פסק-דין בתיק ע"א 10619-08-11

השופט שאול שוחט:

1.     ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט י. קורן), מיום 27.6.11, בת"א 200971/08. בפסק הדין דחה בית המשפט את תביעתה של המערערת לפיצויי קיום בגין הפרת חובת תום הלב בקיום מו"מ לקראת כריתת חוזה - חוזה חדש לשכירות בלתי מוגנת במבנה תעשייתי באזור התעשייה עמק שרה, באר שבע (להלן: " המבנה").

העובדות הצריכות לעניין

2.     א.         ביום 31.10.06 נכרת חוזה שכירות בין המערערת למשיבה (להלן: " החוזה") לפיו שוכרת המשיבה מהמערערת שטח של 1,500 מ"ר במבנה (להלן: " המושכר"). תקופת השכירות הייתה לשנתיים החל מיום 1.11.06 ועד 31.10.08 עם אופציה להארכה לשנתיים נוספות, בכפוף לעמידה בתנאי החוזה ומתן הודעה בכתב 6 חודשים מראש על מימוש האופציה. לקראת תום תקופת השכירות הודיעה המשיבה למערערת על רצונה לממש את האופציה. בהתאם לכך נערכה תוספת לחוזה ובו הוארכה תקופת השכירות עד ליום 310.10.10.

      ב.         בטרם נחתמה התוספת לחוזה עלתה אפשרות של הרחבת שטח המושכר לשטח כולל של 3,750 מ"ר. בין הצדדים נפתח מו"מ על חוזה שכירות חדש. במהלך המו"מ הוחלפו טיוטות חוזה בין נציגי הצדדים. ביום 28.10.08 העביר היועץ המשפטי של המשיבה, עו"ד סער פראג, באמצעות הדואר האלקטרוני, לנציג המערערת, חוזה שכירות חדש לחתימת המערערת (להלן: " החוזה החדש"). לחוזה החדש צורף מכתב נלווה בזו הלשון:

          "נושא: חוזה שכירות בלתי מוגנת פארק תעשיות אלמוג - טמפו... סופי נקי

          אבי,

          בהמשך לסיכומים אשר הושגו מול יהודה קוסטה, מצ"ב הנוסח הסופי הנקי להסכם השכירות, אנא החתם את הנוסח והעבר אליי (3 העתקים) בהקדם האפשרי .

          בברכה,

          סער".

            בשולי מכתב זה ניתן להבחין במכתב קודם, שנשלח שלוש שעות קודם לכן, מעו"ד פראג לנציג המערערת ובו נרשם "מצ"ב מתוקן בהתאם לשיחתנו".

            ג.          בטרם נחתם החוזה החדש על ידי המערערת, הודיע מנהל הנכסים של המשיבה למערערת, ביום 30.10.08, כי הוא מבקש לעכב את החתימה על החוזה החדש למשך 48 שעות. יומיים לאחר מכן, ביום 2.11.08, הודיע מנהל הנכסים של המשיבה למערערת, כי המשיבה חזרה בה מן הכוונה לחתום על חוזה חדש עם המערערת וכי היא תפנה את המושכר בחודש 12.08.

ההליך בבית המשפט קמא

3.     על רקע התנהלותה של המשיבה הגישה המערערת את תביעתה לפיצויי קיום בגין הפרת חובתה של המשיבה לנהוג בתום לב בקיום מו"מ לקראת כריתת החוזה החדש, בגובה דמי השכירות שהייתה המערערת עתידה לקבל על פיו לתקופה של שנה שלמה בניכוי הסכום ששולם לה עבור התקופה שעד לפינוי המושכר.

4.     בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בבית המשפט קמא, ולאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, הסכימו הצדדים לוותר על הוכחות ולהסתפק בסיכומים בכתב, על רקע הצהרת ב"כ המערערת לפיה:

"איננו טוענים לזדון מצד הנתבעת (המשיבה ש.ש.). אני מוכן לקבל שהחלטתם נעשתה משיקולים ענייניים ומסחריים, ואפילו את הטענה שהמו " מ לגבי המקום החלופי התקיים רק לאחר שהודיעה הנתבעת כי היא מבקשת לעכב את חתימת ההסכם, אלא שלטענתי בנסיבות אלה התגבשה זכות התובעת (המערערת ש.ש.) לפיצויים".

5.     על יסוד הסכמה דיונית זו פנה בית המשפט קמא ובחן את טענות המערערת בסיכומיה, לרבות הטענה שהופיעה לראשונה בסיכומים, כי בינה ובין המשיבה נכרת למעשה חוזה שכירות והודעתה האחרונה, כי היא מסתלקת ממנו מהווה הפרה יסודית המזכה אותה לסעד של אכיפה " ובענייננו פיצויים בגובה דמי השכירות".

6.     א.         בית המשפט קמא דחה את טענתה החדשה של המערערת לגופה. לגישתו,מעיון בטיוטות החוזה החדש שהוחלפו בין הצדדים עולה, כי הם ביקשו להציב קו גבול, ברור ומוגדר, בין שלב המו"מ לשלב החוזי בדמות חתימה על חוזה וכי דווקא מכתבו של עו"ד פראג, מיום 28.10.08, אליו מפנה המערערת, מלמד כי המשיבה לא התכוונה ליצור התקשרות חוזית מחייבת ללא חתימה הדדית על החוזה החדש. בהיות החתימה קו הגבול בין שלב המו"מ לשלב החוזי ממילא אין לראות בטיוטת החוזה שנשלח אל המערערת הצעה, בהעדר חתימת המשיבה עליו, וגם אם כן, חזרה בה המשיבה ממנה בטרם ניתנה הודעת קיבול על ידי המערערת.

ב.         בית המשפט קמא דחה גם את טענת המערערת בדבר הפרת חובת תום הלב מצד המשיבה, משלא מצא בהתנהלות האחרונה חוסר תום לב. לגישתו, הצדדים ניהלו מו"מ בתום לב מתוך כוונה להשלים עסקה משותפת. דא עקא, ביום בו הועבר החוזה החדש לחתימת המערערת (כשהוא אינו חתום על ידי המשיבה ) התברר למשיבה, כי היא צריכה להשקיע סכום כסף גבוה בהרבה ממה שהוערך בחוזה החדש (ס' 7.2), להכשרת המושכר לצורך קבלת רישיון עסק, דבר שהביא אותה להפסיק את הליכי ההתקשרות באופן מיידי. כעבור יומיים נוספים הודיעה על פרישתה ממו"מ. בנסיבות אלה וכל עוד לא נכרת החוזה, רשאית הייתה המשיבה לחזור בה מן העסקה גם משיקולים של כדאיות, כל זאת גם על רקע הצהרת ב"כ המערערת, כי לא נעשתה כל פעולת זדון מצד המשיבה; החלטתה נעשתה משיקולים ענייניים ומסחריים; המו"מ לגבי המקום החלופי נעשה על ידי המשיבה רק לאחר הודעתה למערערת על עיכוב החתימה.