1. התובע, אדם שומר מצוות, הועסק כשומר בנתבעת 1, שהינה חברת שמירה בניהולו של הנתבע 2, במשך קצת למעלה משלושה חודשים. השאלה המרכזית בה אנו נדרשים להכריע בתיק זה הינה האם דרישת הנתבעים לפיה יגיע התובע לעבודה בשעה 07:00 בבוקר הייתה דרישה לגיטימית וסבירה, או שמא, כפי שטוען התובע, הדרישה מנעה ממנו להתפלל תפילת שחרית ובכך הפלתה אותו מחמת דתו והשקפתו.
2. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 13.6.11, ועבד בה קצת למעלה משלושה חודשים, עד לפיטוריו ביום 21.9.13. במשך רוב תקופת עבודתו עבד התובע במשמרות צהריים במגדל מגורים ברחוב פנקס בתל-אביב, ובמשמרות בוקר במוקד הטלפוני של בנק מזרחי-טפחות ברח' אלנבי, גם כן בתל אביב.
3. התובע הגיש לבית דין זה ביום 27.11.11 כתב תביעה שבו עתר לביטול פיטוריו, לתשלום שכר עבודה ולפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, וכן לחיוב המעביד לבצע "התאמה סבירה" שתאפשר לתובע להתפלל באופן סדיר כנדרש על פי מצוות דתו.
4. ביום 3.7.12 התקיימה ישיבת קדם משפט. מכיוון שהתובע לא היה מיוצג, לא ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית. ביום 30.6.13 התקיימה ישיבת ההוכחות שבה העיד התובע וכן עד אחד נוסף מטעמו, מר יצחק גיברלטר המתגורר בבניין שברחוב פנקס שבו עבד התובע. מטעם ההגנה העיד הנתבע, מר דניאל טביב, וכן מר ברוך מזרחי, העובד מזה כמה שנים גם כן כשומר בבניין ברחוב פנקס. בתום ישיבת ההוכחות ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. עתה עלינו להכריע בטענות הצדדים.
5. לטענת התובע בכתב תביעתו, הוא נשאל בראיון העבודה שקדם לתחילת עבודתו לגבי המשמרת שבה הוא מעדיף לעבודה (בוקר, צהריים או לילה) והוא השיב שמשמרת צהריים היא המועדפת עליו. לטענתו, סוכם עימו, שככלל יעבוד צהריים, אבל אם יתעורר צורך הוא מתחייב לעבוד גם במשמרות בוקר ככל שיוכל. התובע מוסיף שכבר החל משבוע העבודה השלישי לעבודתו החלה להסתמן "תבנית" של שעות עבודתו, כדלהלן: ימי א', ג', ה' משמרת צהריים (15:00 עד 23:00) בבניין מגורים ברחוב פנקס, ובימים ב' ו- ד' משמרת בוקר (09:00 עד 17:00) במוקד הטלפוני של בנק מזרחי-טפחות ברחוב אלנבי בתל-אביב. התובע מוסיף ש"לעיתים המעביד היה חורג מהתבנית הנ"ל, אך ככלל זאת הייתה המסגרת", ושהוא מצידו השתדל תמיד לרצות את המעביד ככל האפשר ולהיענות לכל דרישותיו.
