השופטת רות לבהר שרון
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת רחל ערקובי), שניתן בת.א. 64590/07, ביום 31.10.11, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה,
אנקר עוזי בע"מ (להלן:
"המשיבה" או
"התובעת"), לתשלום בגין ביצוע עבודות חשמל, והמערערת,
מעוז דניאל חברה קבלנית בע"מ (להלן:
"המערערת" או
"הנתבעת") חוייבה לשלם לה סך של 532,018 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהגשת התביעה, ובהוצאות.
העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא
1. ביום
04.05.05 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו התחייבה התובעת לבצע עבודות חשמל ב-172 יחידות דיור בפרוייקט בנייה הכולל 6 בנייני מגורים בפתח תקווה (להלן:
"הפרוייקט"), בתמורה לסך של 2,150,000 ש"ח, בתוספת מע"מ (להלן:
"ההסכם";
מוצג ב' לתיק מוצגי המשיבה).
יצוין, כי ההסכם הוא הסכם פאושלי, כאשר נקבעו מנגנונים לביצוע התשלום באמצעות חשבונות חלקיים או סופיים, ובהתאם לכתב כמויות שצורף כנספח להסכם (סעיף 5 להסכם ונספח ב' להסכם). כן הוסכם בנספח להסכם כי בגין עבודות נוספות יוגשו חשבונות נפרדים.
2. לאחר שהתגלו מחלוקות בין הצדדים, הגישה המשיבה-התובעת תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערערת לתשלום יתרת החוב הנטענת בסך 550,897 ש"ח, בגין ביצוע עבודות חשמל בפרוייקט, תוך שפירטה בכתב התביעה (
מוצג ג' לתיק מוצגי המשיבה) את החוב לגבי כל בניין.
3. לאחר שנשמעו עדויות במסגרת בקשת הרשות להתגונן, ניתנה ההחלטה למתן רשות להגן לגבי 75,000 ש"ח בגין ביצוע עבודות בשני בניינים (מתוך שישה; מדובר בבניינים 7ג' ו-7ד'), לגביהם נטען כי המשיבה - התובעת - חתמה על כתב ויתור. התביעה נדחתה לאחר שבית המשפט קבע, כי כתב הויתור תקף, שכן התובעת לא הוכיחה כפייה או עושק או אילוץ בחתימתו. יצוין, כי פסק דין זה אינו חלק מהערעור שבפנינו.
לגבי שאר הסכומים, נדחתה אומנם בקשת הרשות להגן, והתביעה התקבלה, אך בעקבות ערעור שהוגש הוחלט ליתן רשות להגן לגבי כל סכום התביעה. פסק דינו של בית משפט קמא, לאחר מתן הרשות להגן, לגבי יתרת סכום התביעה הוא מושא הערעור.
4. התובעת טענה בתביעתה בפני בית משפט קמא, כי מאז אפריל 2007 הפסיקה הנתבעת לשלם. לטענתה, כאשר פנתה אל הנתבעת בכתב, העלתה הנתבעת טענות חסרות בסיס כגון שהעבודות בוצעו שלא על פי המפרט, וכי הנתבעת היא שביקשה לשנות את המפרט המקורי שהוכן על ידי היועץ לובצקי, למפרט זול יותר - "מפרט נרקיס". לטענתה, היא ביצעה את כל העבודות באופן ראוי ועל פי לוח הזמנים שנקבע.
עוד טענה התובעת, כי רק לאחר שהחוב כלפיה הגיע לכחצי מיליון ש"ח היא הודיעה על הפסקת העבודות, וזאת רק ביחס לבניין שטרם החלו בו העבודות, כאשר העבודות בשאר הבניינים הושלמו והדירות נמסרו לדיירים.
5. מנגד, טענה המערערת-הנתבעת, כי התובעת היא שהפרה את ההסכם בין הצדדים כשלא ביצעה את העבודות על פי המפרט, כשלא עמדה בלוחות זמנים וכשהפסיקה את העבודות על דעת עצמה. לטענתה, השינוי במפרט עליו הוסכם התייחס לשני סעיפים ספציפיים ולא לכל ההסכם. עוד לטענתה, נמצאו ליקויים באופן ביצוע העבודות, אשר התובעת נמנעה מלתקנם על אף שהתבקשה לעשות כן, ואין באישור חברת החשמל כדי להעיד שהעבודות בוצעו בהתאם להסכם.
עוד טענה המערערת, כי בהסכם נקבע כי כל תשלום מותנה בקבלת דו"ח מהיועץ יעקב לובצקי (להלן:
"לובצקי") שאמור לקבוע כי הביצוע נעשה בהתאם להסכם, כאשר מאחר והתובעת לא תיקנה את אי ההתאמות שנקבעו בדו"ח של לובצקי - הרי שהיא אינה זכאית לתשלום.
