פסק-דין בתיק ע"א 1029-09

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום  בתל אביב-יפו (כב' השופטת פרוסט-פרנקל)  מיום 18.11.08 (ת.א 38382/07) לפיו נדחתה תביעת המערער לחייב את המשיבות בתשלום יתרת שכ"ט עו"ד בסך 214,790 ש"ח, ובהתאם להסכם שכ"ט שנכרת בין המערער לבין המשיבה 1.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

2.         בין המערער, עו"ד במקצועו לבין המשיבה 1 (להלן - נצבא) נכרת ביום 4.5.05 הסכם שכ"ט (להלן - הסכם שכה"ט) לפיו משרדו של המערער ייצג את קבוצת נצבא בתביעות שעניינן חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב - 1972, וכששכה"ט נקבע כדלקמן:

1. קבלת פס"ד פינוי וסעד מן הצדק - 10,000$.

2.  קבלת פס"ד פינוי שמשמעם פינוי הדייר המוגן ללא תשלום מנצבא - 25,000$.

3. שינוי דמי השכירות לכלכליים - 20,000$.

4. הסכם פשרה (באישור נצב"א) - מוסכם כי כל הסכם ישקל לגופו, ושכר הטרחה בגין סעיף זה יוכרע ע"י עו"ד יעל דיין".

5. לתשלום יתווסף מע"מ.

בהתאם הועברו מספר תיקים לטיפולו של המערער, אשר לשיטתו נחל בהם הצלחה ובמיוחד בכל הקשור לאמור בסעיף 3להסכם שכה"ט, דהיינו שינוי דמי השכירות לכלכליים, על כל המשתמע מכך.

המערער פנה עוד לפני חודש ספטמבר 2006 לנצבא באמצעות עו"ד יעל דיין שטיפלה בנושא, לתשלום שכר טרחתו בגין מספר תיקים אך לא נענה, כך גם פנה במכתבים מיום 3.9.06 ומכתב מפורט מיום 4.12.06 אודות שכה"ט אשר טען המערער כי הוא זכאי לו, והתגובה כמפורט להלן לא איחרה לבוא.

3.         לטענת המשיבות, במהלך חודש יוני 2006 ולאחר שהועברה השליטה בנצבא שהיא חברת האם של המשיבה 2 (להלן - מפעלי תחנות) לחברת "אירפורט סיטי בע"מ" (להלן - החברה), החלה הנהלת החברה לבחון עסקאות והתקשרויות עבר, וביניהן את הסכם ההתקשרות עם המערער. מכל מקום, ביום 14.12.06 נשלח מטעם קבוצת נצבא מכתב המודיע למערער על הפסקת ההתקשרות שבין הצדדים (להלן - מכתב סיום ההתקשרות).

4.         בתגובה חזר ודרש המערער את שכה"ט אשר לטענתו הגיע לו ואזי זומן לפגישה עם המשיבות.

ביום 22.1.07 התקיימה הפגישה אודות אשר הוסכם בע"פ באותה פגישה, חלוקים הצדדים. אין מחלוקת כי בפגישה העלו נציגי המשיבות בפני המערער טענה כי שכה"ט אשר נקבע בהסכם שכה"ט הינו גבוה. כך גם אין מחלוקת שהמערער הסכים בפגישה לוותר על חלק משכר טרחתו, וליתר דיוק, על מחצית שכה"ט בהקשר לתיקים בהם שונו דמי השכירות לדמי שכירות כלכליים וביחס לתיקי העבר. המחלוקת הינה אפוא מה, ואם בכלל, הובטח למערער בתמורה לאותו וויתור.

המערער טען כי הסכמה זו הייתה כפופה להבטחת המשיבות כי יועברו לטיפולו תיקים נוספים בעתיד, בהיקפים כספיים גדולים, העולים משמעותית על סכום הויתור , מנגד  המשיבות טענו כי למערער לא הובטח מאומה וכל שנאמר למערער "כי ככל שהמשיבות תזדקקנה בעתיד לעו"ד לצורך טיפול בנושא דיירות מוגנת, אין כל מניעה שלא יועברו למערער תיקים בעתיד".

יוער כי במהלך חודש מרץ 2007, פנו המשיבות למערער במטרה להעביר לטיפולו תיקי פינוי. האחרון הציע שכ"ט קבוע שאינו מותנה בתוצאות ונענה כי ההצעה אינה מקובלת. אומנם המערער הפחית מהצעתו אך ללא הועיל, ולאחר זמן הובהר לו כי הטיפול עבר לעו"ד אחר.

ביני וביני שולמה למערער מרבית יתרת שכה"ט לפי אשר סוכם בפגישה.

אולם נוכח התנהלות המשיבות, פנה המערער למשיבות ודרש את תשלום מלוא היתרה לפי הסכם שכה"ט ומשלא זכה להתייחסות, הגיש את תביעתו.

5.         פסק דינו של בית משפט קמא דן בעיקרו באותה מחלוקת לאשר אירע באותה פגישה מיום 22.1.07. בסוגיה זו קבע בית משפט קמא כי הוא מעדיף את גרסת המשיבות בנידון, לפיה לא הובטח למערער מאומה וכי שינוי ההסכם בכתב נעשה בהסכמה בין הצדדים ללא כל התחייבות נוספת מצד המשיבות. נפסק כי המערער בהתנהגותו הסכים לשינוי הסכם שכה"ט וכי הסכמתו כאמור נבעה מתוך רצון לשמור על יחסים טובים עם המשיבות ומתוך אמונה סובייקטיבית כי הדבר "ישתלם" לו בעתיד, ולדברי בית משפט קמא, התנהגות המערער הייתה בבחינת "שלח לחמך על פני המים". עוד, נפסק כי המערער לא הוכיח כי הוטעה ע"י מי מהמשיבות, לא חקר את עדיהן בנושא ההטעיה ולא הוכיח כי הן פעלו שלא בתום לב. משכך התביעה נדחתה תוך חיוב המערער בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח ומכאן הערעור שבפניי.

טענות הצדדים בערעור