6. לטענת התובע, ביום ד' ה- 21.9.11 קיבל שיחת טלפון בשעה 22:00 בערב מהנתבע שבה התבקש להגיע לעבודה למחרת בשעה 07:00 למשמרת בוקר ברח' פנקס. התובע השיב שכעקרון יוכל להתייצב, אבל לא בשעה 07:00 משום שהשמש כבר זורחת מאוחר באותה תקופה של השנה (ב- 06:30), והוא אינו יכול להתפלל תפילת שחרית קודם לכן. התובע טוען שהתשובה שקיבל היתה "אם לא תגיע ב- 07:00, אל תבוא מחר בכלל" והשיחה נותקה. לאחר כמה דקות התקשר הנתבע שוב והודיע לו שהוא מפוטר, ביקש שיעבוד עוד יומיים, והודיע לו שעליו לבוא לקחת מכתב פיטורים מרח' אלנבי. בימים שלאחר מכן התנהל שיח ושיג בין הצדדים. ביום 28.9.11 הוצע לתובע לחזור לעבודה, אך בתנאי שישלח פקס עם הצהרה שהוא מתחייב להיות "גמיש" ולהתייצב לעבודה בכל שעה שיידרש לכך, ללא תנאי. התובע השיב לפניה ביום 2.10.11, בפקס בו כתב כך:
"בהמשך לשיחה עם עזריה ביום 28.9.11, ולבקשתך, אני מצהיר בזאת שאני מוכן להיות גמיש בכל הנוגע לשעות עבודה ולהיענות לכל דרישה שלך להתייצב לעבודה ככל יכולתי, בתנאי שתיעשה התאמה סבירה שתאפשר לי להתפלל את התפילות כסדרן"
התובע טען שלא קיבל תשובה על אותו פקס, הקשר בין הצדדים נותק, ועל כן הגיש את התביעה המונחת בפנינו שבה ביקש מאיתנו לפסוק כאמור לטובתו ארבעה סעדים: להכריז על פיטורים כבטלים ולהורות על החזרתו המיידית לעבודה; להורות למעביד לשלם את משכורתו באופן מלא מיום פיטוריו ועד ליום ההחזרה לעבודה; להורות למעביד לשלם לו פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 59,137 ש"ח וכן להורות למעביד לבצע התאמה סבירה שתאפשר לו להתפלל את התפילות כסדרן כנדרש על פי מצוות דתו.
7. לטענת התובע, אי-מתן אפשרות לעובד להתפלל מהווה עבירה על הוראת סעיף 20(ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, ולפיכך פיטוריו מהווים הפלייה אסורה מחמת דת והשקפה, ובנוסף הם מהווים עבירה על הוראות חוק יסוד: כבודה האדם וחירותו.
8. הנתבעים פותחים את כתב הגנתם בכך שכבר עם תחילת עבודתו עשו כמיטב יכולתם על מנת למצוא לתובע אתר שמירה שהתנאים שבו טובים ונוחים יחסית - בין היתר בהתחשב בכך שהתובע אינו אדם צעיר. על כן, התובע שובץ לשמירה בלובי בבניין מגורים ובעיקר במשמרות צהריים, וכן פעמיים בשבוע במשמרות בוקר המתחילות בשעה 09:00 בבוקר במקום עבודה המצוי במרחק הליכה ממקום מגורי התובע.
9. יחד עם זאת, הם טוענים שהוסבר והובהר לתובע כבר בראיון העבודה הראשוני שיהיה מחויב לגמישות במקום העבודה ובשעות העבודה, בהתאם לצרכי העבודה. הנתבעים מוסיפים כי התובע לכל אורך עבודתו לא גילה גמישות לגבי שעות עבודה כפי שנדרש ממנו. באופן ספציפי, הוא נדרש מספר פעמים להגיע להגיש למשמרת בוקר שמתחילה בשעה 07:00 אך סירב מספר פעמים והסכים לכך רק פעמיים, במהלך יולי. עוד הם מוסיפים שבתקופה האחרונה לעבודתו החל התובע להשתמש בלשון לא מקובלת ולא ראויה במקום העבודה, התנכר לחבריו לעבודה ואיים השכם והערב שיתבע את החברה ומנהליה, כפי שאכן עשה בסופו של יום.
10. באשר לאותה דרישה להתייצב בשעה 07:00 ביום 21.9, דרישה שלה סירב התובע, ובעקבותיה פוטר, טוענים הנתבעים כך: כחמישה ימים קודם לאותה משמרת, התבקש התובע הן על ידי חברו לעבודה מר ברוך מזרחי והן על ידי מנהל הנתבעת להגיע לאותה משמרת בשעה 07:00 בבוקר. זאת, מאחר שמר מזרחי נזקק היה לבדיקה רפואית דחופה שלא ניתן היה לדחות אותה. הנתבעים מכחישים מכל וכל את טענת התובע שהבקשה להגיע לאותה משמרת בשעה 07:00 בבוקר הופנתה אל התובע רק ב- 22:00 בלילה ביום שלפני. מכל מקום, הנתבעים טוענים שהדרישה האמורה הייתה לגיטימית וסבירה, ולא היה בה כדי למנוע מהתובע להתפלל תפילת שחרית, כפי שעושים שומרים שומרי מצוות אחרים המועסקים על ידם, ומתייצבים למשמרת הבוקר בשעה 07:00 בבוקר ללא קושי.
11. נקודת המוצא לדיון הינה זו עליה עמדה כב' השופטת אלישבע ברק ב-עע 1031/02 שירות התעסוקה נ' שמואלי הכהן (3.10.02):