1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר MANOP PHAOPHAN (להלן: "התובע") מהגר עבודה אזרח תאילנד, המתייחס לתקופה בה עבד בשירותו של מר דניאל בן טובים (להלן: "הנתבע"), בין השנים 2002 ל-2005 במשק שבבעלות הנתבע במושב תלמי אליהו.
2. בתביעה נשוא פסק הדין טען התובע, כי נכנס לישראל בחודש אוקטובר 2002 לעבודה בחקלאות בשירות הנתבע. בחודש דצמבר 2005 חזר התובע לתאילנד, עם פקיעת תוקף אשרת השהייה והעבודה שברשתו, בישראל.
בתביעה סיפר התובע, על מתכונת העסקה של 7 ימים בשבוע, כ-16 שעות ביום.
3. על פי כתב התביעה, שולם לתובע שכר בסך של 92 ש"ח ליום עבודה בן 8 שעות ול-12 ש"ח עבור כל שעה נוספת. בהתאם טען התובע, כי הועסק בשכר הנמוך משכר מינימום.
בתביעה נטען כי לא שולמו לתובע פיצוי פיטורים, בעקבות סיום עבודתו בשירות הנתבע.
4. על פי כתב התביעה, נמנעו מהתובע זכויות הנלוות הקבועות בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה בענף החקלאות, לגמי הבראה, דמי כלכלה, הפרשות לקרן פנסיה ומענק שנתי.
5. על רקע זה ביקש התובע לחייב את הנתבע בסכום של 123,982 ש"ח. רובו של סכום הנתבע בסך של 96,688 ש"ח - הפרשי שכר מינימום, גמול בגין העסקה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית. בנוסף ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 10,849 ש"ח וזכויות סוציאליות: דמי הבראה בסך של 4,914 ש"ח, דמי כלכלה בסך של 2,432 ש"ח, פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בסך של 6,996 ש"ח ומענק שנתי בסך של 2,084 ש"ח.
6. הנתבע מודה בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים - מחודש אוקטובר 2002 ועד חודש דצמבר 2005 - עם זאת ולטענת הנתבע, יחסי עובד מעביד הסתיימו בהתפטרות התובע אשר ביקש לחזור לתאילנד לפי תום פקיעת אשרת העבודה והשהייה בישראל שהוצאה עבורו - מסיבות משפחתיות.
7. לטענת הנתבע עבד התובע כרגיל 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום; ושעות נוספות בהתאם לצורך.
8. על פי כתב ההגנה, שולם לתובע שכר בגובה שכר המינימום המתייחס למתכונת העסקה האמורה.
9. על רקע זה טען הנתבע, כי דין טענות התובע לפיצויי פיטורים ולהפרשי שכר (בעילות שונות, הפרשי שכר מינימום, גמול בגין העסקה בשעות נוספות וגמול בגין העסקה בימי מנוחה שבועית) - להידחות.
10. הנתבע הוסיף כי אין התובע זכאי לדמי כלכלה ומענק שנתי, משסיפק כלכלה בעין לתובע ובשעה שזכויות אלו - דמי כלכלה ומענק שנתי - הן זכויות נלוות ואינן ברות תביעה משהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.
11. על פי כתב ההגנה, אין חובת הפרשה לקרן פנסיה לעובד קבוע בענף החקלאות, דוגמת התובע כאן. הנתבע הוסיף, כי היות ומדובר בעובד זר, גם אם הייתה חובת הפרשה לקרן פנסיה, אין היא חלה בעניינו משהיה על הנתבע לבצע הפרשות לקרן חלופית המיועדת לעובדים זרים, וכזו נכון להיום לא הוקמה. כן טען הנתבע, כי התביעה לפיצוי על אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה, התיישנה.
12. כתבי הטענות מלמדים כי המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה מחלוקת עובדתית. במוקד המחלוקת העמדות השונות ביחס למתכונת העבודה של התובע ולנסיבות סיום העסקתו. על רקע האמור לעיל, נפנה להלן לבירור העובדות.
13. כאמור לעיל, התובע מהגר עבודה אזרח תאילנד, נכנס לישראל בחודש אוקטובר 2002. בדצמבר 2005 יצא התובע את ישראל בחזרה לביתו בתאילנד.
14. לכתב התביעה צירף התובע צילום דרכון ואשרת שהיה בעבודה בישראל, המלמד כי אשרת השהיה והעבודה בישראל הוארכה עד ל-31.12.05; ומכאן נמצא כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בסוף דצמבר 2005, עם פקיעת תוקף האשרה.
15. אין בפנינו עדות או ראיה אחרת, שיש בה כדי לחזק ולתמוך בגרסת התובע למתכונת עבודה של 7 ימים בשבוע, כ-16 שעות ביום. על רקע זה ומתוך התרשמותנו מהעדויות בפנינו ומהנימוקים שנפרט להלן, אין בידינו לקבל את גרסת התובע למתכונת העסקה הנטענת על ידו.
16. לעניין זה יש לציין:
א. התובע עבד בשירות הנתבע בקטיף, מיון ואריזה של תבלינים. עבודות הקטיף, מיון ואריזה נעשו בשטחי הגידול.