ע"א
בית המשפט העליון
|
1535-09
22/11/2010
|
בפני השופט:
1. מ' נאור
2. א' רובינשטיין
3. י' דנציגר
|
| - נגד - |
התובע:
1. שקד הספר
2. פטריסיה הספר
3. חורחה הספר
עו"ד ע' גבעון
|
הנתבע:
פרופ' שמחה יגל ואח'
עו"ד א' אלרום
|
| פסק-דין |
השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא י' עדיאל) בת"א 8487/06 מיום 28.12.2008.
העובדות על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי
1. במועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה המערערת 2 (להלן: האם) בהריון שכתוצאה ממנו נולדה המערערת 1 (להלן: המערערת). במהלך ההריון ביצע המשיב לאם שתי בדיקות אולטרסאונד של סקירות מערכות: האחת, בשבוע ה-15 + 6 להריון והשנייה, בשבוע ה-20 + 6 להריון (להלן: הבדיקה השנייה). בשתי הבדיקות נמצא כי "ארובות העיניים, גלגלי עיניים, גשר אף, שפתיים, לשון שיניים. נצפו ונראו תקינים".
2. חרף תוצאות אלה של הבדיקות, נולדה המערערת ביום 8.9.1998 כשהיא סובלת ממיקרופטלמיה - פגם שבו גלגל העין אינו מפותח - כאשר אצל המערערת בא פגם זה לידי ביטוי בעיוורון מוחלט בעין שמאל ובפגם מבני נוסף של העין - קולבומה. לפיכך הגישו המערערים תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המשיב ונגד הסתדרות מדיצינית הדסה (להלן: המשיבים בבית המשפט המחוזי).
ההליך בבית המשפט המחוזי
3. המערערים טענו בבית המשפט המחוזי כי המשיב התרשל בשתי הבדיקות שביצע, משלא הבחין ולא חשד בקיומו של המום הנ"ל. המערערים 3-2 טענו כי אילו הבחין המשיב במום זה והודיע להם על קיומו או אף חשד לקיומו, הם היו פועלים להפסקת ההריון. המערערים ביססו את טענתם על שתי חוות דעת רפואיות שהוגשו מטעמם על ידי פרופ' שנפלד, אשר קבע כי המשיב סטה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת בבדיקות אשר ביצע.
4. המשיבים בבית המשפט המחוזי טענו מנגד כי בעת ביצוע הבדיקות, הפגם הנזכר בעין שמאל של המערערת כלל לא היה קיים ובכל מקרה לא ניתן היה להבחין בו בבדיקות שביצע המשיב. המשיבים בבית המשפט המחוזי תמכו את טענותיהם בחוות דעתו של ד"ר ברונשטיין, על פיה הואיל ובמקרה זה המיקרופטלמיה אצל המערערת לא אובחנה מייד אלא רק בגיל 5 שבועות, קיימת סבירות גבוהה שמדובר במום התפתחותי שהתפתח בשלבי ההריון המאוחרים. ד"ר ברונשטיין קבע עוד בחוות דעתו כי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, הן בעת ביצוע הבדיקות והן כיום, אינה מחייבת ביצוע מדידות של ארובות העין וגלגלי העיניים אלא במקרים בהם הרופא הבודק חושד בקיומה של מיקרופטלמיה. ד"ר ברונשטיין קבע כי במקרה דנן קיים תיעוד מפורט של גודל גלגלי העיניים כפי שהיו בזמן סקירת המערכות השנייה, המצביע על כך שרוחב ארובות העיניים של העובר זהה לחלוטין והן נראות תקינות.
5. בתגובה לחוות דעתו של ד"ר ברונשטיין הגיש ד"ר שנפלד חוות דעת משלימה ובה קבע כי קביעתו של הראשון בדבר העדר נחיצות בדיקת רוחב גלגלי העין הינה משוללת יסוד. ד"ר שנפלד גם חלק על תוצאות המדידות עליהן הסתמך ד"ר ברונשטיין וקבע כי היה על המשיב לראות בקלטת הבדיקה השנייה (להלן: קלטת הבדיקה), גם ללא מדידות, כי עין שמאל של המערערת קטנה מעין ימין, או לפחות לחשוד בכך.
6. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו של ד"ר ברונשטיין לפיה על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת היה על המשיב לבצע מדידות של ארובות העיניים וגלגלי העיניים רק אם היה צריך לחשוד, על יסוד התרשמות סובייקטיבית (שאינה מבוססת על מדידות), כי עין אחת קטנה מהעין האחרת.