לבסוף, טענה המערערת, כי היא זכאית לקזז את הכספים המגיעים לתובעת מבניין אחד כנגד חיוביה בבניינים אחרים, וכי בכל מקרה הסכומים הנתבעים לא הוכחו ולא נתמכו בראיות.
6.
בית משפט קמא קיבל את התביעה, וזאת לאחר ששמע את העדים והתרשם מהם, וקיבל את טענת התובעת, כי הצדדים הסכימו על
שינוי המפרט למפרט זול יותר, ודחה טענות הנתבעת, לפיהן התובעת לא עמדה בדרישות המפרט ועל כן אינה זכאית לשכרה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי הנתבעת לא הסבירה כיצד לא עלו מצדה תלונות בדבר ביצוע העבודות שלא בהתאם למפרט עליו הוסכם אלא רק לאחר דרישות מצד התובעת לתשלום בגין עבודתה.
בית המשפט הדגיש, כי עדותו של סמנכ"ל תפעול והנדסה בנתבעת בזמנים הרלוונטיים, מר אביטן (להלן:
"אביטן"), שהעיד
מטעם התובעת - הייתה מהימנה, וכי מדובר בעד מאוד אמין וחסר אינטרסים. בית המשפט קיבל את עדותו לפיה הוא זה שחתם על ההסכם מטעם הנתבעת, וקבע כי היה מוסמך לעשות כן, ודחה בעניין זה את עדות מנכ"ל הנתבעת, מר מלכה (להלן:
"מלכה"), שהעיד כי נכח בחלק מהמו"מ, וקבע כי עדותו של מלכה הייתה לא עקבית ובלתי מהימנה. בית המשפט קיבל גם את טענת אביטן כי מלכה פנה אליו בבקשה שיחתום על תצהיר מטעם הנתבעת אך הוא סירב לעשות כן. בנוסף, קבע בית המשפט, כי את העובדה שהנתבעת נמנעה מלהעיד את מר בבני, שהיה מנהל הפרוייקט מטעמה, והיה האיש האחראי על ניהול המו"מ עם התובעת - יש לזקוף לחובתה.
גם עדותו של היועץ לובצקי לא הותירה רושם מהימן על בית משפט קמא, אף כי בית המשפט נמנע מלציין זאת במפורש, אך ציין כי לובצקי ערך הדו"ח מבלי שידע כי נערכו שינויים במפרט.
בית המשפט ציין, כי עדות המומחה מטעם הנתבעת, מר מרקוביץ, איננה רלוונטית בכל הנוגע לשאלת המפרט עליו הוסכם, שכן הוא העיד כי הסתמך רק על הדו"ח של לובצקי ולא היה ער למחלוקת בעניין, וציין כי
"עד זה היה להוט כל כך להשביע את רצונה של שלוחתו, שאפילו לא הצליח להסביר כיצד הגיע למסקנה זו...".
בכל הנוגע לאופן
אישור החשבונות, הן חשבונות חלקיים והן חשבונות חריגים, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת כי כל תשלום היה מותנה בקבלת דו"ח של היועץ לובצקי ובחתימתו של מלכה, מנכ"ל המערערת. בית המשפט ציין כי הנתבעת לא צירפה חשבונות עליהם חתום מר מלכה, וקיבל את העדויות מטעם התובעת, ובעיקר עדותו של אביטן, לעניין אופן אישור החשבונות. בית המשפט קבע כי לא נדרש אישור של היועץ לובצקי לצורך אישור החשבונות, כאשר מר לובצקי בעצמו העיד כי מעולם לא אישר חשבונות, וכאשר בפועל הועברו במשך תקופה ארוכה תשלומים מבלי שהוצאו דו"חות או אישורים מטעם לובצקי. בית המשפט הוסיף וציין כי הנתבעת לא צירפה מסמכים, כגון יומני עבודה, יומני אישור ביצוע וכדומה, שיכולים היו לשפוך אור על נהלי העבודה, כאשר בית משפט קמא קבע כי מסמכים אלה מצויים בידי הנתבעת בלבד.
בית המשפט דחה גם את הטענה, כי התובעת לא הוכיחה את
סכום התביעה בהעדר הצגת חשבונות מאושרים, שכן מהעדויות עולה כי החשבונות אינם מצויים בידה אלא בידי הנתבעת בלבד, שנמנעה במתכוון מצירוף המסמכים, ולא הציגה מצידה תחשיב אחר.