1. הדיון בארבעת הערעורים שלפנינו אוחד. למען הנוחות ייקראו הצדדים בפסק-דין זה בשמותיהם: המערערים 1-5 בע"א 13530/02/10 ייקראו "
האחיות ופהד", ואילו המערערים 6-11 באותו ערעור, ייקראו "
האחים בשארה". המערערת בע"א 14228/02/10 תיקרא "
חב' בולוס". המערערים בע"א 34460/02/10 ייקראו "
האחים טנוס" או "
טנוס"
".
פן עובדתי
2. הסכסוך בין הצדדים נמשך מזה כ-20 שנים. הוא העסיק את שלוש הערכאות השיפוטיות האזרחיות במדינה והסתעף למספר תביעות והליכים. אביא להלן את עיקר העובדות המתייחסות אליו ואת ההליכים המשפטיים בעקבותיו, ככל שהם קשורים למחלוקת כאן.
האחים טנוס היו רשומים כבעלים במקרקעין הידועים כחלקה 56 בגוש 18535 מאדמות כפר מכר. אביהם של האחים בשארה (וכאן הכוונה גם לאחיות ולאח פהד), המנוח שביב נחלה בשארה (להלן - "
האב המנוח בשארה"), היה הבעלים הרשום של חלקה 69 באותו גוש. המנוח נפטר ב-1978.
בשלהי שנת 1987 תכנננו האחים טנוס לבנות אולם אירועים על חלקה 56. דא עקא שלחלקה לא היתה דרך גישה מהכביש הראשי שבכניסה לכפר מכר. לפיכך, לפני שהחלו בביצוע הפרוייקט, ניהלו האחים מו"מ עם האחים בשארה על מנת לרכוש מהם זכות מעבר בחלקה 69, שבבעלותם, שגבלה עם חלקה 56 וממוקמת בין חלקה זו לבין הכביש. בתכנית המפורטת שהגישו טנוס (ג' 5884) לועדת התכנון, נרשם כי דרך הגישה לגן האירועים תעבור דרך תחנת הדלק שעל הכביש המחבר את עכו-צפת עם הכפר מכר, ועל פני חלקת הדרך, שהיתה בבעלות האב המנוח בשארה.
באותה עת טרם הוצא צו ירושה לעזבון האב המנוח בשארה, אולם האחים בשארה טענו לפני עורכת הדין שייצגה באותה עת את האחים טנוס, שאחיותיהם והאם ויתרו על ירושת אביהם וכי אחד האחים הוא בעל יפוי כח לחתום על העסקה בשם האח הנוסף, פהד, אשר שהה באותם שנים בחו"ל. בהסתמך על מצג זה, נחתם ביום 20/1/1988 בין האחים טנוס לבין האחים בשארה הסכם (להלן - "
ההסכם") לפיו מכרו האחים לטנוס, בהיותם, לטענתם, יורשי האב המנוח, זכות מעבר ברוחב של ששה מ' ולאורך של 250 מ' בחלקה 69 (להלן - "
דרך הגישה"). טנוס שילמו על פי ההסכם לאחים 35,000 ש"ח עבור זכות המעבר בדרך הגישה. יצויין כי הזכות ניתנה לצמיתות וכי טנוס היו זכאים לרשום הערת אזהרה לגביה.
אוסיף כי הועדה המחוזית נתנה את האישור לתכנית המפורטת רק לאחר שמולאה דרישתה כי בעלי חלקת הדרך יסכימו לדרך הגישה, ורק משהוצג לה ההסכם בין האחים טנוס לבין האחים בשארה.
3. לאחר רכישת דרך הגישה, בנו האחים טנוס בחלקתם מבנה גדול שהכיל אולמות למסיבות, ואף הכשירו את דרך הגישה כדרך אספלט עם אמצעי תאורה למעבר המוזמנים לאולמות החתונה. עסק האירועים פעל במקום כארבע שנים. במהלכן, השתתפו האחים והאחיות בשארה במסיבות חתונה, ואחת האחיות אף השיאה את בנה באחד האולמות.
4. על מנת לבנות את אולמות האירועים, נטלו טנוס הלוואה או מימון מאת בנק לפיתוח ולמשכנתאות בע"מ (להלן - "
הבנק") וזאת כנגד משכנתא על חלקתם. כמו כן נרשם משכון על זכויותיהם בדרך הגישה.
