פסק-דין בתיק ע"א 1466-09

ערעור על החלטת בית משפט השלום (ת.א 30841/08, כב' השופטת אביגיל כהן) אשר דחה על הסף את תביעתו של המערער, מר ניסים חדד (להלן: " המערער"),  כנגד המשיב - בנק הפועלים (להלן: " הבנק"). בתביעה ביקש המערער, כי יוצהר שחוזה המשכנתא שנחתם בינו לבין הבנק בטל וכי יבוטל צו פינוי  שהוצא נגדו.

ואלו עיקרי העובדות הרלוונטיות:

1. ביום 6.4.2000 או בסמוך לכך, פנה המערער לבנק על מנת לקבל הלוואה לכל מטרה בסך של 200,000 ש"ח. כבטוחה להלוואה הוא שיעבד את דירת מגוריו דאז ברחוב ברוט 12 בבני ברק (חלקה 72, גוש 7361) (להלן: " הדירה"). לצורך קבלת ההלוואה חתם המערער על כל המסמכים הנדרשים, וקיבל את הסכום הנזכר לעיל לאחר שנרשמה משכנתא כדין לזכות הבנק בלשכת רישום המקרקעין.
2. מאז קבלת ההלוואה ועד לחודש 8/2002 שילם המערער את ההחזרים כסדרם. מאותו מועד ואילך חדל להעביר את תשלומי המשכנתא הנדרשים, למעט אי אילו תשלומים בודדים בשנים 2004, 2005 ו-2006.
3. ביום 26.6.2003 הוגשה על ידי הבנק בקשה למימוש שטר המשכנתא במסגרת תיק הוצל"פ מס' 58895-03-9-01. לדירה מונה כונס נכסים, ולאחר מספר הליכי התנגדות,  פונה  המערער מהדירה ביום 27.4.2006 ומאז לטענתו הוא חסר דיור.
4. בית המשפט המחוזי (בש"א 20047/07 כב' השופטת גנות) דחה בקשה של המערער לבטל את פסק הדין של בית משפט השלום מיום 9.9.2007 שדחה את בקשתו לבטל את צו הפינוי, ובית המשפט העליון לא העניק למערער רשות ערעור על החלטה זו. בהמשך,  פתח המערער בהליך משפטי נוסף (בש"א 17220/08), במסגרתו קיבל צו לעיכוב הליכי המימוש בתיק ההוצל"פ, שבוטל על ידי בית המשפט קמא ביום 17.1.2010.  בקשת המערער לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט קמא נדחתה על ידי מותב זה מהטעם שהיא נעדרת תשתית ראייתית וממחזרת טענות שכבר נדחו על ידי הערכאות הקודמות. ביום 11.5.2011 נדחתה הבר"ע על החלטה זו על ידי בית המשפט העליון (רע"א 2123/11).

החלטתה של הערכאה הדיוניות:

5. בית המשפט קבע כי הטענה כנגד חוקיותו של צו הפינוי נבחנה כבר מספר פעמים בהליכים קודמים - ונדחתה. משכך, צו הפינוי סופי וחלוט ואין מקום לדון מחדש באותן טענות שהועלו בערכאות הקודמות.
6. הערכאה הדיונית ציינה כי המערער לא התייחס לטענת ההתיישנות שהעלה ב"כ הבנק - ולפיה חוזה המשכנתא נחתם יותר מ-7 שנים קודם להגשת התובענה.  בנוסף, נקבע כי המערער לא הציג ראשית ראייה שביכולתה להוכיח את טענתו כי חלק מהמסמכים שצורפו לטופס בקשת ההלוואה - זויפו.
7. לאור האמור לעיל, נמצא כי התובענה איננה מגלה עילה ולו "לכאורה", ומשכך הוחלט לדחותה על הסף.

דיון:

8. לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים, ובהחלטתה של הערכאה הדיונית, מצאנו כי דין הערעור להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן .
9. ראשית נציין, כי המערער בחר שלא להגיש עיקרי טיעון מסודרים, ותחת זאת הוגשה על ידו אסופת מסמכים - הכוללת בקשות קודמות שהגיש לבתי המשפט, החלטות שניתנו, וכתבות מהעיתונות. חלק ניכר ממסמכים אלו כלל אינם רלוונטיים לערעור, וודאי שאינם תחליף להצגת טיעון מסודר בכתב כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי - התשמ"ד 1984.
10. זאת ועוד. הסעד העיקרי אותו ביקש המערער במסגרת ההליך בבית המשפט קמא הוא ביטול צו הפינוי מהדירה. סעד זה נדחה כאמור בהחלטות שיפוטיות קודמות. המערער פונה בפועל לפני כ-6 שנים ומאז ניהל מספר הליכים משפטיים שמטרתם ביטול צו הפינוי.  טענותיו לעניין זה נדחו על ידי שלוש ערכאות שונות כמפורט לעיל. לפיכך,  קיבל המערער את יומו בבית המשפט וניתנה לו ההזדמנות המלאה לשטוח את טענותיו. ההחלטות הקודמות הינן חלוטות ומהוות מעשה בית דין, משכך לא ניתן לדון מחדש בחוקיותו של צו הפינוי.
11. טענתו השנייה של המערער היא, כי חלק מהמסמכים עליהם התבסס הבנק במתן שטר המשכנתא - ובמיוחד תלושי משכורתו - זויפו. בית המשפט קמא קבע, כי המערער לא הניח ולו ראשית ראייה להוכחה הטענה. כלל ידוע הוא, כי ערכאת הערעור תימנע על דרך הכלל מלהתערב בממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא, אלא במקרים חריגים וכאשר מתגלית טעות יסודית היורדת לשורשם של דברים (ראו: ע"א 9555/02 זידאן זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט(1) 538, 552 (2004); ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ואמירה ברקול, פ"ד נח(6) 941, 945 (2004); ע"א 2835/04 לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ ([פורסם בנבו] 4.8.05); ע"א 5782/05 יעקב נ' סהר ציון חברה לבטוח בע"מ ([פורסם בנבו] 7.12.06)). 
12. המקרה שלפנינו ודאי שאינו מצדיק התערבות שכזו משלא נפלה בממצאי בית משפט השלום כל טעות עקרונית כזו. במסגרת הערעור לא הוצגה על ידי המערער ראייה כלשהי היכולה להוות תימוכין לטענת הזיוף. למותר לציין, כי על המעלה טענת זיוף מוטל נטל הוכחה מוגבר.  מעבר לצורך, לא ברור לנו איזו נפקות יש לטענה זו, אף אם הייתה מוכחת, על מחויבותו של המערער לשלם את תשלומי המשכנתא בהתאם לחוזה עליו חתם.

סוף דבר:

13. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, ולנוכח מצבו האישי הקשה של המערער, לא מצאנו לנכון לעשות צו להוצאות.
14. פיקדון, אם הופקד, יוחזר למפקידו.