ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
1027-06
14/06/2007
|
בפני השופט:
1. הילה גרסטל סגנית-נשיא - אב"ד
2. עוזי פוגלמן
3. אילן ש' שילה
|
| - נגד - |
התובע:
1. דליה לויט - טויל
2. גליבוב אריה
|
הנתבע:
זהבה מנדלסון
|
| פסק-דין |
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת מ' שריר, סג"נ) מיום 29.11.05 (ת"א 1728/02), שבו קיבל בית המשפט תביעה שהגישה המשיבה נגד המערערת 1 ודחה תביעה שכנגד שהגישו המערערים נגד המשיבה. הערעור מתייחס גם להחלטה מיום 1.7.03 שבה התקבלה באופן חלקי טענת התיישנות שטענה המשיבה.
1.
רקע
(א) המערערת 1 (להלן: "
המערערת") והמשיבה, העוסקות בסחר ביצירות חפצי אומנות, שיתפו פעולה ביניהן במשך השנים בעיסוקן זה. המערער 2 (להלן: "
המערער") הוא בעל גלריה "איטליה" בתל אביב.
(ב) המשיבה הגישה תביעה נגד המערערת ובה עתרה לסעד הצהרתי בדבר בעלותה המשותפת (עם המשיבה בחלקים שווים) ביצירות אומנות שהיו ברשותה של המערערת ובהן 2 תמונות, פסל ו-2 גביעי כסף (להלן: "
היצירות"). כן עתרה לחיוב המערערת בתשלום סך 2,310 דולר בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 2.3.90 בגין חלקה בהשקעה באחת התמונות (אלכסנדר אלטמן, "נוף חורפי") ופירוק השיתוף ביצירות בדרך של חלוקתן בעין או מכירתן.
(ג) בכתב ההגנה כפרה המערערת בטענות המשיבה, וטענה כי היא שרכשה לבדה את היצירות, והן היו קניינה ורכושה הבלעדי והמשיבה הייתה אך ורק "נציגתה המזדמנת" ברכישות הללו, ומשום כך זכאית אך ורק למחצית מהרווחים ממכירתן בניכוי הוצאות.
(ד) בתביעה שכנגד שהגישו המערערים נגד המשיבה טענו השניים כי שתי תמונות (האחת של הצייר יעקב איזנברג והשנייה של הצייר איזידור קאופמן) שהמשיבה מסרה למערער התגלו מזויפות ובשל כך נגרמו למערערים נזקים רבים. כמו כן תבעה המערערת דמי תיווך ועמלה בגין מכירת שתי תמונות של הצייר אורי לסר ("אגם" ו"ים הרים") שלא שולמו לה. בכתב התשובה טענה המשיבה כי תביעת המערערים התיישנה, וכפרה בטענות בעניין זיוף התמונות וזכותה של המערערת לדמי תיווך.
(ה) מטעם המערערים העידו הם עצמם ומר יצחק חגג - מומחה להשוואת כתבי יד. מטעם המשיבה העידה היא עצמה, הרסטורטורית הגב' אלה ליבוב, והגב' רונית ברוקס.
2.
החלטות בית משפט קמא
(א) בהחלטתו מיום 1.7.03 דחה בית משפט קמא את טענת ההתיישנות, למעט לגבי דמי התיווך שתבעה המערערת בקשר עם מכירת התמונה אגם של הצייר לסר שנעשתה בשנת 1995.
(ב) לגופה של התביעה, דן בית המשפט תחילה בתביעה שכנגד באומרו: "
התחלתי באופן חריג דווקא מהתביעה שכנגד ולא בכדי. התביעה שכנגד הוכיחה עד כמה מושג האמת זר לנתבעת [המערערת] והתובע שכנגד [המערער] ועד כמה כל האמצעים כשרים בעיניהם לדחיית התביעה" (עמ' 68 סעיף 4 לפסק הדין).
(ג) לגופו של עניין קבע בית המשפט שדין התביעה שכנגד להידחות. בעניין התמונות שנטענו להיות מזויפות נקבע שהמערערים לא הוכיחו את הזיוף. בית המשפט מצא שאמנם בידי המערער שתי תמונות דומות של הצייר אייזנברג אך לא הוכח איזו מהן מסרה המשיבה. בית המשפט דחה את התביעה לדמי תיווך בגין העיסקה בתמונה השנייה של הצייר לסר מהטעם שהמערערת לא הוכיחה את מועד המכירה שעל כן קיבל את טענת המשיבה שגם מכירתה של תמונה זו הייתה בשנת 1995 ומשום כך התיישנה התביעה לגביה. בית המשפט הוסיף וקבע שהמערערת לא הוכיחה את תביעתה לגופה, בעיקר משום שלא קיבל את גרסתה העובדתית.
(ד) בתביעה העיקרית קיבל בית המשפט את גרסת המשיבה ודחה את גרסת המערערת שלא הייתה אמינה עליו. בית המשפט מצא אפוא שהמערערת והמשיבה רכשו את היצירות במשותף תוך הסכמה על חלוקת הרווחים, וכי המערערת מכרה את היצירות ללא הסכמת המשיבה ואף לא דיווחה לה על מכירתן. בית המשפט חייב את המערערת לשלם למשיבה את מחצית העלות של שלוש מתוך חמש היצירות ומחצית מהמחיר הראוי של שתיים מהיצירות (ליטוגרפיה "משה" של שאגאל ופסל של גליצנשטיין) ואת הוצאותיה בקשר עם טיסה לארה"ב ובסך הכל 13,798$ בשקלים, .
3.
הטענות בערעור
אלו טענות המערערים:
(א) המשיבה לא הוכיחה שהשקיעה כספים ברכישת היצירות.
(ב) משהוכח כי היצירות אינן נמצאות עוד ברשותה של המערערת היה על המשיבה לתקן את כתב התביעה ולעתור לסעד כספי מלא. משלא עשתה כן היה דין תביעתה להידחות. טענות המשיבה בעניין עלות היצירות הן הרחבת חזית, שכן בכתב תביעתה ביקשה המשיבה סעד הצהרתי (בעלות ביצירות) ולא סעד כספי, והיה על בית המשפט להתעלם מטענות שחרגו מהאמור בכתב התביעה.
(ג) לא היה מקום להאמין לגרסת המשיבה.
(ד) נטל ההוכחה בעניין עלות היצירות מוטל על כתפיה של המשיבה - התובעת, ומשלא עמדה בנטל זה, לנוכח ראיות סותרות שהביאה המערערת, היה על בית המשפט לדחות את גרסת המשיבה.
(ה) טענות המערערים בתביעה שכנגד הוכחו, והיה על בית המשפט לקבלה.