השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ש' גדות) בת"א 2369/99, ת"א 1920/00, ת"א 2109/00 ו-ת"א 2467/00 מיום 26.1.2009, במסגרתו נתקבלה תביעה כספית שהגישו המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) נגד המערערים ונגד המשיבה 7 שהינה משיבה פורמאלית (להלן: זהבה), כך שהמערערים וזהבה חויבו ביחד ולחוד לשלם למשיבות סכום בשקלים השווה לסך של 5,606,906 מארקים גרמניים (מ"ג), כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה כדין.
העובדות על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי
1. התביעה הראשונה העומדת במוקד הערעור נסבה על החוב הכספי הנטען של המערערת 1 (להלן: מיס אל) למשיבות (להלן: התביעה הכספית). מקורו של חוב זה הוא בסחורה אותה סיפקו המשיבות - שהינן חברות (יחד עם משיבות 4-3) בקונצרן אירופי העוסק בעיצוב, ייצור ושיווק של אופנת נשים - בשנים 1999-1998 למערערת 1, שהייתה זכיינית של הקונצרן והפיצה את מוצרי הקונצרן בחנויותיה. המערער 2 (להלן: אורי) וזהבה הם בעלי המניות של המערערת 1 והם ערבים לחובותיה למשיבות. תביעתן של המשיבות נגד המערערים ונגד זהבה הוגשה ביום 28.8.1999 בהליך סדר דין מקוצר, כאשר טענת ההגנה של המערערים ושל זהבה הייתה כי חובם למשיבות נפרע, כיוון שהסכומים ששולמו על ידם למשיבות בתקופה הרלוונטית עלו על גובה החוב. טענת המשיבות בהקשר זה הייתה כי אותם סכומים נזקפו על חשבון חובות עבר, ואין הם נוגעים לסכום הנתבע על ידן. הצדדים הגישו מטעמם חוות דעת חשבונאיות ערוכות על ידי רואי חשבון.
2. ביום 1.3.2000 הגישו המשיבות 4-1 תביעה כנגד המערערים לצו מניעה קבוע ולפיצוי, בגין שימוש לא מותר בסימני המסחר של הקונצרן (להלן: תביעת סימני המסחר).
3. ביום 26.6.2000 הגישה מיס אל תביעה כספית על סך 1,031,599 ש"ח כנגד המשיבים 6-5, להשבת הכספים אותם שילמה מיס אל למשיבה 6 (להלן: חברת פאונטיין) ו/או למשיב 5, הבעלים והמנהל של הקונצרן ובעל השליטה בחברת פאונטיין (להלן: נתן), על בסיס התחייבותו כי חשבונה של מיס אל אצל רשם החברות יזוכה בגין סכומים אלו, התחייבות אשר לטענתה לא קוימה (להלן: תביעת פאונטיין).
4. ביום 6.9.2000 הגישה מיס אל תביעה כספית נוספת, על סך 10 מיליון ש"ח כנגד נתן והמשיבות בגין הנזקים שנגרמו ו/או ייגרמו לה כתוצאה מאי אספקת הסחורה במועדה (להלן: תביעת הפיצויים).
5. הדיון בכל התביעות הנ"ל אוחד בבית המשפט המחוזי וכן מונה רו"ח יחזקאל פלומין כמומחה מטעם בית המשפט, לבירור המחלוקות הכספיות והחשבונאיות שבין הצדדים (להלן: המומחה).
6. זהבה הינה בעלת מניות במיס אל ובשנותיו הראשונות של ההליך הייתה בחזית אחת עם מיס אל ועם אורי וטענה, יחד עמם, כי החוב למשיבות נפרע. בתחילת שנת 2006 שינתה זהבה את עמדתה והודתה בחוב, בטענה כי הולכה שולל על ידי אורי (שהיה בן זוגה), אשר גרם לה להאמין כי החוב נפרע.
הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
7. בכל הנוגע לתביעה הכספית קבע בית המשפט המחוזי כי העיקרון של זקיפת תשלומים על חשבון חשבונות קודמים חל ביחסים בין הצדדים ודחה את טענת המערערים כי החוב למשיבות נפרע מהטעם שבשנים 1999-1998 שולם למשיבות סכום העולה על סכום החוב. משכך, ערך בית המשפט המחוזי, על סמך חוות דעת המומחה שמונה מטעמו ועל סמך העדויות השונות שנשמעו בפניו, בירור מקיף של ההתחשבנות הכספית בין הצדדים, והגיע בסופו של יום למסקנה כי חובם של המערערים ושל זהבה למשיבות עומד על סכום השווה ל-5,606,906 מ"ג (שישולם בשקלים), בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
8. נקודת המוצא להתחשבנות שבין הצדדים בחוות דעתו של המומחה הייתה, בהסכמת הצדדים, תמצית התנועה הכספית לתקופה שבין חודש נובמבר 1994 לבין חודש יולי 1999. המומחה לא הכריע בשאלת חובם של המערערים למשיבות נכון ליום 15.11.1004 (להלן: יתרת הפתיחה), הגם שציין כי זו מסתכמת לכל הפחות בסך 1,694,434 מ"ג. המומחה הותיר את ההכרעה בדבר גובה יתרת הפתיחה להכרעתו של בית המשפט המחוזי, שדחה את טענת המערערים כי הדיון ביתרת הפתיחה מהווה הרחבת חזית, קיבל את טענת המשיבות כי שיעור יתרת הפתיחה הוא 4,331,671 מ"ג ודחה את הטענה כי זו נפרעה. בית המשפט המחוזי אף דחה את טענת המערערים לפיה יש להפחית מיתרת הפתיחה הלוואה (בצירוף ריבית) בסך 1,849,000 מ"ג ואת טענתם לפיה סכומי כסף ששולמו על ידם במזומן למשיבות לא נוכו מן החוב ולא נרשמו.
9. המומחה קבע בחוות דעתו כי החוב המצטבר החל מיום 15.11.1994 ועד לסוף חודש יולי 1999 עומד על סך 958,468 מ"ג לטובת המשיבות. מסכום זה הופחת, בזיכוי על תנאי, הסכום שנתבע על ידי המערערים בתביעת פאונטיין (316,766 ש"ח), אך לאחר שנדחתה תביעת פאונטיין (כאמור להלן), בוטל הזיכוי האמור.
10. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערים בתביעת פאונטיין, בקובעו כי מיס אל לא הוכיחה את טענתה לפיה ניתנה התחייבות מצד נתן כי חלקה של חברת פאונטיין ברווחי מכירת מניות חברת דרעד בע"מ על ידי מיס אל יקוזז מחובה של מיס אל למשיבות.
11. בית המשפט המחוזי דחה גם את תביעת הפיצויים שהוגשה על ידי מיס אל וקיבל את תביעתן של המשיבות 4-1 בתביעת סימני המסחר למתן צו מניעה קבוע, אך דחה את התביעה לפיצוי בגין הפרת סימני המסחר.
12. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערים לפיה יש להורות למשיבות להחזיר להם סך של מיליון מ"ג (בצירוף ריבית והצמדה), שהועברו להן על ידי המערערים במסגרת הסכם סעדים זמניים, לפיו התחייבו הצדדים שלא לעתור במסגרת ההליכים המתנהלים ביניהם לבקשות למתן סעדים זמניים (להלן: הסכם הסעדים הזמניים). בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי התביעות נשוא פסק דינו אינן כוללות תביעה להשבת כספים מכוח הסכם הסעדים הזמניים, ולפיכך אין מקום להיעתר לסעד זה בשלב הסיכומים.
13. יצוין, כי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישו המערערים לבית המשפט זה (אשר נגעה לקביעותיו של בית המשפט המחוזי בתביעה הכספית) נדחתה ביום 15.6.2009 (הנשיאה ד' ביניש).
הטענות בערעור
14. המערערים - באמצעות באי כוחם, עו"ד יוסף בנקל ועו"ד אלי כהן - תוקפים, לדבריהם, אך ורק את אופן הניתוח של העדויות והראיות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי ואת הסקת המסקנות מאותן עדויות וראיות, להבדיל מקביעות הנובעות מהתרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט המחוזי, או ממצאי מהימנות.