוחות כספים עבור עסקאות בהן לא התקבלה תמורה מהחברה (וכך נעשה בענייננו לאחר מתן צו ההקפאה) איננה משנה את התמונה. הסעיפים האמורים, כך נקבע, נועדו להגן על הלקוחות ולא על מנפיקת כרטיסי האשראי.
הערעור
8. המערערת תוקפת את ההחלטה האמורה ובפיה מספר טענות: לטענתה שגה בית המשפט בקביעתו כי דין צו הקפאת הליכים כאמור בסעיף 350(ב) לחוק החברות, התשנ"ו-1999 הוא כדין צו פירוק או צו כינוס נכסים; בתקופת ההקפאה זכאית היתה המערערת, לטענתה, לקזז חובות; לחלופין - וגם בהנחה שהמועד הקובע הוא יום מתן צו הקפאת ההליכים - החוב ללקוחות מקורו בעסקאות שנעשו לפני מתן צו האמור (אף שפניית הלקוחות היתה לאחר הצו), ועל כן הסכומים ששילמה לאחר הצו ללקוחות ניתנים לקיזוז.
יצויין כי בערעור מעלה המערערת טענה נוספת (אותה מציגה היא דווקא כטענה ראשונה) ולפיה הבעלות בתקבולים המגיעים לחברה עברה לבנק לאומי: החברה נתנה למערערת הוראות בלתי חוזרות להעביר את הכספים אך ורק לבנק לאומי ועל כן בנק לאומי הוא הנושה של המערערת, והתקבולים אינם חלק מן המסה העומדת לחלוקה לנושים. טענה זו לא הועלתה בערכאה הראשונה, ובצדק טוענת החברה כי המערערת אינה יכולה לעלותה בערעור (ראו והשוו ע"א 3966/01
יהושע
TBWA
פרסום ושיווק נ' בון מארט (טרם פורסם; פיסקה 7 לפסק הדין).
א. האם חלים דיני הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל כשלא הושג הסדר נושים, החל ממועד צו הקפאת ההליכים?
9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, דעתי היא כי יש להשיב על השאלה שבראש פרק זה
בשלילה.
10. צו הקפאת ההליכים בענייננו היה קצר מועד. הוא בוטל, והסדר נושים לא הושג. החברה גם לא שבה לתפקוד רגיל. כעקרון, ועל כך עמדה הערכאה הראשונה, צווי הקפאת הליכים מונעים מנושים החל ממועד זה להגיש תביעות נגד החברה ולהיפרע ממנה.
11. הגשת בקשה לפשרה או להסדר תכליתה היא
להבריא את החברה, ולא להביא לפירוקה. אלא שניסיון החיים מלמד, שלא אחת סופם של הליכי פשרה או הסדר הוא כישלון, ומעבר לפירוק. בענייננו, כאמור, הליכי ההבראה כשלו בשלב מקדמי, בלא שהושג אפילו הסדר נושים. מה הם דיני הקיזוז במקרה זה? החברה תומכת בקביעתו של בית המשפט כי המועד הקובע הוא מועד צו הקפאת ההליכים וממועד זה חל סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. המערערת טוענת כי המועד הקובע הוא מועד מינויו של הכונס על פי אגרת החוב.
12. לא הרי קיזוז לפי דיני פשיטת הרגל ופירוק כהרי קיזוז מול חברה סולבנטית. כשהחברה סולבנטית חלים דיני הקיזוז הרגילים, ובהם סעיף 53 לחוק החוזים. בהליכי פשיטת רגל ופירוק חברות חל דין מיוחד, הקבוע בסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל. היטיב לתאר את הסוגיה, המשנה לנשיא ש' לוין בפסק הדין השלישי (כרונולוגית)
בפרשת הספקה - ע"א 4548/91, ע"א 1621/92, ע"א 767/93
משקי עמק הירדן אגודה מרכזית חקלאית שיתופית בע"מ נ' הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ, פ"ד נג(4) 8(להלן - פסק הדין השלישי בפרשת
הספקה). המשנה לנשיא עמד שם, בבחינת כל התורה על רגל אחת, הן על מהותו של דין הקיזוז המיוחד והן על סוגיית המועד הקובע:
"
הדין החל על הקיזוז, המועד הקובע שבו יש לערוך את הקיזוז והתנאים להחלתם של דיני הקיזוז לפי הדין הכללי
שתיים הן הוראות הקיזוז הבאות בחשבון במקרה שלפנינו: הוראת סעיף 53 לחוק החוזים והוראות סעיף 74 לפקודה, ולא הרי זו כהרי זו - מטרת הסעיף הראשון היא למנוע תביעות הדדיות, ואילו מטרת הסעיף השני היא למנוע אי-צדק העשוי להגרם עקב פשיטת הרגל, שאחד הצדדים לעסקה יזכה במלוא חובו, ומשנהו אך בדיבידנד על חובו הנגדי: ע"א 41/68 קופלמן נ' הנאמן בפשיטת-רגל של מאיר גרבר, בעמ' 22 (אך ראה הערות הבקורת של השופט גולדברג בענין זה: ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים באמריקה).
בהיות סעיף 74 לפקודה דין מיוחד דוחה הוא מפניו, כל אימת שהוא חל, את סעיף 53 לחוק החוזים; ע"א 4752/92 מקט בע"מ ע"י כונס הנכסים נ' החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ; לעומת זאת, כל אימת שעמדה זכות קיזוז לפלוני לפני פשיטת הרגל, אין היא נשללת ממנו עם פשיטת הרגל: ע"א 522/72 מדינת ישראל נ' כונס נכסים של וולטקס צמרון בע"מ. המועד הקובע לזכות הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודה הוא, לענין דיני פשיטת הרגל, מועד צו הכינוס, אך אין זה הכרחי שזמן פירעון החובות נושא הקיזוז כבר יגיע ביום מתן צו הכינוס או שסכום החוב יהיה ידוע באותו יום. ע"א 41/68 הנ"ל; ע"א 393/69 הנאמנים לנכסי חיים דרוקר בפשיטת רגל נ' א' סולני ושות' בע"מ. הוראות אלו טעונות התאמה לדיני הפירוק
ונפסק שהמועד המקביל לצו הכינוס בדיני הפירוק הוא מועד צו הפירוק ולא מועד הגשת הבקשה לפירוק: ע"א 5005/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' בית יצחק-שער חפר, אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ, בעמ' 463. אם בוצעה פעולת קיזוז לפני התאריך האמור חלה עליה איפוא הוראת סעיף 53 לחוק החוזים. לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו גם חיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת ובלבד שהם חיובים קצובים והגיע מועד פרעונם..." (
שם, בעמ' 17).