7. בשאלה האם במהלך הבדיקה היה על המשיב להבחין או לפחות לחשוד בקיומה של מיקרופטלמיה קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המשיבים בבית המשפט המחוזי לפיה המיקרופטלמיה ממנה סובלת המערערת טרם הופיעה ולמצער לא ניתן היה להבחין בה במועדים בהם ביצע המשיב את בדיקות סקירת המערכות לאם. זאת, בין היתר, על סמך קלטת הבדיקה שבית המשפט המחוזי קבע כי היא אינה מצביעה על קיומו של הפגם ממנו סובלת המערערת.
8. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכח שהמשיב התרשל בביצוע הבדיקות. לנוכח קביעה זו לא נדרש בית המשפט המחוזי לסוגיות נוספות שהועלו בכתב התביעה, ובכללן השאלה האם חומרת הפגיעה מקימה במקרה זה עילת תביעה של הולדה בעוולה ושאלת היקף הנזק.
הטענות בערעור
9. המערערים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי לא הייתה מוטלת על המשיב החובה לבצע מדידות של ארובות העיניים וגלגלי העיניים למערערת. לטענתם, פסק הדין אינו מתיישב עם מדיניות שיפוטית ראויה ועם הוראות משרד הבריאות לפיהן יש לבצע מדידה של כל איבר שנבדק ככל שקיימת אפשרות לכך ולציין את תוצאותיה במספרים, אם ניתן. לחלופין טוענים המערערים כי היה על המשיב להימנע מלהודיע לאם כי ארובות העין והעין "תקינים" אלא לציין כי האיברים הקיימים "נצפו" תוך ציון העובדה שלא בוצעו מדידות לבדיקת התקינות. כן טוענים המערערים כי מעדותו של ד"ר ברונשטיין עצמו עולה כי המשיב לא ביצע מדידות של ארובות העין והעין על אף שהיה חייב לבצען, ללא קשר לחשד כלשהו.
המערערים טוענים עוד כי המשיב היה חייב לבצע מדידות לנוכח עברה של האם והיות ההריון בעל סיכון גבוה.
10. כן טוענים המערערים כי בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי לא היה על המשיב להבחין או לכל הפחות לחשוד בקיומה של מיקרופטלמיה. לטענת המערערים, נטל השכנוע כי המומים לא היו קיימים בעת ביצוע הבדיקות מוטל על המשיבים בבית המשפט המחוזי והם לא הרימו אותו. המערערים טוענים כי היה על בית המשפט המחוזי לאמץ את חוות דעתו של פרופ' שנפלד ולא את זו של ד"ר ברונשטיין, בין היתר מכיוון שעומדות נגד ד"ר ברונשטיין תביעות רשלנות רפואית, הנסמכות על חוות דעתו של פרופ' שנפלד.
לגופו של עניין טוענים המערערים כי מומים כגון אלו מהם סובלת המערערת נוצרים בתחילת ההריון ולא בסופו, כפי שעולה מן הספרות המקצועית עליה הסתמך פרופ' שנפלד בחוות דעתו והמקובלת גם על ד"ר ברונשטיין. זאת ועוד, המערערים טוענים כי אף בצילומים שהוצגו על ידי ד"ר ברונשטיין (הלקוחים מתוך קלטת הבדיקה) נראים גבולות ארובות העיניים מטושטשים.
11. לטענת המערערים, המשיב העיד במשפט אחר כי רשומותיו אינן משקפות נאמנה את האמת בשל תקלה במערכת המחשוב של "הדסה", ועל כן המשמעות היא שהמשיבים בבית המשפט המחוזי לא מסרו את הבדיקות האמיתיות של האם ודי היה בהעדר אמיתות הרשומות כדי לקבל את התביעה. בנוסף טוענים המערערים כי המשיבים בבית המשפט המחוזי לא הגישו את המסמך עליו חתמה האם לצורך הסכמתה מדעת והכולל, לדברי המשיב, אפשרויות הבדיקה ומגבלותיה וכן לא הגישו מסמכים נוספים הנוגעים לבדיקה. כן טוענים המערערים כי המשיב לא כתב "תשובה מסכמת" המובנת לאם.
12. לבסוף טוענים המערערים כי על המשיב מוטלת חובה מוגברת בבדיקות וביצוע מדידות בפרט, מכוח העובדה שהאם נבדקה על ידו במסגרת שירות רפואי פרטי.