בשלב מסויים הפסיקו האחים טנוס לעמוד בהתחייבויותיהם לתשלום המשכנתא. משהלך החוב ותפח, הוציא הבנק את המשכנתא למכירה. ביום 2/10/90 רכשה חב' בולוס את זכות המשכנתא והמשכון מאת הבנק, תמורת התחייבותה לשלם את חובותיהם של האחים טנוס.
בשנת 1991, פתחה חב' בולוס בהליכים למימוש המשכנתא. היא רכשה את הבעלות במקרקעין על פי החלטה מיום 22/12/1992 של ראש ההוצל"פ בנצרת (תיק הוצל"פ 10-00279-91-9 נצ'). משקיבלה חב' בולוס את הנכס, היא השקיעה בחצרות האולמות ובבניית חניון.
החלטתו זו של ראש ההוצל"פ בדבר הכרזת חב' בולוס כרוכשת של הנכס בוטלה בהחלטה מיום 12/01/2000 שניתנה על ידי כב' הנשיא (בדימוס) השופט מ' בן דוד, בבר"ע (מח' נצרת) 415/97. התוצאה היתה, שהאחים טנוס חזרו להיות בעליו של הנכס לאחר כשמונה שנים, ואילו חב' בולוס נשארה בעלת המשכנתא והמשכון על הזכויות לדרך הגישה.
5. ביום 5/6/1993 הוצא צו ירושה לעזבון המנוח, שבו הוכרזו כיורשים, בנוסף לבניו של המנוח, גם ארבע האחיות.
חב' בולוס, שבאותה עת היתה עדיין בעלת הזכויות בנכס בעקבות הליכי ההוצל"פ, הגישה בקשה לתיקון צו הירושה, כך ששמותיהן של הבנות יימחקו מהצו. בקשתה זו של חב' בולוס נדחתה על ידי בית הדין הכנסייתי של העדה היוונית בהחלטתו מיום 30/1/1994.
6. בהמשך נכנסה חב' בולוס להליכי פירוק, והמפרק של החברה הציע את הבטוחות למכירה לכל המרבה במחיר. דר' מוניר טנוס הוכרז כקונה של הבטוחות בהחלטתו מיום 7/9/10 של השופט דר' עדי זרנקין (תיק פירוק 128/07), והחלטה זו מעוכבת עד למתן פסק דיננו זה.
הליכים משפטיים באשר לדרך הגישה
7. נחזור עתה למחלוקת באשר לדרך הגישה. לאחר שהתקבל צו הירושה על העזבון של האב המנוח, פנו האחיות יחד עם האח פהד, כשאליהם הצטרפו גם האחים שחתמו על ההסכם, והגישו תביעה לסילוק ידה של חב' בולוס מחלקה 69 (התביעה הוגשה נגדה, כיוון שבאותה עת החזיקה, כאמור, במקרקעין ובזכויות של טנוס): תחילה הוגשה תובענה לבית המשפט המחוזי, והיא נידונה לפני השופט אלי כהן, אשר קבע כי האחיות ופהד קשורים בהסכם, בידעם עליו. פסק דין זה בוטל על ידי בית המשפט העליון מחוסר סמכות עניינית בקביעה כי הסמכות היא לבית משפט השלום, בהיות נושאה חזקה ושימוש. משכך הגישו האחים והאחיות, יורשי המנוח, בתיק אז' 2565/93, אשר אוחד עם ה"פ 206/9, תובענה חדשה לסילוק יד, אשר נדונה לפני השופט ג'מיל נאסר. השופט ג'מיל נאסר נתן את פסק דינו הראשון ביום 18/10/00, דחה בו את המרצת הפתיחה שהגישה חב' בולוס וקיבל את תביעתם של האחים והאחיות; ניתן צו מניעה וצו סילוק יד נגד חב' בולוס מדרך הגישה ומכל זכות שהיא בחלקה 69.
8. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בע"א (חי') 1884/00. בפסק דינו מיום 8/7/02, קיבל בית המשפט המחוזי, ברוב דעות, את הערעור, והוכרז כי חב' בולוס והאחים טנוס רכשו כדין את זכויות המעבר בדרך הגישה, כאשר ששת האחים בשארה מחוייבים מכח היותם צד להסכם, פהד מכח יפוי כח שנתן לאחד האחים להתחייב בשמו בהסכם, ואילו האחיות ואף פהד ביודעם על ההסכם ובהתירם את השימוש בדרך לאורך שנים.
9.
פסק דינו מיום 12/09/2005 של בית המשפט העליון בע"א 8331/03.