1. התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת, חברה העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי מזון ומוצרי נייר, בגין שתי תקופות עבודה בהן עבד אצל הנתבעת.
תקופת עבודתו הראשונה של התובע אצל הנתבעת היתה מ-7/1999 ועד 10/2006.
תקופת עבודתו השנייה של התובע אצל הנתבעת היתה מ-8/2007 ועד 6/2008.
לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי בין תקופת עבודתו הראשונה של התובע לבין תקופת עבודתו השנייה של התובע, חלה הפסקה העולה על חצי שנה (עיין עמ' 1 לפרוטוקול הדיון לפני הרשמת דרוקר מ-14.3.11).
התובע תבע פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה.
בסופו של דבר, וכעולה מפרוטוקול ישיבת ההוכחות מ-27.2.12, כמו גם מסיכומי התובע, נותרה אך ורק עילת התביעה שהינה זכאות התובע לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו הראשונה.
אשר לתביעה לפיצויי פיטורים, בהתייחס לתקופת העבודה השנייה, התובע חזר בו מתביעה זו (עמ' 5, ש' 18 לפרוטוקול).
באשר לתביעה לדמי הבראה, התובע חזר בו מתביעתו זו (עמ' 9, ש' 16 לפרוטוקול).
כמו כן, הסכימו הצדדים ביניהם, כי יתרת החופשה, אשר לה זכאי התובע, הינה בסכום של 1,000 ש"ח, נכון למועד הדיון - 27.2.12 (עמ' 9, ש' 31 לפרוטוקול).
2. נציין, כי התובע אף לא חזר בסיכומיו על תביעתו לתמורת הודעה מוקדמת, והמדובר בטענה שנזנחה.
אשר על כן, נותר להכריע בשאלת זכאות התובע לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו הראשונה מ - 7/1999 ועד 10/2006.
3. בכתב התביעה טען התובע, כי עבד כביכול ברציפות עד חודש 12/2007, ואזי פוטר על-ידי מנהלת הנתבעת, בנימוק כי אין לו יותר עבודה בחברה, הגם שלטענתו, משניסה לברר את הסיבה לפיטוריו, קיבל תשובה כי אין מדובר בסיבה מיוחדת.
לגרסת התובע, חודש לאחר פיטוריו, הוא התבקש לחזור לעבודה והסכים לעשות כן, רק בתנאי שהזכויות והוותק שלו ישמרו.
הנה כי כן, גרסת התובע, כנטען בכתב התביעה, אינה עולה בקנה אחד עם המוסכם במעמד הדיון המוקדם ועל פיה, תקופת העבודה הראשונה הסתיימה ב-10/2006, וההפסקה בין שתי תקופות העבודה היתה מ-11/2006 ועד 8/2007, היתה הפסקה של כ-10 חודשים, ולא של חודש אחד.
4. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי התובע התפטר מעבודתו, מרצונו, הגם שהוסבר לו שהנתבעת מעוניינת בהמשך עבודתו.
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובע הוא זה שביקש לשוב לעבודתו, וכי הוסכם עימו שהוותק שלו במקום העבודה ישמר לעניין זכאותו לחופשה, אולם הובהר לו, כי הוותק לא ישמר לעניין פיצויי פיטורים, משהוא זה שביקש להפסיק את העבודה מיוזמתו.
5. לפני בית הדין מונחות שתי גרסאות, בנוגע לנסיבות סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת בחודש 10/2006.
האחת - גרסת התובע, והשנייה - גרסת הנתבעת, כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר הגב' ליאת גל-ישראלי, מטעם הנתבעת.
נציין, כבר עתה, כי גרסת עדת הנתבעת עשתה עלינו רושם מהימן, בעוד גרסת התובע עשתה רושם מתחמק ובלתי מהימן.