מבוא
1. בפנינו בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי שהגישו המבקשים כנגד המכון למחקר ביולוגי בישראל, שהנו יחידת סמך ממשלתית (להלן - "
המכון" או "
המשיבה"), ובה הם עותרים לקבלת צו עשה, שיכוף על המכון:
(א) לנהל פנקס שכר שיכלול את מספר ימי המחלה שנוצלו בתקופת התשלום ויתרת תקופת המחלה הצבורה;
(ב) למסור לכל עובד תלוש שכר, בו מצוין במפורש מספר ימי המחלה שנוצלו בתקופת התשלום ויתרת תקופת המחלה הצבורה;
2. עוד עותרים המבקשים כי בית הדין יפסוק לטובת כל עובד במכון, המיוצג ע"י המבקשת, "פיצויים לדוגמא", ללא הוכחת נזק, בסך של 5,000 ש"ח בגין אי פירוט הפרטים שחייבים לכלול בתלוש השכר, וזאת מכוח סעיף 26א לחוק הגנת השכר.
3. יצוין, כי בבקשה המקורית, עתרו המבקשים גם לסעד הצהרתי כנגד מנהל המכון וסגנו, לפיו הם הפרו את חובתם שבחוק הגנת השכר, ואולם, בכתב סיכומיהם, חזרו בהם מהדרישה הנ"ל.
גדר המחלוקת בין הצדדים ועיקרי טענותיהם
4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי תלושי השכר המופקים ע"י המכון אינם מציינים את תקופת המחלה העומדת לזכות העובדים באופן עקבי. ולפיכך, בשני הדיונים שהתקיימו בפנינו, ויתרו הצדדים על חקירות הדדיות והסתפקו בחידוד המחלוקת המשפטית ביניהם.
5. יצוין, כי עובר לפנייה לבית הדין בבקשה דנן, התנהלה הידברות בין הצדדים בניסיון למצוא פתרון לבעיה. דא עקא, שהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה ביניהם בנוגע ללוח הזמנים שבו המכון יתקן את המחדל, ומכאן הבקשה.
6. המכון מצדו, מסביר את המחדל במה שהוא מכנה "מגבלות מיחשוביות וטכניות, הנובעות בין היתר משינויים ארגוניים שעברו על המכון", דבר שגורם לכך שהנתונים הרלוונטיים לנשוא הבקשה "אינם מצויים במאגר ממוחשב אחד", וכי לגבי אותם עובדים המועסקים במכון לפני שנת 1993, הרישומים המתייחסים לניצול ימי המחלה, כלל אינם נמצאים במדיה מגנטית כי אם על גבי "טפסים מנייר או על גבי פלטי מחשב בלבד". (ראה סע' 2 לסיכומי המשיבה).
7. עוד טוען המכון כי הוא פעל ופועל על מנת לרכז את כלל יתרות ימי המחלה במערכת ממוחשבת אחת אשר תאפשר הפקת מאזן של יתרת תקופת המחלה הצבורה עבור כלל עובדי המכון, "עבודה המתאפיינת בקשיים רבים" (סע' 4 לסיכומי המשיבה).
8. הן בכתבי הטענות והן בדיון שהתקיים בפנינו, שבו ב"כ המכון והדגישו כי לדידם מדובר במחדל טכני בעיקרו, וכי "
אין בהיעדר הפירוט משום פגיעה כלשהי בזכות של מי מהעובדים..." (סע' 12 לסיכומי המשיבה. ההדגשה במקור - א.ש.), וכי "אילו המכון היה מפנה את כל משאביו לפתרון בעיית רישום יתרת ימי המחלה, הדבר עלול היה לגרום להפרות חוק מהותיות וחמורות בהרבה, כגון, פגיעה בתשלום השכר השוטף" (סע' 9 לסיכומי המשיבה).
9. מסיים המכון את טיעוניו בכך ש"המבקשים לא הראו כי נפגעה זכות כלשהי של עובד מסוים, כתוצאה מאי רישום יתרת ימי המחלה בתלוש השכר" (סע' 13 לסיכומי המשיבה) וכי "כל מטרתן של הבקשה ושל הרטוריקה הגבוהה אשר המבקשים אוחזים בה, היא לשמש אמצעי לחץ בעניינים אחרים לחלוטין" (סעיף 17 לסיכומי המשיבה).
דיון והכרעה
10. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, וזאת מן הטעמים המפורטים להלן.
לעניין מתן צו עשה
11. חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24), התשס"ח-2008 (להלן - "
התיקון לחוק"), אשר התקבל בכנסת ביום 24.06.2008, הסדיר מחדש, ובאופן מדוקדק את חובת המעסיקים במשק לנהל פנקסי שכר ולתת לעובדים תלושי שכר מפורטים, כאמור בתוספת לחוק, ובכלל זה מספר ימי המחלה שנוצלו בתקופת התשלום.
12. על חשיבותו של החוק ניתן ללמוד מדברי ההסבר שפורסמו בהצעת חוק הכנסת (179, מיום כ"ד בחשוון התשס"ח (5 בנובמבר 2007), עמ' 26): "הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להרחיב את מערך ההוראות האמורות, להעלות
לדרגת חקיקה ראשית הוראות שהיו נתונות לקביעת שר התעשיה המסחר והתעסוקה..." (ההדגשה הוספה - א.ש.)
13. מתוך הכרה, שעל המעסיקים במשק להתאים עצמם להוראות התיקון לחוק, נקבעה תקופת מעבר של ששה חודשים, ולמעשה, החל בחודש פברואר 2009, חויבו כל המעסיקים בישראל, ללא יוצא מן הכלל, לנהוג על פי התיקון לחוק. אין חולק, כי התיקון לחוק חל גם על המדינה כמעסיק וכן אין חולק, כי החוק לא קבע סייגים או פטורים כאלה או אחרים ממילוי דווקני של הוראותיו החדשות. יתרה מכך, החשיבות היתרה שייחס המחוקק לתיקון לחוק באה לידי ביטוי בכך שקבע בצד אותן הוראות חדשות סנקציות עונשיות.